במאמרו "הפסיכולוג שפיטר את אלוהים" טוען ד"ר יאיר כספי כי הוצאתו של אלוהים מהפסיכולוגיה המודרנית ייצרה הפרעות נפש חדשות, איתן מתמודדת פרקטיקה פסיכולוגית המוגבלת ביכולתה לסייע לאדם המודרני במציאת מזור למכאובי הנפש השכיחים ליימנו אנו, כגון מציאת משמעות ובניית זוגיות.
עם דבר אחד אני מסכים, הוצאתו של אלוהים משיגרת החיים של האדם החילוני הגדילה את "כאב הראש" שלו. הוא נדרש היום לספק לעצמו הסברים חדשים, להתמודד עם אתגרים לא פשוטים, לקחת אחריות גדולה יותר על חייו, מה שלא פעם הופך את חייו לקשים, קשים מאד. אם להשתמש בז’רגון הפסיכולוגי, הוצאתו של אלוהים מחיינו היומיומיים העבירה משקל רב מהסופראגו (החלק ההורי המצוי בכל אחד מאיתנו) אל האיד (החלק הילדי המצוי בתוכנו). אלוהים הוא הסופראגו האולטימטיבי וההשתחררות ממנו גרמה להרבה יותר עבודה לאגו (אותו חלק בוגר בנפש הנקרא לתווך בין ההורה והילד הפנימיים). מיותר לציין עד כמה ההשתחררות מאלוהים קידמה את האדם המודרני והביאה אותו להיכן שהוא היום, אבל עם החופש באה גם האחריות ופה לחברה החילונית יש עוד הרבה עבודה.
כמו בכל מהפכה, כאב הראש של המהפכנים מגיע דווקא בשוך המהפכה, כאשר מחפשים מחליף למנהיג הקודם. ראו לדוגמא את האביב הערבי אשר הביא עימו רוח חדשה ותקווה אך גם כאוס לא קטן, אשר גורם לרבים להתגעגע לישן ולמוכר. באופן דומה, המהפכה החילונית הדיחה את אלוהים מכסאו אך בד בבד לא השכילה למצוא מסגרת רוחנית שתמלא את מקומו. ובהעדר מנהיג כזה, הפכה החומרנות לעריץ החדש או כמו שאומרים באמריקה: קאש איז קינג. לא פלא אם כן שרבים מתגעגעים לאלוהים הישן והטוב. אך האם אנו באמת רוצים לחזור לסדר הישן? או שאנו מוכנים לקחת את הסיכון שבדרך לאנושות טובה ומתקדמת יותר, נצטרך להתמודד עם הפיתוי הגדול ביותר – לחזור לעבר, כלומר לחיקו החם של אלוהים.
אני רוצה כעת להתייחס לשבעת הצמתים בטיפול שד"ר כספי טוען שלא ניתן לעבור אותם בלי האלוהים:
1. למה איני יכול לעזוב קשר או מקום שרע לי בו?
אחד ממנגנוני ההגנה של הנפש היא האמונה במושיע האולטימטיבי, הכל יכול. בין אם זה אלוהים או מנהיג חזק. האמונה בישות חזקה ועליונה שאוהבת אותנו, מגינה עלינו ומצילה אותנו מרגיעה ומעודדת. סיפור יציאת מצרים שהובא כדוגמא במאמר, ממחיש עד כמה העם העיברי היה דווקא חסר תעוזה ולכן והיה זקוק למשה כמנהיג חזק שהעביר את האחריות על עם ישראל מידיו של פרעה. עם ישראל החליף מנהיג אחד במישנהו. אם משה לא היה מגיע היינו עד היום תקועים כנראה במצרים. מטרת הטיפול היא לאפשר למטופל להיות המנהיג של עצמו כדי להעיז ולצמוח, ולא כדי להטיל את יהבו על מושיע חיצוני. לקיחת אחריות היא תנאי מוקדם לשינוי. כל עוד עם או מטופל מאמינים שמצבם נגרם על ידי מישהו או משהו אחר, אין כל טעם שיתחייבו לשינוי אישי.
2. למה איני מצליח להבין את עצמי למרות הטיפולים שעברתי?
הבנה עצמית היא אבן דרך בטיפול אבל אחת המטרות האולטימטיביות היא להביא את האדם לנקודה בה הוא יוכל לבחור באופן חופשי. אך מהו אותו חופש? זהו החופש של אדם לחשוב, לרצות, לבחור, לפעול וחשוב מכל – החופש להשתנות, שהיא מטרת הטיפול הפסיכולוגי. החופש הוא מושג רחב וקצרה היריעה מלהכיל את הדיון בו, אולם ניתן להגיד כי החופש סותר את האמונה בהשגחה עליונה. בבסיס האמונה נמצא משהו הפוך מחופש, הלא היא האשליה. אחד מסימני האשליה היא הכחשת המציאות. חוסר הרצון לראות את הדברים כמו שהם. אחד הדוגמאות הבולטות להכחשת המציאות היא השואה. עד הרגע האחרון האמינו יהודים דתיים כי לא יתכן ובורא עולם ישלח אותם למשרפות. הדבר נגד את תפיסת המציאות שלהם. תפיסה מוטעית של המציאות היא עוד דוגמא לאשליה. האמונה כי יש גן עדן, כי מישהו באמת משגיח עלינו מלמעלה, כי הנשמה מתגלגלת והמוות לא סופי, הם חלק מהאשליות של האמונה הדתית.
