אחד מהפחדים הקמאיים שלנו הוא לא להיות מסוגלים לשלוט באופן שאחרים רואים אותנו, לכן זה אך טבעי שאנו עסוקים במידת מה בדימוי העצמי שלנו. אולם עיסוק אובססיבי בו, כפי שקורה לרבים, פוגע באיכות חיינו ובמערכות היחסים שלנו. למעשה, קשיים במערכות היחסים שלנו עם אחרים, משקפים לרוב קשיים במערכת היחסים שלנו עם עצמנו, במיוחד בהיבט של דימוי עצמי וערך עצמי. בתהליכי זוגיות, דימוי עצמי נמוך יכול לגרום לנו להירתע ולהדוף אהבה שמופנית אלינו, לִרְצות מישהו אחר מהר מידי ולהרתיע אותו עקב כך, או להפגין בטחון עצמי מופרז, כוחניות ושתלטנות כפיצוי לתחושת נחיתות. יתר על כן, כשהחיפוש אחר בן-זוג נובע מדימוי נמוך, הוא גורם לנו לחפש אחר פרטנר שיעלה את הסטטוס שלנו, דרך מראה חיצוני לדוגמה, וזאת בכדי להרגיש "שווים" יותר. אנו מתנהגים כך, גם אם בחירתנו אינה משקפת בהכרח התאמה זוגית. במסגרת קשרים זוגיים, דימוי עצמי נמוך יגרום להפעלת לחצים גלויים וסמויים על האחר לאשר אותנו בכל מיני צורות תובעניות, שמחבלות בסופו של דבר במערכת היחסים. בטור זה על האופן שבו דימוי עצמי נמוך מנהל אותנו, ועל ההבדלים בין דימוי עצמי, בטחון עצמי וערך עצמי.
ראשית נעשה סדר במושגים השונים. אנו עושים שימוש נרדף במילים ערך עצמי, ביטחון עצמי ודימוי עצמי, למרות שהן לא לגמרי זהות. ערך עצמי הוא היחס שלנו להיבטים חיוביים של העצמי, בעוד שבטחון עצמי הוא היחס שלנו להיבטים שליליים של העצמי. נסביר, אדם בעל ערך עצמי מכיר בחיובי שבו, כלומר מרגיש ראוי. בעוד שאדם חסר ערך, מרגיש שאין לו משהו בעל ערך או מיוחד להציע לעצמו ולעולם. בטחון עצמי לעומת זאת כמוהו כמגן השומר עלינו מפני יחס שלילי הנזרק לעברינו מהסביבה. כלומר אפשר שיהיה לנו בטחון עצמי גבוה, שיסייע לנו להתמודד עם ביקורת, דחייה או יחס שלילי, אך עדיין להרגיש בעלי ערך עצמי נמוך. אנשים רבים מפגינים ביטחון עצמי גבוה שתורם להצלחתם, אך באותה נשימה מעידים על עצמם שהם מרגישים לא ראויים או מתחזים (אנשים בעלי נטייה נרקיסיסטית לדוגמה, הם לרוב בעלי בטחון עצמי רב המסתיר תחושות עמוקות של חוסר ערך). דימוי עצמי לעומת זאת, הינו האופן שבו לתחושותינו הסביבה רואה אותנו, והוא סובייקטיבי לחלוטין, כיוון שהוא קשור לאופן שבו אנו חווים את ערכנו כמשתקף מעיניהם של הסובבים. אם לְדָמוֹת את הערך העצמי לגלעין, הדימוי העצמי הוא הקליפה החיצונית המקיפה אותו ובאה במגע עם העולם. אדם מסוים יכול להרגיש בעל ערך כיוון שהגיע להישגים או הביא לידי ביטוי את יכולותיו, אך יחד עם זאת להחזיק בדימוי עצמי נמוך. הוא יכול להיות בטוח שסביבתו אינה מעריכה או אוהבת אותו מספיק, וכתוצאה מכך לבקר, להלקות או להסתיר את עצמו. ניתן לומר שקיים יחס הפוך בין השקעה בדימוי העצמי לערך העצמי שלנו, כלומר עיסוק אובססיבי בדימוי העצמי מעיד על ערך עצמי נמוך ולהיפך (גם אם הבטחון העצמי שלנו בשמים).
