נשואים רבים מוטרדים מירידה בתדירות יחסי המין שהם מקיימים עם השנים. אינספור מומחים וספרים מנסים לייעץ לזוגות איך להעלות חזרה את תדירותם. אולם האם הירידה בכמות היא הבעיה העיקרית, או שמא אנחנו מחפשים את המטבע מתחת לפנס, משמע שהירידה בכמות היא רק סימפטום לקושי נרחב הרבה יותר של זוגות? תשוקה בהגדרתה אינה מינית, אלא פסיכולוגית. להשתוקק זה בעצם לרצות. כשזוגות אינם מקיימים יחסי מין, לרוב אין להם בעיה בתשוקה המינית פר-סה, יש להם בעיה ברצון וגם ביכולת להיות אחד עם השני. אנשים עסוקים בתשוקה המינית יתר על המידה, מוטב יעשו אם יפנו את הזרקור לבחינת הרצון הרחב שלהם להיות זה עם זה. אין הכוונה במובן היומיומי של ניהול שיחות חולין או ניהול משק בית, אלא במובן העמוק של להיפגש אחד עם השני באמת. בטור זה על שחיקת האינטימיות והדרך לבנות אותה מחדש.
המפגש המיני שכולל סט תנוחות מוכרות כאלה או אחרות הופך להיות בשלב מסוים צפוי ולפיכך משעמם. לכל זוג יש מספר תרחישים מיניים די מוגבל שהוא מיישם במפגש המיני. כשחושבים על זה, כמה כבר אפשר לחדש, הרי הגוף הוא אותו גוף ומספר החורים שבו מצומצם. הסיבה העיקרית שאנשים פונים לפורנו, היא שהם מחפשים אחר תרחישים וסצנות חדשות להתרגש מהם. כשהם מפתחים סבילות גם אליהם אחרי זמן מה, הם מחפשים תרחישים אחרים שיעברו את סף הריגוש החדש. כשסף הריגוש, המופעל על ידי דופמין, הוא הקריטריון העיקרי לתשוקה, אנחנו בעצם נמצאים עמוק באפן פעולה של צרכן. כאשר הדבר אותו אנו צורכים מתיישן או מתכלה לבסוף, אנו מחפשים להחליפו בחדש. במסגרת מערכות יחסים זה יבוא לידי ביטוי בגירושים, פתיחת היחסים, חילופי זוגות ורומנים. כשאדם אומר בהומור "כמה כבר אפשר לאכול את אותו סטייק כל יום" הוא מתייחס לקשר זוגי כצרכן לכל דבר. הוא משתוקק למשהו שיעשה אותו מאושר, הוא מחפש אחר הדבר שמאפייניו יגרמו לו להנאה, ולאחר השגתו רצוי שלא יצטרך לעבוד קשה מידי, וחוזר חלילה. אולם גם סטייק, שנחשב מאכל בעל סטטוס גבוה, הופך משעמם וצפוי ככל שאנו צורכים ממנו יותר, בדיוק כמו בן-זוג.
הרי לכם מפגש מיני צרכני: זוג מקיים יחסי מין, הוא משקיע בה כדי שתהנה. לאחר שהם מסיימים הוא שואל אותה איך היה לה, והאם יש משהו שהוא היה יכול לעשות אחרת בשבילה. היא אומרת לו שמאחד עד חמש זה היה בערך שלוש, אבל שזה לא בגללו, אלא בגלל שהיא הייתה עסוקה חלק מהזמן בכל מיני מחשבות לא קשורות. הוא מתבאס, היא מנחמת אותו. הם מסתובבים והולכים לישון. הבחור אמנם מתחשב, אבל למעשה הוא מעניק לה את גופו ואת איבר מינו בשביל שהיא תהנה, כדי שהוא ירגיש בטוח עם עצמו. בסתר ליבו הוא מפחד כי אם לא יספק אותה, יתעורר בה רצון במשהו אחר ממישהו אחר. לבחורה כלל לא בטוח שהיה חשק לקיים יחסי מין עם כל מה שעבר לה בראש, אבל יתכן שרצתה לגרום לו להרגיש טוב בכדי שלא יכעס עליה, או בכדי שיוכלו להתחבק או לישון בנעימים, אז היא העניקה לו את איבר המין שלה. מעגל הצריכה הושלם. עוד נחזור אל הזוג הזה בהמשך.
אפן הפעולה ההפוך לצרכנות הוא יצרנות. לא בכדי שרש המילה הוא יצר. כשאנו באפן פעולה יצרני, אנחנו לא מצפים שהאחר יעניק לנו חוויה מהנה, או חוששים שאנו צריכים לספק משהו לאחר, אנו מייצרים את החוויה הזו בעצמנו בתוך המפגש עימו. מה אנחנו בעצם מייצרים? חומרי נפש, שעולים מתוכנו מתוך חוויות, אפשרויות ופרספקטיבות שנקרות בדרכינו. כשחומרי נפש אלה פוגשים את נפשו של האחר, הם יוצרים אדוות ייחודיות שפוגשות את עולמו הפנימי של האחר וגורמות לו לייצר את חומריו המוחזרים אלינו. כך נוצר הדהוד הדדי שלעולם לא מתכלה, זאת מכיוון שהנפש היא מערכת שמייצרת כל הזמן מחשבות מרגשות, ורגשות ממחשבות, ומשמעויות מדברים. הנפש שלנו לעולם לא נחה מייצור של חומרים, מחיפוש אחר אמת רגשית, השאלה היא האם יש לנו את האומץ להיות אותנטיים ולשתף את האחר בהם? לאמיתו של דבר, ככל שהתלות ההדדית עם בן-זוגנו הולכת ומתהדקת, והוא הופך לחשוב יותר בעבורנו, אנחנו יותר עסוקים בשאלה האם הוא יסכים איתנו או לא, האם הוא יגיב אלינו בחיוב או לא. הפחד הנורא לאבד את מקומנו בנפשם של הקרובים לנו ביותר, יכול לזמן את המופעים הקשים ביותר של הסתרה עצמית, חוסר אותנטיות ועיסוק יתר בדימוי העצמי שלנו בעיני האחר.