3. למה אני כל כך שיפוטי כלפי עצמי?
אחד האתגרים בטיפול הוא לגרום למטופל לקבל חלקים בנפשו שקשה לו איתם ועל ידי כך, באופן פרדוקסאלי, דווקא עם הקבלה המוחלטת, מתאפשרת חקירה כנה והרפיה של חלקים תוקעים בנפש. קבלה אם כן היא ערך טיפולי. באותה המידה שאיננו מקבלים חלקים מסוימים בעצמנו ומתכחשים אליהם, כך נתכחש ונשפוט חלקים אלא אצל אחרים, ומכאן קצרה הדרך לבעיות בקשרים בין-אישיים. כאשר האדם הדתי מאמין כי הוא נבחר על ידי אלוהיו, באופן אוטומטי הוא מרגיש מורם מקבוצת השונים: חילונים, הומואים, מהגרים, פלשתינאים וגויים באשר הם. וכאשר הוא אינו מקבל חלקים אלו בחברה האנושית שסובבת אותו, הוא מתקשה לקבל גם את השונה בביתו: את הדתי ההומו, את הדתי הספרדי, את הדתי הלא נשוי, את הדתי הרפורמי, את החוזר בשאלה. לצערי, במיקרים רבים, ככל שמתפתח הקשר בין האדם לאלוהיו, כך מתרופף הקשר בין אדם לאדם.
4. למה איני מצליח ליצור קשר זוגי למרות שאני נאה ומוכשר?
בניגוד לד"ר כספי החושב שהנרקסיזם צמח כתוצאה מסילוק האלוהים, אני חושב שהנרקסיזם הוא דווקא תופעה דומה אך מקבילה לאלוהות. שתי העמדות הקיצוניות, זו המגדילה את אלוהים מחד וזו המגדילה את האדם מאידך, הן מנגנוני הגנה של הנפש מפני חרדת הקיום (ובסופו של דבר המוות) האופפת את כולנו. בין אם אני נרקסיסט המגדיל את עצמי עד כדי מחשבה כי אני יחיד ומיוחד, או לחילופין אני מגדיל ישות חיצונית השומרת עליי בדמות אלוהים, אני מנסה להדחיק עד כמה שאפשר את היותי פגיע מאד, בודד, זמני, חסר אונים, אדם ככל בני האדם. אך דווקא קבלת המקום החשוף והפגיע הזה יכול להוביל לזוגיות. אריך פרום בספרו "אמנות האהבה" מדבר על חוויית הנפרדות שלנו בעולם ועל החרדה שהיא מעוררת. הוא טוען כי הדרך הטובה ביותר להקל על חוויית הנפרדות היא האהבה. הוא כותב: "האיחוד המושג בעבודה יצרנית איננו בינאישי. האיחוד המושג בהתמזגות מינית הוא חולף. האיחוד המושג באמצעות הקונפורמיות אינו אלא מדומה. מכאן שאלה תשובות חלקיות בלבד לבעיית הקיום. התשובה המלאה נעוצה באיחוד בינאישי, בהתמזגות עם נפש אחרת, באהבה". בל נשכח כי נרקסיזם היא אהבה עצמית מזוייפת, הדוחפת את האדם לגרנדיוזיות ולעיסוק עצמי מוגזם. אולם כאשר אדם אוהב את עצמו באמת, הוא פנוי לתת במקום רק לקבל, לאהוב במקום לחשוב כל הזמן איך להיות אהוב.
5. למה אני לא שמח למרות שיש לי הכל?
ההשוואה היא אכן אחד ממחולליי האושר. כאשר אני עסוק כל הזמן בלהסתכל על מה שאין לי ועל מה שיש לאחרים, אני לא אהיה מאושר. לעומת זאת אם אהיה שמח בחלקי ואסתכל על הטוב, יש סיכוי שאהיה שמח יותר. אך מדע האושר עבר כברת דרך ארוכה מאז "איזהו עשיר? השמח בחלקו". האושר קשור ליכולת של האדם ללכת אחר צו ליבו גם אם הוא מנוגד לצו החברה. הקונפורמיות עומדת הרבה פעמים ביחס הפוך לאושר. כדי להיות מאושר צריך להיות סקרן, להעיז, לנסות, לאתגר את עצמך. החברה הדתית מאופיינת בקונפורמיות גדולה יותר מהחברה החילונית. בבסיס הקונפורמיות נמצאת הבושה, מה יגידו? "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי", האושר הנובע מהליכה בתלם, מאישורם של אחרים, טומן בחובו רווחים, אך האדם מסתכן באיבוד העצמי, ומה אז?.
6. למה אני עדיין כל כך תלותי?
