כשאנו מוצפים רגשית, או כשמערכת העצבים שלנו דרוכה — כפי שכולנו חווינו במלחמה האחרונה — אנו מחפשים בכל דרך להרגיע כמה שיותר מהר את הרגשות הסוערים. אכילה רגשית, צפייה ממושכת בטלוויזיה, צפייה בפורנו, שינה מרובה או עישון מוגבר של ג'וינטים — כולם ניסיונות הרגעה באמצעות מיסוך של אותם רגשות לא נעימים. כל אמצעי המיסוך הם ניסיונות להשיב לעצמנו תחושת שליטה מבלי לבוא במגע עם מה שכואב לנו. לכן גם התקפי זעם הם סוג של מיסוך — פורקן מהיר של מתח פנימי. מיסוך אמנם עושה את העבודה ומקל עלינו באופן זמני, אך הבעיה היא שהכאב שהוא ממסך, נוטה לחזור ברגע שאנו מפסיקים להשתמש בו.
כשאנו ממסכים, אנו למעשה מחפשים לווסת. ויסות, בניגוד למיסוך, מאפשר הרגעה אמיתית — על-ידי עיבוד וטרנספורמציה של הרגש, או דרך מגע (חיבוק, למשל), או תחושה שמבינים אותנו, רואים אותנו ונותנים תוקף לחוויה שלנו. לעומת זאת, במיסוך יש אלמנט של בריחה מהירה באמצעות דופמין (הורמון התגמול), בעוד שבוויסות יש אלמנט של הרגעה עמוקה יותר באמצעות אוקסיטוצין (הורמון הקִרְבה). בהקשר של המלחמה, צריכה מוגברת של מתוקים היא ביטוי למיסוך, בעוד שירידה למקלט, שיחה מרגיעה עם אדם קרוב או עידוד ומתן עזרה לאחרים — הם ביטויים של ויסות. בעוד שמיסוך הוא רגעי ושטחי ומטרתו לטשטש, ויסות הוא עמוק ומתמשך יותר, ומטרתו לפתח עמידות וחוסן.
גם בימי שגרה, במסגרת מערכות היחסים שלנו, אנו נוטים לבלבל בין מיסוך לוויסות. כשאנו לא רוצים לפגוש תחושות של דחייה, חרדת נטישה או בדידות, או כשאנו מבקשים למלא חסכים כואבים מהעבר, אנו נוטים להתנהג באופנים שמקלים עלינו בטווח הקצר — אך פוגעים בנו בטווח הארוך: בבחירות הזוגיות שאנו עושים, בהורדת הסטנדרטים שלנו, ובניסיון להפוך את האחר ל"אדוויל אנושי". בואו נבחן כמה דוגמאות שכיחות.
אינטימיות רגשית ומינית טרם זמנה
תחילתה של מערכת יחסים היא חוויה מעוררת חרדה עבור רבים מאיתנו. חשש מדחייה ושאלות סביב מידת האטרקטיביות שלנו עולות ביתר שאת. כדי להימנע ממפגש עם רגשות אלה, רבים מנסים לקדם את הקשר באופן מלאכותי, ולהרגיש שהם כבר במערכת יחסים לכל דבר. הם עושים זאת, בין היתר, באמצעות קיום יחסי מין בשלב מוקדם, תכנון תוכניות משותפות או הצהרות אהבה שאינן תואמות את עומק ההיכרות. כאשר קשה לנו לשאת את אי-הוודאות והחרדה שבתחילת קשר, אנו מזרזים אותו — לעיתים באופן שאינו מותאם למציאות — כדי למסך רגשות שאיננו רוצים לפגוש. כשהכול קורה מהר, אין זמן לשהות, לעצור, להרגיש באמת, להיחשף או להראות פגיעוּת. מחשבות על מידת ההתאמה הזוגית נדחקות הצידה ומפנות את מקומן לתשוקה.
