בשני הגיליונות האחרונים עסקנו בתלויים ובנמנעים. הזוגיות בין הנוטה לתלות ורדיפה רגשית, לבין הנמנע, הנוטה להסתייגות והתכנסות, מאופיינת באינטנסיביות וברכבת הרים רגשית של קירבה ומרחק, ששני הצדדים מייצרים במשותף, וזאת על מנת לחמוק מאינטימיות אמיתית. בעוד שהצד התלוי שם דגש על אהבה רומנטית או על חיי משפחה אידיאלים, וכתוצאה מבקש להתקרב לבן-זוגו, הצד הנמנע שם דגש על חופש ואוטונומיה, וכתוצאה מנסה להפחית את האינטנסיביות הרגשית של הקשר. בעוד שהצד התלוי מחפש לשפר את מערכת היחסים ולהעצים אותה, הצד הנמנע מנסה לשמור על היציבות והסטטוס קוו הרגשי, ובכך להימנע מקונפליקטים. בעוד שהצד התלוי מאשים את הנמנע בבעיות בקשר, ומבקש ממנו להתפתח, הצד הנמנע רואה את השינויים שהצד התלוי מבקש ממנו לערוך, כדרך לשלוט בו או לתמרן אותו, להיות מי שהוא אינו. בעוד שהנמנע מתרחק מאינטימיות ורגיש לכל תחושה ששולטים בו, התלוי מחפש להתקרב עד כדי התמזגות, ורגיש לכל תחושה של נטישה. יחד הם מנסים להתמודד עם הפחדים המשותפים לשניהם: דחייה, נטישה ואינטימיות, ולווסת את הקרבה ביניהם, כך שלא תחנוק מחד, או תעלם מאידך. בטור זה על החיבור הכה נפוץ בין התלוי והנמנע.
התלויים והנמנעים נמשכים זה לזה משלוש סיבות שהם חולקים ביניהם: משיכה למוכר, הניסיון לתקן פצעי ילדות, והרצון לממש את פנטזיית הילדות. נתחיל מהמשיכה למוכר: אנו לומדים מהי אהבה ואינטימיות במשפחות בהן גדלנו. אין זה משנה עד כמה חווינו את מערכת היחסים בין הורינו ועם הורינו כלא פונקציונאלית, עם הזמן הפנמנו אותה, ולימים אנו לומדים להרגיש נוח עם מאפייניה. התלויים, שהרגישו נטושים ונאלצו לצמצם בילדותם צרכים רגשיים, נוטים להימשך לבני זוג שאיתם ישחזרו את החוויה המוכרת מהעבר, קרי שבה אנשים לא מעניקים להם מספיק אהבה ותשומת לב, או לא מספיק רואים אותם ואת צרכיהם. להשקיע הרבה אנרגיה בשביל לזכות באהבת האחר ואז להסתפק בפירורים, היא חוויה מוכרת וכואבת לרבים מהם. הנמנעים, שהרגישו מוצפים בעקבות קשר עם הורה נזקק, תלותי או פולשני שכפה עצמו, נמשכים לבני זוג הזקוקים לחיזוק, לדאגה, או לטיפול, ובכך מעבירים את הפוקוס מעצמם אל האחר כחלק מתהליך ההימנעות. לברוח מאדם תובעני הדורש מהם תשומת לב היא חוויה מוכרת לרבים מהם. נמשיך עם הניסיון לתקן פצעי ילדות: טראומת ילדות פוגעת במרכיבים שונים של ערכנו העצמי ובמיומנויות שונות החסרות לנו כגון חמלה עצמית, הצבת גבולות, תיקוף רגשי וביטוי צרכים. המשיכה לאדם שמזכיר את חוויית הילדות בתקווה שאיתו נוכל להחזיר לעצמנו חלקים שאבדו, גורמת לנו להימשך לאנשים באופן לא מיקרי. התלויים מקווים שזוגיות במחיצת אדם נמנע, תהפוך לאינטימיות עמוקה, וזאת בניגוד לחוויית הילדות, ובכך תשיב להם את תחושת העצמי שאבדה בילדותם. הנמנעים מאידך מקווים שזוגיות במחיצת אדם שתלוי בהם, תוכל גם להעניק להם אהבה לא מותנית, נעדרת ביקורת או בקשות מיוחדות (מבלי לנסות לשלוט בהם או לשנות אותם), וזאת בניגוד לחוויית ילדותם. נסיים עם מימוש פנטזיית ילדות: תלויים רבים מחפשים בבן זוג אדם שיוכלו לעשות לו אידיאליזציה, שישמש להם מן "כוח עליון", שממנו יהיה אפשר לשאוב תחושת ביטחון וערך שהיו חסרים בילדותם. זוגיות עם אדם נמנע שמקרין ויסות רגשי ואיפוק, מעוררת לחיים ציפיות לרוגע ולשלווה. נמנעים לעומת זאת מחפשים אצל התלויים תחושת של חיוּת, של חיבור והבעה לרצונותיהם, תוך כדי התעקשות עליהם וללא התחשבות רבה בזולת.
