תלותיות יתר או בשמה הקליני "קודיפנדנט" (codependency), הוא הניסיון הנואש לווסת רגשות וחסכים כואבים, במיוחד סביב תחושת ערך עצמי, באמצעות אדם אחר הנחווה כמושלם. קבלה, תשומת לב ותוקף מאותו אדם, משמשים כמרגיעים לנפש שברירית שאינה יכולה לווסת את עצמה לבדה. במקרי קיצון מדובר בהתמכרות של ממש לאדם אחר, בדומה לתהליך ההתמכרות לחומרים מרגיעים אחרים. אולם כמו כל דבר שאנו מתמכרים אליו, זה מתחיל בהרגשה טובה, אך מסתיים במפח נפש, כיוון שהאחר אינו רוצה או יכול, לאהוב בחזרה. ניתן לאפיין תלות לא בריאה באדם אחר, וזאת בניגוד להזדקקות טבעית, באמצעות שלושה מאפיינים עיקריים: אידיאליזציה, ציפיות לא ריאליות, והעדר גבולות. אידיאליזציה היא התהליך של הפיכת האחר לסוג של "כוח עליון" עבורנו כתוצאה מתחושת ערך עצמי נמוך. ציפיות לא ריאליות לזרם בלתי פוסק של אהבה ותשומת לב מגיעות מתחושת ריקנות, והעדר גבולות ושאיפה להתמזגות נובעים מחוסר בשלות ומחוסר נפרדות. נרחיב על כל אחד מהם.
כשאנו עושים לאחר אידיאליזציה, אנו מעלים אותו על "במה" דמיונית, ומרגישים שיש לו כוח משיכה שלא ניתן לעמוד בפניו, ושבנוכחותו אנו מרגישים מלאים יותר, שווים, יפים, או מוצלחים. אנו משקיעים אנרגיה רבה במערכת היחסים, ובתמורה מצפים לאהבה בלתי מותנית, כמו גם לדאגה, טיפוח מתמיד וזמן משותף עימו. המרכיב השני, ציפיות גבוהות, הוא הרצון לקבל אהבה בלתי מותנית ובלתי מוגבלת, על מנת לכסות על תחושת עצמי שברירית. כשאנו מחזיקים באמונה הנסתרת שמישהו אחר יכול לדאוג לנו, להעריך אותנו ולהפוך אותנו לשלמים ושמחים, באופן שלא חווינו מעולם, אנו נצפה ממנו לפצות אותנו על האהבה שחַסְרה לנו בילדותנו. זוהי אותה אהבה ראשונית שהייתה חסרה ושתפקידה היה להעביר את המסר "אתה חשוב, אתה ראוי, ואתה משמעותי", ולסייע בבניית ערך עצמי. המאפיין השלישי הוא העדרם של גבולות בריאים. הפנטזיה על התמזגות רומנטית חסרת גבולות עם אדם מושלם יכולה ללוות אדם מסוים כל חייו. נשים יכולות לחלום על אביר על סוס לבן, בעוד שגברים יכולים לפנטז על אישה שמטפלת ומטפחת אותם באופן אימהי. גם אם הרעיון נתמך על ידי רומנים הוליוודיים, מערכות יחסים המבוססות על אינטנסיביות גבוהה, דימוי שווא של האחר, וציפיות לא ריאליות ממנו, הן לא בריאות מטבען. כך, למרות מה שנראה על פניו, התלותיים אינם מחפשים למעשה אינטימיות בריאה, ממנה הם מפחדים, אלא התקרבות או התמזגות חסרת גבולות שחונקות את האחר. הגבולות הבינאישיים שלהם מתרופפים מתוך האמונה שכך מתנהל קשר אינטימי, אולם למעשה לא ניתן לקיים קשר קרוב ללא גבולות בריאים ותחושה של נפרדות בריאה. גבולות מגינים עלינו מפני האחר, ועליו מפנינו, ועוזרים לנו לשמור על תחושת עצמי יציבה, תוך כדי שאנו קשובים לצרכים ולרצונות של שני הצדדים.