יחסים זוגיים מעצם טיבם מאתגרים מאד את הדימוי העצמי שלנו, ולעיתים חושפים אצלנו שבר בדימוי שמפתיע גם את בן זוגנו הטרי, במידה והוא חווה אותנו כאדם בעל ביטחון עצמי גבוה. אנו יכולים להיות בעלי קריירה מצליחה, מוקפים בחברים רבים, אך עדיין להחזיק בדימוי עצמי נמוך, וכתוצאה מכך להיות דרוכים מאד בתוך קשר זוגי. במסגרת קשרים אינטימיים קשה לנו להחזיק את מַסֵכָת הבטחון העצמי לאורך זמן, ואחרי זמן מה הפגיעות בחוויית הערך תצאנה לאור. זאת ועוד, כשאנו נכנסים לזוגיות עם דימוי עצמי נמוך, אנו ננהל מערכת יחסים אינטנסיבית עם הדימוי העצמי שלנו, לא פחות משאנו ננהל מערכת יחסים עם בן-זוגנו. לכן זוגיות עם אדם בעל דימוי עצמי נמוך יכולה להיות אתגר לא פשוט, כיוון שאדם כזה יהיה קודם כל עסוק בעצמו, או אחוז בעצמו, יתר על המידה, ויפגין קושי לעיתים ניכר בראיית האחר שמולו. וככל שהדימוי העצמי שלו נמוך יותר, כך הוא יהיה עסוק בעצמו יותר, תוך כדי שהוא ינסה לאזן את הפגיעות בדימוי בדרכים שונות. הוא יכול לדרוש שיסכימו עימו תכופות, יגרמו לו להרגיש תמיד רצוי, או שייתנו לו אך ורק יחס חיובי ונעים, נטול ביקורת או ציפיות. הוא יתקשה לקחת אחריות על חלקו ביחסים, לגשת לאחר וליזום תיקון. הוא יתקשה להתעמת או להביע כעס מקרב, ויפנה לשתיקות רועמות או התפרצויות זעם. הוא יכול להיות עסוק בנטישה דמיונית, להרגיש שמצלמות דמיוניות צופות בו, ולדאוג יתר על המידה ממה האחר יחשוב. הוא יכול לחשוב שיינטש אם ינהג באופן שונה מרצונו של האחר, למרות שעזיבה כלל לא עומדת על הפרק. יש כאלה הנוהגים להסתיר פרטים מסוימים שמא בן-זוגם יעריך אותם פחות, נמנעים מקונפליקטים, מֵרָצים, או חייבים לצאת תמיד צודקים ולהכניע את בן זוגם. התנהגויות מסוג אלה מעידות שאנו עסוקים בלשמר את הדימוי העצמי שלנו דרך האחר, ולעיתים על חשבונו. אולם אנו עושים זאת באופנים שמרחיקים, מרתיעים או מעוררים כעס, כתוצאה מלחץ סמוי שאנו מפעילים עליו, ומחוסר נדיבות רגשית כלפיו. בהיכרויות ראשוניות, אדם בעל דימוי נמוך יכול להפעיל על האחר לחץ להיות בן-זוג מושלם או אידיאלי, גם אם האחר לא ממש מרגיש כך. כיוון שהאחר אינו יכול לשאת את הלחץ המופעל עליו להיענות להאדרה שעושים לו, הוא יעזוב, או שהזוגיות תקלע למשבר בשלב כלשהו, ותאופיין בריבים ואכזבות (האדרה היא תמיד הגנה בפני מפגש עם חלקים פחות מחמיאים של האחר שיכולים לאכזב ולפגוע בדימוי שלנו, זאת מכיוון שאדם בעל דימוי נמוך יחפש מישהו מושלם לראייתו).