בכל אינטימיות נמצאת מידה מסוימת של תלות. מטופלים שחרדים מתלות עקב טראומות בעברם, מתקשים לפתח אינטימיות עם האחר. אינטימיות מפחידה אנשים מסיבות שונות כגון פחד מהתמזגות, פחד מנטישה, פחד להיפגע וכו’. הם מתמודדים עם הפחד בצורות שונות כגון התנתקות, תוקפנות, התעסקות עצמית, הבעת אי אמון, ביקורתיות יתר וכו’. תלות בריאה מתרחשת כאשר "אני זקוק לך בגלל שאני אוהב אותך" ותלות לא בריאה מתרחשת כאשר "אני אוהב אותך בגלל שאני זקוק לך". התלות עם המטפל נוצרת לא בגלל שאנו רוצים להיות קטנים, כפי שטוען ד"ר כספי, אלא בגלל שאנו משחזרים עם המטפל את יחסינו המוקדמים עם הורינו, ותלויים בו גם בגלל שאנו נחשפים בפניו כפי שלא נחשפנו מעולם.
7. מה הייעוד שלי ואיך יתכן שעדיין לא מצאתי אותו?
הדת הציעה סכמה המתבססת על העיקרון שהעולם ובני-האדם הם חלק מתכנית-על אלוהית. בני אדם שחיים את חייהם בצורה נכונה, יתוגמלו. אך מה היא אותה "צורה נכונה" אם לא מערכת של מטרות, ערכים ואידיאלים. אז רגע לפני שאנו מחזירים את אלוהים לפרקטיקה הטיפולית בוא נעצור ונתבונן בכנות, כפי שמצופה בטיפול, בתפקידה של הדת בחיינו. היומרה העיקרית של הדת, אם כן, היתה ונשארה להביא מוסר וערכים למין האנושי, להציג את אותה "דרך נכונה" המקדמת ערכים כגון אהבה, חמלה, סובלנות, נדיבות ואהבת אדם. האם היא הצליחה? לטעמי, לא ממש. אם נסתכל על הפרקטיקה של שלושת הדתות העיקריות בעת הזו נגלה בעיקר קנאות, צרות אופקים ותוקפנות. ראשו של חייל בריטי נערף בשם האיסלאם לאור יום בלונדון על ידי מאמין מוסלמי, כמרים מגלים חיבה יתרה לילדים, ואצל היהודים, דווקא המאמינים הולכים ומתקצנים, מדירים נשים, ומפרידים בין ילדים ספרדים ואשכנזים בבתי ספר. לצערי, הפרקטיקה הדתית מפרידה בין בני האדם, יותר מאשר מקרבת. מרחיקה את האדם מרוחניות אמיתית ומסירה ממנו אחריות באופן שאם יקיים את המצוות, יהיה בסדר. אך יש הבדל גדול בין רוחניות לדת. הרוחניות עוסקת ברוח האנושית. האדם החומל, האוהב, הסובלני והסולח מזהה במידה רבה את השפעתן האפשרית של פעולותיו על אחרים, ומכלכל את צעדיו באופן מודע ויומיומי. רוחניות ומוסריות קשורות בקשר הדוק מכיוון ששתיהן רואות את האחר, דואגות לרווחתו ואינן פוגעות בשמחתו או בזכויותיו. לא נוכל להיות רוחניים באמת אם לא נראה את האחר ונדע לרסן את תשוקותינו ושאיפותינו המזיקות. החרדים החיים על חשבון אחיהם החילונים מתנהגים באופן לא מוסרי ולפיכך לא רוחני. המשך הכיבוש בשטחים היא התנהגות לא מוסרית של ישראל, ולפיכך לא רוחנית. הקפיטליזם האגרסיבי המונהג בישראל בעשור האחרון ומונע על ידי תאוות הבצע של האדם, יוצר שכבה גדולה והולכת של עניים ולפיכך הוא אינו מוסרי ואינו רוחני. בניגוד לדעתו של ד"ר כספי, מטפלים דווקא עוזרים ביצירת משמעות אישית חילונית. שיח ערכי יכול להוות חלק מכל תהליך טיפולי. החל מראיית בן-הזוג והבנת ההשפעה שיש למטופל עליו, דרך אלטרואיזם ושירות אחרים וכלה בהתמסרות למטרה ההופכת את האדם למי שהוא באמצעות המטרה שהוא מאמץ לעצמו.
האדם האחראי על חייו הוא בודד. בדידות הנובעת מהיות האדם הורה של עצמו. אחריות משמעותה להיות המחבר הבלעדי של חיינו. כדי להיות מודע לכך, האדם צריך לוותר על האמונה שיש מישהו אחר שיוצר אותו ושומר עליו. בדידות היא חלק בלתי נפרד מהחיים, אולם היכולת של האדם להישאר מודע וחשוף אליה היא היא שמאפשרת לו לברוא את חייו דרך מערכות יחסים טובות, מטרות נעלות ויצירתיות. ובפרפרזה על הפסוק המקראי: "גם אם אלך בגיא צלמוות, אלך לבד, דווקא ארא, אולם יראה זו תחבר אותי לכל הברואים באופן שווה, ומתוך אמונה בטוב ליבה של הרוח האנושית".
אמן.