תלותיות יתר מתפתחת כתוצאה מהיקשרות לא בריאה בילדות. כשקשר הורה-ילד אינו מספק את הצרכים הרגשיים עבור הילד, אם זה לדוגמה בהורות נרקיסיסטית, כשהצרכים של ההורה ולא של הילד נמצאים במרכז, הוא יכול לפתח רגשות בושה על כך שהוא מאכזב, אשם, ואינו מספק את מה שמצופה ממנו. כך הוא גדל עם התחושה שהוא אינו ראוי או מספיק עבור הוריו. הכמיהה הלא מודעת להתמזגות, יחד עם הציפיה להרעפה של תשומת לב חיובית מהאחר, הם ניסיונות מכמירי לב להקל על תחושת נטישה כואבת, שלמעשה התרחשה כבר בילדות. הסובלים מתלותיות יתר נושאים עימם כאב וריקנות שטרם נרפאו מהילדות, ומתחושה שלעולם לא יהיו שלמים ובטוחים מבלי שיהיה שם מישהו שיחזיק אותם. אולם פחד נטישה עמוק תמיד מצביע על חוויות ילדות לא פתורות, זאת מכיוון שבעולם המבוגרים אנו אמורים ללמוד להכיל דחייה. למעשה רק ילדים ננטשים, מבוגרים לעומת זאת נדחים מידי פעם, וממשיכים הלאה בחייהם. אנשים הסובלים מתלותיות יחפשו בבגרותם קשר שיתקן וירגיע תחושות ורגשות כואבים שמלווים אותם כל חייהם, לדוגמה כעס על צרכים שלא מולאו, כאב שנובע מריקנות, תחושה של ערך עצמי נמוך, ובעיקר פחד עמוק על כך שהם אינם ראויים לאהבה. כתוצאה מאמונות אלה הם מאמינים שאם לא יתקרבו מאד עד כדי התמזגות לאחר, הם ירגישו לא אהובים או רצויים.
אם כך, שני הפחדים העיקריים ביחסים – נטישה ואינטימיות – מציבים דילמה לא פשוטה לתלותיים. הם כמהים לאינטימיות אך לא מסוגלים באמת לשאת אותה, כיוון שאינם מרגישים ראויים. לכן הם נוטים לבחור באדם שאינו יכול או מתקשה להתמסר אליהם בחזרה. מן הסתם זה בטוח הרבה יותר לרדוף אחר מישהו שאינו מתמסר בקלות, מאשר להיות אינטימי במחיצתו. אם וכאשר מציעים להם כבר אינטימיות בריאה, הם נלחצים ויוצרים מרחק מחודש בדרכים שונות. רבים מהתלותיים מעידים על עצמם שכשהם לא נמצאים במערכות יחסים רומנטיות הם דווקא יודעים לדאוג לעצמם, לווסת את רגשותיהם, להביע את צרכיהם באופן חופשי, ולחיות חיים מאוזנים. אולם כשהם נכנסים לקשר רומנטי, הם נוטים לאבד שווי משקל רגשי, ולהיבלע בתוך הקשר. תחושת העצמי שלהם מתערערת, לעיתים עד כדי הזנחה, והם מתקשים לתת תוקף ולסמוך על רגשותיהם. חרדת הנטישה שלהם דוחפת אותם לקרבה יתרה, והפחד מאינטימיות גורם להם לחבל בקשר בדרכים שונות וחוזר חלילה, במעגל קסמים כואב שקשה לצאת ממנו.