אולם תשוקה ממסכת — באופן שעלול לגרום לנו להרגיש קרבה חזקה ומלאכותית למישהו שאנו עדיין לא באמת מכירים. למעשה, אנו אולי קרובים אליו מבחינה כימית, אך לא מבחינה אינטימית. מיניות מוקדמת, מהנה ככל שתהיה, יכולה בקלות לפגוע בשיקול הדעת, לגרום לנו להרגיש ביטחון ולתת אמון בטרם הגיע הזמן לכך. אנו חיים בחברה פתוחה מבחינה מינית, אך אם אתם מחפשים קשר מחייב, כדאי לזכור שקיום יחסי מין עלול לעורר פרץ רגשות קצר-טווח, הממסך את העובדה שאיננו יודעים כמעט דבר על האדם שאיתנו. לכן ייתכן שכדאי לשקול להשהות את המיניות — ולווסת את התשוקה הבוערת — לפחות עד שתכירו זה את זה מעט יותר לעומק.
הקושי להיות לבד
במהלך עבודתי אני פוגש נשים וגברים המתקשים לעזוב קשר מת של שנים, לצד רווקים החוששים שלא ימצאו זוגיות. מאחורי הפחדים הללו עומד לרוב פחד עמוק יותר — הפחד מבדידות. המחשבה המקובלת היא שמערכת יחסים היא הפתרון לבדידותנו. לא רק שזה לא נכון — הקושי להיות לבד הוא למעשה מכשול בפני קשר. כאשר השהות במחיצת עצמנו אינה חוויה שאנו יכולים לשאת, אנו הופכים בודדים. אז אנו בורחים אל האחר כדי לברוח מעצמנו, ומשתמשים בו כשמיכה המכסה על בדידותנו הבלתי נסבלת. זו בחירה שמובילה לעוגמת נפש רבה, משום שהאחר יחוש שבחרנו בו קודם כל מתוך צורך — ורק לאחר מכן מתוך רצון. ככלל, ראוי שנזדקק למישהו מתוך אהבתנו אליו — ולא שנאהב אותו משום שאנו זקוקים לו כדי לברוח מעצמנו.
לאפשר לעצמנו להיות לבד — לא רק לסבול זאת, אלא ללמוד לשהות שם ואף ליהנות מכך — הוא הצעד הראשון בדרך מבדידות ליכולת להיות לבד (לבדיות). ברגעים הראשונים של המפגש הזה, סביר שתעלה מידה רבה של חוסר נוחות: חוסר שקט, תחושות של ניכור, ריקנות ודכדוך. לעיתים יצטרפו גם מחשבות קטסטרופליות כמו "אשאר לבד", "אף פעם לא אמצא אהבה", "משהו בי דפוק אם נשארתי לבד עד היום", או לחלופין "אני לא צריך אף אחד". האינסטינקט הראשוני יהיה למסך את החוויה — לשלוח הודעה למישהו שאיננו באמת מעוניינים בו, להיכנס לאפליקציית היכרויות, או לברוח מעצמנו בדרכים שונות. גם מחשבות על התרחישים הגרועים ביותר הן סוג של מיסוך באמצעות שליטה: אם אני מוצף מאי-ודאות, המחשבה על הגרוע מכל מרגיעה באופן פרדוקסלי, כי לפחות נדמה לי שאני יודע מה עומד לקרות.
אך הדרך להתמודד עם מחשבות ורגשות קשים אינה לעקוף אותם, אלא לעבור דרכם. כאשר אנו נותנים להם מקום מבלי לברוח, משהו בנו מתחיל להירגע — לא כי הכאב נעלם, אלא כי איננו נלחמים בו עוד. אני מבקש מכם לעשות דבר שנדמה כמעט בלתי אפשרי: להתמסר ללבד שלכם ולכל מה שהוא מביא עמו. כאשר אנו מפסיקים לברוח, אנו מתחילים לווסת. אז מתאפשר שינוי עמוק בעמדה הפנימית שממנה אנו בוחרים קשר — איננו מגיעים עוד ממקום של לחץ או ייאוש, אלא ממקום של יציבות פנימית. היכולת להיות לבד מאפשרת להפנים שיש "אותי" — לפני, בזמן וגם אחרי כל קשר.
צורך או משאלה?
