רובכם בוודאי מכירים את המשפט המפורסם "מי שלא אוהב את עצמו, לא יכול לאהוב את האחר". למשפט זה פנים רבות: אם אינני אוהב את עצמי, מדוע שמישהו אחר יטרח לאהוב אותי? אם אינני יודע כיצד להעניק לעצמי אהבה, למה שאדע להעניק אהבה לאחר? ואם אינני מאמין שאני ראוי לאהבת עצמי בטח ובטח לא אאמין כשאפגוש מישהו אחר האוהב אותי באמת ובתמים. אין מכשול גדול יותר לאהבה מאשר ההרגשה הפנימית שבעצם אינני ראוי לה. אהבה עצמית היא יסוד חשוב ומרכזי, אולם לא היחיד, במושג הרחב יותר הקרוי "הערכה עצמית". בטור זה אנסה לבדוק מה היא מהותה של ההערכה עצמית וכיצד היא באה לידי ביטוי באהבה? מה המחיר שאנו משלמים בחיי האהבה שלנו, כאשר הערכתנו העצמית נמוכה? ומה ניתן לעשות בכדי לשפר אותה?
נפש בריאה היא נפש המעריכה את עצמה. מנסיוני, ביסודן של כל הקשיים הנפשיים מסתתרת לרוב הערכה עצמית נמוכה: אותה תחושה שאני לא מספיק, תחושה של חוסר בטחון בערכי, תחושה של אשמה או בושה על מי שאני ועל מי שאני לא, העדרה של קבלה עצמית וחוסר אמונה בזכותי לממש את הפוטנציאל שלי ולהיות מאושר. הערכה עצמית היא מערכת החיסון של הנפש, וכפי שחולשת מערכת החיסון עושה אותנו יותר פגיעים לוירוסים שונים, כך גם בתחום הנפשי. אולם במקרה זה הפגיעות שנגרמות לנו הן פסיכולוגיות – קושי בהתמודדות עם כשלון ודחיה, פסימיות, חוסר סיפוק, הקטנה עצמית, חוסר יכולת להפנים את אהבת האחר, חוסר בטחון ועד שנאה עצמית. מקורה של הערכה עצמית בריאה היא באהבה בלתי מותנית שקיבלנו מהורינו, אותו מסר סמוי או גלוי של "אני אוהב אותך בדיוק כפי שאתה". אהבה לא מותנית היא הגורם מספר אחת לפיתוח הערכה עצמית, וכאשר היא לא נוכחת בילדותנו אנו הופכים להיות מבוגרים חסרי בטחון בעצמנו. מחד, אנחנו מציגים כלפי חוץ מצג שווא, מנסים כל הזמן להוכיח את עצמנו לעולם, אולם מאידך, עמוק בפנים, אנו מסתובבים עם אמונה שאיננו טובים מספיק בכדי להיות ראויים לאהבה ולפיכך ידחו אותנו, יבגדו בנו או ינטשו אותנו. הונאה עצמית זו כמוה כלבישת מסכה מדומה של הערכה עצמית והיא יכולה לגרום לנו לחפש בחוץ במקום בתוכנו, לחפש פופולריות בכל דרך אפשרית, להחליף בני זוג באופן סדרתי, לחפש בן זוג על סמך מאפיינים חיצוניים בלבד ולהישאב למניפולציות ומשחקי כוח בזוגיות.
כיצד הערכה עצמית נמוכה באה לידי ביטוי בחיפוש אחר זוגיות? כאשר אני מוצא את עצמי שוב ושוב בוחר בני זוג שאינם רוצים אותי או שאינם זמינים לי, בין אם באופן קונקרטי (נשואים) או באופן ריגשי (לא מעוניינים), ומנגד אני דוחה בני זוג שכן רוצים בקרבתי. גראוצ’ו מארקס הפליא לתאר זאת כשאמר "איני מוכן להיות חבר במועדון שמקבל אותי". אולם כאשר אני כבר מוצא מישהו שאוהב אותי אני מתחיל לחשוב שאולי הצבתי לעצמי סטנדרטים נמוכים מידי ואז אני עוזב, מחפש מישהו חדש וחוזר חלילה. מהצד השני, הערכה עצמית נמוכה עלולה לגרום לי להרגיש לא אטרקטיבי ולהסתפק בפשרה הרחוקה מאד ממה שאיחלתי לעצמי רק כדי להיות בקשר כלשהו.