בניסיון להחיות את פנטזיית הילדות האבודה של הצלה ואהבה ללא גבולות ותנאים, הם נמשכים למראית העין מאחורי הכוח המפתה של האחר שמתבטא לדוגמה ביופי, בחוכמה, בעוצמה, או בכל דבר שמרגיש להם חסר בפנימיותם. זה מתחיל מאהבה עזה "חסרת נשימה", המלווה בתחושה של אופוריה חזקה ו"הגעה הביתה", אולם למעשה האופוריה אינה נובעת מהאחר, שאותו הם רואים ומכירים באופן חלקי ושטחי, אלא בעקבות הפנטזיה שמופעלת בעוצמה, והופכת את האחר לשחקן בתיאטרון הנפש הפנימי שלהם. באותו רגע הם שוקעים בדמיונות על אהבה גדולה מהחיים שמאופיינת על ידי קשר רגשי עמוק, קרבה, וסקס נהדר, שיחד ישככו את תחושות הבדידות והריקנות. אולם פנטזיות רומנטיות עוצמתיות רק מחזקות את תלותיות היתר באחר, שהופך בן-רגע לפתרון האולטימטיבי לתחושה פנימית חסרה ומכאיבה שמלווה במשך שנים, ולצרכים אדירים ולא מסופקים במגע ובאהבה. עם הזמן השאיפה להתמזגות ולקשר טוטאלי שימלא חסכים באהבה עצמית, מרחיקות את האחר, או גורמות לו להסתתר מאחורי חומות והימנעויות שונות עקב הלחץ הבלתי אפשרי המופעל עליו. האחר נסוג, הופך להיות לא נגיש, מסויג, עסוק מידי בדברים מלהיבים מחוץ לקשר, או פשוט מנסה לצנן את התלהבותו של האחר, כיוון שגם בתוכו הוא אינו מרגיש ראוי (כפי שנראה בטור הבא). כאשר הפנטזיה הרומנטית מתנפצת, והאחר המאכזב תופס את מקומו של ההורה הנוטש בתיאטרון הנפש הפנימי, חרדות של נטישה המלוות בכאב בלתי נסבל מציפות ומפעילות מנגנוני הגנה אוטומטיים מהילדות כגון התרחקות או זעם, קנאה, ביקורתיות רבה ומחשבות אובססיביות. אם בתחילה כל דבר שהאחר עשה נחווה באופן חיובי כיאה ל"כוח עליון", כעת כל דבר שהאחר עושה נחווה כשלילי, וכפוצע באופן אישי. גם ניסיונות להשיב את האחר הופכות עקרות, לעיתים הוא עוזב, וגם אם נשאר בקשר, נוכחותו קרה ומרוחקת. במידה והניסיונות להחזיר את האחר לתוך המשבצת הראשונית מצליחים, או שמתחילה מערכת יחסים חדשה, התובענות והתלותיות יביאו לכך שהמעגל יחזור על עצמו כך או אחרת.
הדרך להחלמה מתלותיות או "קודיפנדנט", עוברת בהפסקת ההכחשה, התבוננות נכוחה בנטייה לתלותיות ובפיתוח דימוי עצמי חיובי וסשלם. המכנה המשותף לחוסר ההצלחה שלנו במערכות יחסים הוא אנחנו, לכן ככל שנקדים להתבונן בהשלכות של התנהגותנו על קשרים רומנטיים, כך ייטב לנו. חשוב שאנשים הסובלים מתלותיות או התמכרות לאדם אחר יבינו, שכל עוד הם מתנהגים כלפי אחרים באופן לא בוגר, תובעני ולא רציונאלי, הם לא יכולים לצפות לאהבה והתמסרות ממנו, קל וחומר כשהם מתנהגים כלפיו באופן תוקפני (ביקורתיות, רודפנות, האשמות וכו'). קשה מאד לחיות עם אדם כשהפוקוס שלו מכוון למקומות בהם אחרים מאכזבים, לא מספקים את הצרכים במדויק, לא כל שכן, כשהם לא ערים מספיק למקומות שבהם אחרים דווקא כן מעניקים להם חום ואהבה. לשאוף להתמזגות עם האחר ולבקש שהוא יטפל וידאג להם כמו הורה נעדר, הוא סוג של התעללות רגשית. אף אחד לא יכול למלא את הדרישות שלכם להיות אהובים וקרובים באופן מדויק, ובעוצמה ובקצב שאתם מצפים לה.
אם כך, התחילו מלשים לב כיצד אתם מייחסים ערך עצמי מוגזם לאחר וערך עצמי נמוך לעצמכם, ובעקבות כך מקדישים ומייחסים לו זמן, תשומת לב ועוצמה רבה מידי שלפעמים מרתיעה אותו. שימו לב כיצד אתם מעלים את רף הציפיות בנוגע לקבלת יחס חיובי ואוהב ללא תנאי, כאילו משהו ממגע הקסם של האחר ירפא פצע עמוק בליבכם. כמו כן שימו לב אם אתם מפתחים פנטזיית הצלה כלפיו או לחילופין מצפים שהוא יציל אתכם, או שהאינטנסיביות של הקשר גורמת לכם לשכוח את עצמכם תוך טשטוש הגבולות ביניכם. הזהרו מאהבה עוצמתית ואובססיבית ממבט ראשון, היא בקלות יכולה להיות עדות להתמכרות ממבט ראשון. נכון, זהו תהליך לא פשוט, ובוודאי יזמין כאב רב, אולם זכרו כי הכאב אינו האויב שלכם, הפחד לעבור דרכו בדרך להחלמה כן. בהצלחה.