לכן יצרנות מחייבת מספר דברים שבלעדיהם קירבה לא מתאפשרת. הדבר הראשון הוא להיות במגע רגשי עם עצמנו ויכולת לפענח את מה שעולה ממעמקי הנפש שלנו. היא דורשת את היכולת להשתחרר ממבטו הבוחן של האחר על הגוף שלנו במגע מיני ועל הנפש שלנו במגע רגשי. היא דורשת אומץ לצאת מאזור הנוחות שלנו ולתת לאחר להיות עד לסיפור חיינו על המשמעויות האידיוסינקרטיות שלו. היא דורשת את היכולת לשאת ביקורת ושיפוטיות מסוימת מצד בן-זוגנו. רבים מסתובבים עם הכמיהה הילדותית שהאחר יקבל אותם ללא שיפוטיות בכדי שיוכלו להביא את עצמם. אולם אם אתם לא מאמינים במה שיש לכם לומר, אל תטריחו את בן-זוגכם לשמוע, ואם אתם מאמינים במה שיש לכם לומר, מוטב שלא תתעסקו בשאלה האם האחר יסכים איתכם או לא.
קשרים רבים מדשדשים כי אנו לא מסוגלים או יודעים לעבור מאפן פעולה צרכני לאופן פעולה יצרני. בתחילת קשר המרכיבים הצרכניים של הקשר דומיננטיים יותר. האחר מספר לנו את סיפור חייו וכל דבר בו חדש לנו. אולם עם הזמן, אנו מתוודעים לסיפוריו של האחר והם אינם מרגשים אותנו עוד כפי שריגשו אותנו בעבר. אם אנו לא מסוגלים להראות לבן זוגנו משהו מהאופן שבו אנו מסתכלים על המציאות החולפת על פנינו בזמן נסיעה ארוכה במכונית, נגזר עלינו לשבת בשתיקה לאורך כל הנסיעה, ולהציץ בשעמום בנייד בכדי לשרוף זמן עד לדבר המרגש הבא. אז שאלה תמימה כגון "ספר לי משהו" הופכת בעיני האחר לבקשה או למבחן צרכני, במקום שתהווה נקודה כניסה בעבורו לעולמו הפנימי. אם תשובתו תהיה מכוונת אל האחר היא לעולם תהיה צרכנית, הוא יאמר "אין לי משהו חדש לספר לך", או "מה אתה רוצה שאספר לך?". אולם אם תשובתו תהיה יצרנית, היא תהיה קודם כל מכוונת כלפי עצמו, תהיה מלווה אולי בשתיקה ותתנסח במבוכה, הוא יאמר "אני רגע עם עצמי" או אני מרגיש כך או כך. באותו האופן, אם בן-הזוג נמצא באפן פעולה יצרני, הוא מלכתחילה לא יאמר "ספר לי משהו", אלא ישתף את האחר בחווייתו. וכשזה קורה שני הצדדים לוקחים את האמירה המהוססת של האחר ומעבירים אותה דרך עולמם הפנימי. במובנים רבים הדבר דומה לאופן שבו כל אחד מאיתנו מתייחס לאומנות. לאומנות אין הרי תכלית בפני עצמה, אולם מרכיביה השונים הם מאד תכליתיים. הם משחקים עם האופן שבו אנו חווים את המציאות החיצונית, בכדי לעורר ולשנות את המציאות הפנימית. לכן אמנות יש בה בכדי לייצר תנועה נפשית, ותנועה היא חיוּת. אם אנו צורכים אומנות לשם הצריכה כפי שחלק עושים, היא לא תשאיר עלינו חותם רב. מה שחשוב היא המשמעות שאנו נותנים לדברים ולא הדברים עצמם. לכן שזוג מחליט להשתמש באביזר כלשהו או במשחק תפקידים, מה שחשוב זה התוכן האישי שהם מייצרים סביבו ולא השימוש בדבר עצמו.
נסיים עם הזוג הצעיר שפגשנו בתחילה. אם הייתי זבוב על הקיר, הייתי מציע לבחור לשאול באומץ על המחשבות שהיו לה, האם היא קיימה איתו יחסים למרות שלא בא לה? האם היא חוששת מהאופן שהיא נראית בעיניו? האם זה קורה לה הרבה שהיא בתוך המחשבות של עצמה? יכול גם להיות שאם הבחורה הייתה עוצרת אותו באמצע, משתפת אותו במה שעובר עליה, הם היו שוכבים מחובקים ואז ממשיכים, או לא, אבל בכל מקרה היה נוצר ביניהם מפגש יצרני אמיתי. אז גם היא הייתה מגלה את מידת ההתחשבות האמיתית של הבחור, לא עקב ההשקעה באורגזמה שלה, אלא כמידת הסבלנות והאיפוק שהוא מסוגל להפגין כשעוצרים אותו. בהצלחה.