כל מה שאנו עושים בכדי להשפיע על האופן שאחרים רואים אותנו קשור לדימוי העצמי. להתנהג באופן מנומס או נחמד, לשקר, להתעמת באגרסיביות, לפלרטט או לפתות, לא להתבלט בכדי לא להוות איום על אחרים, להשתמש בשפה גבוהה, להרשים דרך לבוש מסוים, להחמיא ועוד. נכון, יש מי שיגיד שככה נראית סוציאליזציה, והוא צודק, אך יש לה תמיד מחיר בדמות התרחקות מסוימת מהאני האמיתי, האותנטי שלנו, שחיים לאורו יכולים להעניק לנו שלווה, שמחה, אהבה ושייכות. אלו יכולים להיפגע בקלות במסגרת מערכות יחסים, כיוון שרגעים כגון קונפליקטים, משברים או הצלחות של בן-הזוג מהווים מבחן לאנשים בעלי דימוי נמוך. הנה כמה דוגמאות: אתם יוזמים שיחה על הרגשות שלכם עם בן-זוגכם, והדבר היחיד שמעסיק אותו זה איך הוא מרגיש. הוא ממהר להתגונן וכלל אינו סקרן לגבי איזה חלק בהתנהגותו גרם לכם להרגיש את מה שאתם מרגישים. אתם אומרים או כותבים לו איך הרגשתם בסיטואציה מסוימת והוא מתעלם, מתווכח או מצטדק במקום לקחת אחריות ולהתנצל (כי אחריות כמוה כאשמה, ואשמה כמוה כבושה ופגיעה בדימוי). הוא אינו מסוגל להכיר בחלקיוּת או בחוסר השלמות שלו, ולתת קרדיט למקומות שבהם אתם משלימים אותו. כלומר, במקום לומר "אני באמת לא טוב בזה, איזה יופי שאתה כן כזה", הוא יהפוך את זה עליכם. הוא מודד בסתר את עצמו ביחס אליכם, יכול לנהוג בלעומתיות או תחרותיות, מתקשה לפרגן, ושומר קנאה סמויה או צרות עין לחוזקות שלכם. הוא יכול להיות וכחן, להתנהג כקורבן, ויתקשה להחליק דברים או להבחין מתי רצוי לא להגיב או לסגת.
הדימוי העצמי מתפתח בילדותנו כתוצאה מאהבה ראשונית של הורינו. הוא מתגבש ומתפתח בתהליך שנקרא 'מירורינג' (מהמילה מַרְאָה), באמצעות העיניים הטובות של הסביבה, המשקפות לנו שרואים, אוהבים ומעריכים אותנו בזכות מי שאנו. כיוון שערכם העצמי של ילדים בוסרי ולא מגובש דיו, הם זקוקים לחיזוק והזנה קבועה של הדימוי, על מנת שאלו יחלחלו אל הגרעין וייבנו ערך עצמי יציב. לכן ככל שקיבלנו יותר שיקופים אוהבים בילדות, נזדקק בבגרותנו לפחות חיזוקים מהסביבה. הדימוי רגיש מאד, בעיקר בילדות, ונפגע בקלות מביקורתיות רבה, דחייה, העדר התפעלות ועידוד, וחוסר תשומת לב מספק. יש לכך דוגמאות רבות, ילדים שגדלו עם הורים בעלי נטייה נרקיסיסטית, או הורים מזניחים, כאלה שסבלו מחרם או הצקות, או שדימוי הגוף שלהם נפגע בגיל ההתבגרות. מי מאיתנו שגדל עם חסך ב'מירורינג' או זכה ל'מירורינג' שבעיקרו היה שלילי, התקשה לפתח ערך עצמי יציב, ובאופן טראגי, בבגרותו יהיה עסוק מאד בדימוי ובניסיון לקבל מהסביבה את מה שלא קיבל בילדותו. אדם כזה נשאר במידה רבה קצת ילד, אדם בעל 'עצמי' לא מגובש או מפותח דיו. הלכה למעשה, דימוי נמוך משמעו לאמץ את המבט הביקורתי והמקטין (או הריקני והחסר), של דמויות הסמכות או קבוצת השווים מילדותנו, כאשר לא עמדנו בציפיות, אמות המידה או הצרכים שלהם.