כאשר אנו מסתובבים עם אמונה שאיננו ראויים, ברגע שאנו כבר מוצאים בן זוג ומתאהבים, הפער בין האמונה הפנימית לאושר שאנו חווים יוצר לעיתים חרדה כל כך גדולה שבכדי לצמצמה אנו הורסים את הקשר בדרכים שונות ובלתי מודעות, חוזרים להיות לבד רק בכדי לא לסבול מדיסוננס. הרסנות עצמית זו יכולה לדוגמא לגרום לי להישאר אמביוולנטי בתוך הקשר לאורך שנים, לחוסר יכולת להרגיש סיפוק אמיתי, ולזרז את מה שאני הכי פוחד ממנו – אם אני מפחד מנטישה למשל, אני אתנהג באופן שיעורר רצון בצד השני לעזוב את הקשר. הפער בין האהבה מבן הזוג לבין התחושה הפנימית של "אילו הוא רק היה מכיר אותי באמת, הוא לא היה מחמיא לי או אוהב אותי", קשה להכלה, כך שאמונותיי הפנימיות הופכות לנבואה המגשימה את עצמה – אני אתנהג באופנים שיראו את מי שאני "באמת", דבר שיגרור בסופו של דבר את הצד השני לסיים את הקשר. וכשזה קורה אני אתייחס לדחייה דווקא כהוכחה ל"אמת" על עצמי שהתגלתה באופן בלתי נמנע כמובן. אולם הדבר היחידי שהוא אמת בסיפור הזה הוא חוסר היכולת שלי להכיר בהערכה העצמית הנמוכה שלי ובתוצאותיה.
כאשר הערכתי העצמית נמוכה, הרגשת חוסר ערך הופכת להיות חלק מהזהות שלי, חלק מהסביבה המוכרת לי. באופן לא מודע אני מרגיש נוח יותר עם תחושה זו ולאט לאט היא הופכת להיות השכונה הפנימית שבה נפשי מתגוררת. תדמיינו שבכניסה לשכונה הזו עומד שומר סף שלא מאפשר לחוויות ולמסרים חיוביים מצד אחרים להיכנס ולהזין אותי, ומנגד, הוא מכניס בקלות מסרים שליליים כגון כשלונות, דחיות וביקורת מצד אחרים שעוזרים לי לשפוט את עצמי בחומרה יתרה, להכניס את עצמי למתח ולגרום לי להרגיש מוחלש. משכונה כזו יכול לצמוח אדם המכיר מקרוב שליליות, פסימיות, ביקורתיות וחוסר בטחון. "אדם הוא תבנית נוף מולדתו" וכאשר אני יוצא מכותלי השכונה שלי אל העולם, אם בחור מסוים שרציתי לא רוצה אותי חזרה, אני אומרת לעצמי "אף אחד לא רוצה אותי!" במקום לומר "הבחור הספציפי הזה פשוט לא בעניין שלי", וכאשר בת הזוג שלי לוקחת ממני מרחק לעצמה אני מפרש את הסימן הזה כדחייה או איבוד עניין בקשר במקום לומר לעצמי "עובר עליה יום קשה, זה זמני ולא קשור אליי". אנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה הם באופן מובהק פסימיים יותר, מפרשים סימנים בסביבה כשליליים, מתמשכים ומשפיעים על כל תחומי חייהם ולא רק ספציפיים לארוע שלילי מסוים. מנגד, אנשים בעלי הערכה עצמית בריאה הם אופטימיים יותר ומסתכלים על דברים באור יותר חיובי ומאוזן – כשקורה להם משהו רע הם נוטים לראות אותו כזמני ולחפש את הסיבות מחוצה להם וכשקורה להם משהו טוב, הם מייחסים זאת לעצמם ונותנים לו נופח קבוע ומתפשט לתחומים אחרים בחייהם. בחורה נענתה לי בחיוב? "זה בדרך כלל ככה, אני יודע שאני שווה" יאמר האופטימי.