הרומן בין השניים מפציע כשהתלוי מביע עניין רב בנמנע, שמצידו מפתה את התלוי באמצעות "הפצצת" אהבה וגורם לתלוי להרגיש רצוי, מה שעוזר להפחית את חרדת הנטישה שלו. כך הנמנע מרגיש בשליטה רבה, מה שעוזר להפחית את חרדת הקירבה והאינטימיות שלו. (הם נמשכים זה לזה גם מכיוון שאחרים, ללא נטייה לתלותיות או להימנעות, נחווים אצלם כמשעממים, או כלא אטרקטיביים מספיק, וזאת מכיוון שאלו אינם מעוררים את הקונפליקטים הפנימיים שלהם סביב אינטימיות ונטישה). עם הזמן הנמנע מתחיל להרגיש חנוק ומוצף על ידי הנזקקות של התלוי ורצונו הקבוע להתקרב. בהדרגה הוא ילך וייסוג, יתחבא מאחורי חומות, וימנע מלהביע צרכים ורגשות בדומה לילדותו. בהיכרויות קצרות תלויים רבים מופתעים כאשר בשלב זה הנמנע חותך את הקשר בחדות וללא הסברים. במידה והקשר נמשך הנמנע ייסוג מאינטימיות בדרכים שונות, החל מפנייה לעיסוקים מרגשים מחוץ לקשר, ועד צמצום המגע הרגשי בתוך הקשר. אז הפנטזיה של התלוי על קשר עמוק ומספק תתנפץ, הוא יתאכזב עמוקות מההבטחה שלא מומשה, ויתחיל לרדוף אחר הנמנע שיספק לו את מבוקשו. הוא יעשה זאת באמצעים שונים כגון ביקורתיות ושתלטנות. במידה והתלוי יתייאש וייסוג, פעמים רבות הנמנע יפתה את התלוי חזרה לקשר. המפגש המחודש שלהם יתאפיין בתקופה של אינטנסיביות רגשית ומינית ותחושה של התמזגות ואופוריה. אולם עד מהרה מעגל הקסמים שתיארנו יחזור על עצמו. כך מתקיימת לה הדינמיקה של התקרבות והתרחקות כששני הצדדים לא יכולים להיפרד אך גם מתקשים לחיות יחדיו.
מדוע זה קורה? במבט עמוק יותר אנו מגלים שכל צד מגלם באופן גלוי את הפחד הסמוי של האחר. התלויים מפחדים באופן גלוי מנטישה, בעוד הנמנעים מפחדים מאינטימיות ומקרבה יתרה. אולם באופן סמוי יותר ניתן לראות שהתלוי מפחד גם הוא מאינטימיות, לכן הוא בוחר פרטנר שנמנע ממנה ו"מעביר" אליו את הסיבה שבגינה אין לו אינטימיות (למרות שגם הוא מת מפחד מפניה). בנוסף, הוא מפגין ביקורתיות ומתנהג בשתלטנות, מה שמרחיק את בן-הזוג הנמנע ממנו. הנמנע לעומת זאת, מפחד באופן סמוי מדחייה ומנטישה לא פחות מהתלוי, לכן הוא בוחר פרטנר שזקוק לו ורוצה ממנו יותר ממה שהוא רוצה מהאחר. בנוסף, נמנעים רבים נמנעים גם מהתבוננות עצמית כנה שיכולה להביא לביטוי של רגשות וצרכים, שלאמונתם יידחו על ידי הפרטנר, כפי שחוו בילדותם. באופן הזה כל צד "מפקיד" אצל האחר את הפחד העמוק והנסתר שלו ונותר לייצג בתוך הזוגיות רק צד אחד של שני הפחדים העיקריים המשותפים לשניהם: נטישה ואינטימיות. למרות ששני הצדדים מתסכלים אחד את השני, ואינם מצליחים לקיים זוגיות טובה ויציבה, הם גם לא מצליחים להיפרד, כיוון שהצד השני "מחזיק" עבורם משהו שהוא בעצם שלהם, אך צד זה לרוב אינו מדובר או בא לידי ביטוי בקשר. עובדה זו קושרת כל אחד מהם אל האחר בחוטים בלתי נראים. שניהם בעצם "הולכים עם" זוגיות, אבל "מרגישים בלי" זוגיות, ומכאן נובעת התחושה העמוקה של שניהם של "אני לא יכול איתך, אבל אני גם מתקשה בלעדיך". (טיפ: זוגיות טובה היא מקום ששני הצדדים מפגינים הזדקקות וחופש ממנה בעת ובעונה אחת).