למגינת ליבנו אי אפשר להשיב משהו שאבד בילדותנו, והניסיון לחזק את הדימוי העצמי בבגרות, דרך הניסיון להרשים אחרים, רק מרחיק אותנו עוד יותר מבניית ערך עצמי בריא ואהבה עצמית יציבה. זאת מכיוון שהניסיון להרשים אחרים מביא לכך שאנו הופכים הכי פחות מרשימים, והניסיון לפמפם אהבה עצמית נרקיסיסטית מביא לעוד חרדה, פחד מכישלון ותנודתיות בתחושת הערך. אפשר לומר שדימוי עצמי מתנהג בדומה לאושר, הוא תוצר לוואי, לא מטרה בפני עצמה. תוצר של שני דברים עיקריים. הראשון הוא הדיאלוג השקט שאנו מנהלים בינינו ובין עצמנו (ועל כך בטור הבא), ושנית, תוצר של חיים נכונים, חיים שיש בהם עשייה יצירתית ומשמעותית, המביאה את המיומנויות והאיכויות שלנו לידי ביטוי בעולם. (במידה והעולם מכיר בעשייה זו מה טוב, אולם גם אם לא, הגרעין של ערכנו העצמי אמור להישאר יציב ולא להתנדנד כעלה נידף). הטעות הגדולה שאנשים בעלי דימוי עצמי נמוך לרוב עושים, היא להתעסק יתר על המידה בפצע שלהם – בעצמם ובדימוי שלהם, במטרה לפצות על תחושת נחיתות. אולם עיסוק אובססיבי בדימוי פועל כחרב פיפיות, ככל שאתה רודף אחרי הדימוי כך הוא חומק ממך, או מתנהג כדלי עם חור בתחתיתו שלא מתמלא לעולם, כיוון שיש חורים בנשמה ששום דבר חיצוני לא יוכל למלא. כשחושבים על זה, אנו הכי מרשימים דווקא כשאנו לא עסוקים בלהרשים, לכן הדרך הטובה ביותר להשיג משהו, כמו דימוי עצמי בריא, או בניית זוגיות עם אדם חדש, היא להפסיק להתעסק במטרה עצמה, כלומר בעצמנו, או בכך שירצו אותנו, ולהתרכז בהבאת היכולות והאיכויות שלנו לעולם בתהליך מתמשך של התפתחות. בסופו של יום כולנו נמשכים לאנשים שאינם מנסים להרשים, מתבטאים בחופשיות ובאותנטיות, ומתעסקים בעניינים שלהם במקום בענייניהם של אחרים דרך שליטה, קורבנוּת, כעס צדקני ומניפולציות אחרות.
נסיים עם דבריו של הסופר פול אוסטר שכתב "כולנו זרים לעצמנו, ואם יש לנו איזה מושג מה אנחנו, הרי זה רק מפני שאנחנו חיים בעיניהם של אחרים." לכן קבלו החלטה להפסיק להתעסק בלהרשים אחרים, ואם כבר, אמצו לחיקכם כמה עיניים אמיצות וטובות שנתקלתם בהם במהלך חייכם. השליכו או לפחות רסנו את כל היתר (הורה ביקורתי או מזניח), והתעסקו במה שבאמת חשוב, לא בדימוי, אלא במתנות שלכם, ביצירתיות, ובהתפתחות האישית שתביא את הגרסה הטובה ביותר שלכם לעולם. בהצלחה.