אנו נוטים לחשוב שאנו מגיעים לקשר זוגי עם צרכי אינטימיות בריאים, אך למעשה אנו מצפים לענות על משאלות העבר הכמוסות שלנו. משאלה היא ביטוי של חסך ילדות שאנו מנסים למלא דרך זוגיות בהווה. צורך, לעומת זאת, הוא ביטוי למשהו שאנו זקוקים לו כאן ועכשיו כאנשים בוגרים. בחורה מסוימת, למשל, נרתעת מאינטימיות בעקבות חוויות עבר, ומבקשת לעצמה חופש ומרחב בקשר כדי לא להרגיש חנוקה. אך משאלה זו מתנגשת עם הצורך שלה בקרבה ובקשר עמוק יותר. היא חווה שטחיות ורדידות בקשרים לא מחייבים — העדר הציפיות עונה על המשאלה, אך מפספס את הצורך. בחור אחר מתקשה לעזוב קשר שבו בת-זוגו תלותית מדי בעיניו, אך בשל חוסר ביטחון וחוויות דחייה בעברו, הוא נשאר — משום שהיא עונה לו על המשאלה שמישהי תרצה אותו ולא תעזוב אותו.
משאלה היא למעשה תקווה לעבר טוב יותר; מקורה בילדות, והיא זו שהופכת אותה לבלתי ניתנת לסיפוק מלא בהווה. בדומה לדלי עם חור בתחתיתו, בכל פעם שהיא מתמלאת עולה מיד השתוקקות נוספת — בדומה לאופן שבו פועל מיסוך. כך, למשל, יש מי שמנסה לתחזק את הערך העצמי שלו דרך התפעלות מהסביבה; אחר מחפש להרגיש שווה או בעל ערך דרך תשומת הלב של בן-הזוג; ויש מי שמקווה, לעיתים מבלי להיות מודע לכך, להפוך את בן-הזוג להורה שלא היה נוכח. בכל המקרים הללו, גם כאשר המשאלה נענית לרגע — היא אינה מביאה לרגיעה של ממש, אלא מזמינה השתוקקות נוספת. צורך אמיתי, לעומת זאת, מקורו בנזקקות ממשית בהווה, וסיפוקו מאפשר רגיעה אמיתית שאחריה אין השתוקקות מיידית נוספת — בדומה לאופן שבו פועל ויסות (כתף תומכת, אוזן קשבת, חיבוק או עצה).
אולם אי אפשר לתקן את העבר באמצעות מענה על המשאלות שלנו. לו אותו בחור היה בונה ומווסת את ערכו העצמי, סביר שהיה מרפה מן המשאלה — ומחפש מישהי שמהווה גם עזר כנגדו. לו אותה בחורה הייתה מווסתת את ההימנעות שלה ממערכות יחסים, הייתה מסוגלת להרפות מהמשאלה לחופש — ולמצוא זוגיות העונה על הצורך באדם קרוב, שאיתו ניתן לעבור את מסע החיים. לרוב אנו נמשכים לאנשים שאנו כמהים שימלאו את המשאלות שלנו, ודוחים אנשים שיכולים לענות על הצרכים שלנו. לכן כדאי לזכור שמציאת מקומנו בתוך זוגיות — ואולי גם בעולם בכלל — היא מציאה של אותו מקום עדין שבו הצרכים שלנו פועלים בשירותנו, והמשאלות שלנו, על התסכול שהן מביאות עימן, אינן מקלקלות לנו יתר על המידה.
בסופו של דבר, ההבדל בין מיסוך לוויסות, בין צורך למשאלה, ובין בדידות ללבדיות — אינו בשאלה האם אנו פונים לאחר, אלא מאיזה מקום אנו עושים זאת. האם אנו פונים מתוך נזקקות בריאה, המבקשת קרבה, מגע ותוקף שיסייעו לנו לווסת את עצמנו — או מתוך מצוקה המבקשת למסך, להעלים ולהשתיק את מה שקשה לנו לפגוש. האחר יכול להיות מקור לריפוי ולחיבור, אך גם אמצעי בריחה מעצמנו. ככל שנלמד לשאת את עצמנו טוב יותר, כך נוכל לפנות לאחרים ממקום חופשי יותר — לא כדי להיעלם בתוכם, אלא כדי להיות איתם.