אולם חשוב להבין, האינטנסיביות הרגשית במערכות יחסים זוגיות, על תנודותיה החיוביות והשליליות, על אף שנתפסת אצל רבים מאיתנו כמודל לאהבה רומנטית, למעשה רחוקה מאד מאהבה בוגרת וטובה. היא אמנם יכולה לגרום לנו להרגיש 'היי' רגעי, או להעצים את התשוקה המינית, אבל היא לא ממש בריאה או מחזיקה מעמד לאורך זמן, קל וחומר שקשה לנהל במסגרתה מערכת משפחתית יציבה. יש דרך אחרת בוגרת ובריאה יותר לנהל קשר זוגי, והיא תלויה בעיקר בנו ובבגרות שאנו מפגינים. אחריות היא מסממני הבגרות, ואחריות היא קודם כל היכולת להסתכל על עצמנו באומץ ובכנות, ולראות באמת את האדם הלא בוגר שבן זוגנו חי לצידו – אותנו. עלינו להפסיק להתכחש לאופנים הילדותיים שבהן אנו מתנהלים בקשר, והתפכחות זו בהכרח תעבור דרך יציאה מהאשליה שבה אנו מחזיקים, שהאחר הוא הוא הבעיה האמיתית בקשר. על מנת לא להישאר "ילדים" בזוגיות, עלינו להרחיב את ההתבוננות הפנימית, המודעות העצמית, ולהפגין מידה של ביקורתיות עצמית בריאה (נמנעים רבים מתקשים בכך כיוון שאלו סותרים את ההימנעות עצמה). ללא רפלקציה כואבת אין התפתחות, וללא התפתחות אנו נשארים ילדים בקשר גם לאורך שנים. לכן עלינו להתבונן באומץ במקומות שבהם אנו נוטים לשלוט, לבקר, להתעלם ולשתוק, לסגת ולהימנע מהאחר. גם אם במבט ראשון אישה נמנעת יכולה להיראות קורבן של גבר תלוי, במיוחד אם הוא גולש להתקפי זעם תובעניים, או שגבר נמנע יכול להיראות קורבן של אישה תלויה המגלמת רדיפה ריגשית וביקורתיות רבה בסגנונה הבינאישי, חשוב לזכור, שני הצדדים פוגעים זה בזה באופן הדדי. לכן היזהרו מלפצל את הזוגיות שלכם לתפקידים, זה לא שהאחד קורבן והשני תוקפן, שניכם תוקפנים כלפי הפרטנר וקורבנות של התנהגות הפרטנר, בעת ובעונה אחת (להוציא כמובן אלימות פיזית ומילולית ששם יש קורבן ברור).
רבים מחפשים פרטנר שיהיה תמיד חיובי כלפיהם, ימלא אותם ויתקן את השריטות שלהם, או שבמחיצתו יגלו את משמעות החיים וישימו קץ לבדידותם. אולם הדברים הללו אמורים לנבוע מתוכנו, איש לא יכול לעשות זאת בעבורנו. היכולת לקחת אחריות הן על ההתנהגות שלנו והשפעתה על האחר, והן על הדרך ההתפתחותית שעלינו לצעוד בה, קשורה קשר הדוק לדימוי עצמי בריא. דימוי בריא היא תחושה שחסרה לרבים, והעדרה מזין אצלם פחדים הקשורים לנטישה, דחייה, והיבלעות בתוך אינטימיות. אנשים עם תחושה בולטת של בושה, ונעדרי תחושת עצמי חיובית וגבולות ברורים, מתקשים מאד לקיים אינטימיות. כלומר הם מתקשים לקיים מפגש אינטימי מבלי לנסות לתקן או לשנות את האחר, להתווכח ולהצטדק על כל צעד ושעל, לשלוט, לבקר, להתקיף את האחר עם 'כנות' פסיכולוגית, או להפגין כלפיו בוז, שתיקות, התעלמות, ושאר התנהגויות אגרסיביות או פאסיביות-אגרסיביות.
מערכת יחסים בריאה אינה מתאפיינת על ידי רדיפה ונסיגה, אינטנסיביות רגשית, או אובססיות וכמיהות. במערכת יחסים בוגרת, אנו מקבלים את האחר, מגלים כלפיו אכפתיות, ועוזרים לו להתפתח רגשית ורוחנית, ובכך מעצימים את דימויו העצמי. ערך עצמי לא נובע מהאחר במובן של מה שהוא מעניק לנו או לא, אלא נבנה מתוך מערכת היחסים עימו, החום שהוא מעניק והגבולות שהוא מציב לנו, שמפתחים ודוחפים אותנו קדימה. זאת במידה כמובן שאנו נותנים לו את הרשות לדחוף אותנו קדימה בדרכים נדיבות. בן-זוגנו מכיר אותנו היטב, אולי יותר טוב מכל אדם אחר קרוב, לכן במקום לבטל, להתעלם או לתקוף את דבריו, כדאי להקשיב לו קשב רב, להשתהות, להתבונן, ואז לקבל ולעבוד על החלקים שעמוק בפנים אנו יודעים שהוא רואה אותנו במדויק. אם לא נעשה זאת, יתכן וניתקל באותם הקשיים גם בקשר הבא שלנו. בהצלחה.