ובתוך קשר רומנטי? מחקרים מראים כי באופן ממוצע אנשים בעלי ערך עצמי נמוך מאושרים פחות מחיי הזוגיות שלהם ביחס לאנשים בעלי ערך עצמי בריא. לאנשים אלו יש קושי לקבל ולהפנים מסרים חיוביים מבן זוגם, למרות שהקשר הזוגי אמור להוות מקור איתן להזנה ריגשית וחיובית בדמות חיבה, מחמאות ופירגון. מסרים חיוביים אף עלולים להלחיץ אותם כי הם מרגישים צורך לעמוד בסטנדרטים הגבוהים של בן הזוג ומרגישים שאהבתו מותנית ביכולת שלהם לעמוד בסטנדרטים אלו, אף שהם לגמרי לא בשמיים. במקום להנות מהאינטימיות והקירבה שנוצרים, הם נסגרים ומתרחקים, חוזרים חזרה הביתה אל השכונה המוכרת להם. בנוסף, כאשר הם מוצאים את עצמם במערכות יחסים שאינן טובות להם יש להם קושי להוציא את עצמם משם עקב אמונה שאף אחד אחר לא ירצה אותם, אז עדיף להישאר עם הרע המוכר. בתוך זוגיות הם מתקשים להציב גבולות, לדרוש ולהביע את ציפיותיהם מבן זוגם רק מהפחד שהצד השני לא ירצה אותם עקב כך. התנהגות זו גורמת לאחרים לקחת אותם כמובנים מאליהם ולהיות עוד פחות מתחשבים ברגשות ובצרכים שלהם, כי כאשר אנו מצפים לכל כך מעט מאחרים אנו בדרך כלל נקבל מהם את המעט שציפינו.
אז מהי הערכה עצמית בריאה? הערכה עצמית בריאה מורכבת משני חלקים: הראשון, היא התחושה שאנו ראויים. והשני, היא התחושה שאנו יכולים. התחושה שאנו ראויים כוללת בין היתר את ההכרה הפנימית בערכנו החיובי, הטוב והבלתי תלוי במרכיבים חיצוניים כגון עבודה, כישורים, מראה חיצוני וקבלה מצד אחרים. זוהי התחושה שאנו זכאים לאושר ולכבוד עצמי, זוהי היכולת להנות ממי שאנחנו ולהיות מסופקים מעצמנו. הנדבך השני, התחושה שאנו יכולים, כוללת בין היתר אמונה והערכה מציאותית של יכולותנו להתמודד עם אתגרי החיים, להסתמך בבטחון על עצמנו ולהגשים את הפוטנציאל הגלום בנו. אין הכוונה להערכה הנבנית על הצלחות והישגים, למרות שאלה בוודאי מזינים אותה, אלא למסוגלות הפנימית שמלכתחילה איפשרה לנו לשאוף ולצפות להצלחה.
איך נזהה בן זוג בעל הערכה עצמית גבוהה? אדם בעל ערך עצמי גבוה הוא אדם השמח בעצמו ובחייו, הוא מונע על ידי אהבה, בניגוד לאדם עם ערך עצמי נמוך המונע על ידי פחד. אדם כזה יתנהג בנינוחות ליד בן זוגו, הוא לא יהיה קנאי או חרד להיעזב יתר על המידה וגם אם יצוץ פחד או איום הוא ידע להכיר בו, להתמודד איתו ולתת לו לחלוף מבלי שהוא יפעיל אותו יתר על המידה. הוא יהיה פתוח להעניק ולקבל מחמאות, פירגון וביטויי חיבה אך גם יהיה פתוח לביקורת והתבוננות עצמית, כיוון שהערכתו העצמית אינה קשורה בדימוי עצמי מושלם. הוא לא יפחד מאינטימיות הקשורה בחשיפה עצמית של נקודות חולשה ופגיעות, הוא יהיה סקרן ופתוח לעולמו של האחר מבלי להרגיש איום או דחף לשלוט, והוא יקבל קונפליקטים בברכה וידע לשמור על כבוד ורגיעה גם במהלכם. הוא יידע לבחור בשביל עצמו ולפי אמות המידה האישיות שלו וללכת אחר צו ליבו. אדם בעל ערך עצמי נמוך הוא אדם מתוח באופן קבוע, מתח שמייצג פיצול עצמי שבו חלקים מסויימים נדחים, מוכחשים או אינם מקובלים על פי סטנדרטים חיצוניים שהופנמו. מנגד, אדם בעל ערך עצמי גבוה הוא אדם שלם שאינו מסוכסך עם עצמו אלא מחבב את עצמו ואת חייו.
הערכה עצמית היא חוויה אינטימית ביסודה הקשורה למה אני חושב על עצמי ולא למה אחרים חושבים עליי. אמנם מקורה פנימי אולם היא מנהלת דיאלוג עם הסביבה באופן קבוע, יום טוב או רע ומה אחרים אומרים או עושים, אכן משפיע על הערכתנו העצמית וגורמים לה להתנדנד במידה. אולם העובדה שהערכתנו העצמית מתנדנדת יכולה גם להיות מקור לעידוד, כיוון שמשתמע מכך כי היא יכולה להשתנות, לא רק על ידי גורמים חיצוניים אלא גם על ידנו. כיצד? את זה נלמד בחלקו השני של הטור.
