רועי צור
שאלון אניאגרם מפגשים קרובים רועי צור
סלוגן
על האשליה שבידיעה מלאה של בן-זוגנו

האשליה שבהכרות מלאה עם בן-זוגנו

זוגות עסוקים מאד בירידת התשוקה המינית ובדרכים לחדש אותה, אך הם כמעט ולא עסוקים באותה אינטנסיביות בשעמום הרגשי הנוצר ביניהם. זה לא בכדי, אנו עסוקים מאד במיניות כיוון שהיא נחווית כמשהו חידתי וחסר שליטה, בניגוד מוחלט לנפשו או לאישיותו של בן זוגנו שהופכת לכאורה מוכרת וצפויה עם השנים. יש משהו אירוני בזוגות מאוהבים הלהוטים ללמוד ולדעת כמה שיותר בכמה שפחות זמן אחד על השני. במשאלתם של אוהבים לידע אינטימי מלא זה אודותיו של זה, הם אינם ערים לעובדה, שבאותה נשימה הם משילים מעצמם אט אט את תשוקתם הבוערת זה לזה. הכרה וידיעה מלאה של האחר מקבלת חשיבות עליונה בקשרים זוגיים ובצדק, אולם היא לעיתים משמשת כניסיון התכחשות, הגנה או הסוואה מפני החרדה של היותנו תלויים באדם נפרד שאין לנו עליו שום שליטה. זוהי החרדה להינטש, או הפחד שהביטחון בגבריותנו ובנשיותנו יתערער אל מול האחר. בטור זה אדבר על האשליה שבידיעת האחר וכיצד היא מחבלת בדבר שאותו אנו מנסים לשמר – התשוקה המינית.

בחוזה הנישואים, בעלות הוא הנושא המרכזי. הבעלות על האחר מאפשרת להזין איזו פנטזיה על-כך שנטישת האחר אינה באמת אפשרית, והתלות בו היא ודאות שלא ניתנת לערעור. חוזים מטרתם בין השאר להרגיע את שני הצדדים. בעוד הרומנטיקה הופכת את האדם לחשוב, הנישואים הופכים את המשמורת עליו לחשובה. השאיפה להכרות ולידיעה מלאה של האחר עוזרת לנו למעשה להשגיח עליו מפני אכזבה שתיגרם לנו מידיו. זוג שעבר חוויה של בגידה מגיע לטיפול זוגי. הנבגד מקונן כי הוא לא מאמין שהאחר, אותו חשב שהוא מכיר, עשה לו דבר כזה. אולם מה באמת פגע בו, הבגידה עצמה, כלומר עצם האקט המיני, או אולי העובדה שאדם שהוא חשב שהכיר על בוריו במשך שנים, הפתיע אותו בצורה שתפסה אותו לגמרי לא מוכן? ברוב המקרים זהו מרכיב ההפתעה עצמו שמשפיל יותר מכל. בסרט הידוע "עיניים עצומות לרווחה" ישנה סצנה שבה ניקול קידמן, רעייתו בסרט של טום קרוז, מתארת לו בפרוטרוט פנטזיה מינית שהייתה לה בעקבות מפגש אקראי עם קצין חיל הים האמריקאי שעבר מולה לרגע בבית המלון שבו הם שוהים. טום קרוז מקשיב בדממה בזמן שהיא מפליגה בתֵיאוּרֵיה המיניים וניכר כי הוא המום. לא מעצם התיאורים הגרפיים, אלא מעצם העובדה שאשתו – המוכרת לו לכאורה ככף ידו, ותחושה זו מעניקה לו את הבטחון המלא שהיא שלו ורק שלו – היא בעלת עולם פנטסטי לא מוכר, תוסס ורוחש יצרים בלתי ניתנים לשליטתו.

המבט המקנא של טום קרוז הוא בעצם הניסיון שלו באותו רגע להבין משהו שמתחוור לו שהוא אינו מבין לגביו מאום. הצורך הכפייתי שלנו להבין את בן זוגנו עד תום הוא ניסיון נואש להשיג מידה של ודאות וצְפוּיות על מנת להקל על פחדינו. אך לשווא, מה שבאמת רודף ומענה אותנו ברגעים כגון אלה בחיים כמו בסרט, היא ההבנה שאנו תלויים באדם נפרד שאיננו יכולים לשלוט בו, וכל צורה של שליטה שנראה לנו שהשגנו היא סוג של הונאה עצמית. כאשר מטופל מספר לי עד כמה הוא מכיר את בן זוגו ככף ידו, אני יודע שהוא אומר משהו על עצמו בשביל להירגע, יותר משהוא אומר משהו משמעותי על בן זוגו. אנשים חושבים או משוכנעים שהם מכירים את בני זוגם הרבה יותר ממה שהם מכירים אותו באמת. לא בכדי הדבר בולט בעיקר סביב מיניותנו שהיא זרה אפילו לעצמנו, קל וחומר לבן זוגנו. מיניות מפחידה אותנו כי היא מזכירה לנו שאנו לא מכירים את האחר עד תום כפי שחשבנו (וגם לא את עצמנו). אנו אמנם יודעים שהאחר הוא יצור בעל תשוקה כמונו, אבל לאמיתו של דבר אין אנו יודעים הרבה על תשוקה זו. שאלה מעניינת היא האם אנחנו באמת רוצים לדעת? לא בהכרח. בן זוגנו שבוי או מוגבל בעינינו מתוקף ההיכרות שלנו אותו, לא פחות משאנו שבויים ומוגבלים בעיניו מתוקף ההכרות וההבנה שלו אותנו. וכשהדימוי שלנו בעיני האחר מקובע וידוע מראש, אנו הופכים משותקים כיוון שאנו חוששים להיות אותנטיים במחיצתו, פן יופתע מאיתנו והפתעה זו תוביל לפגיעה בגבריותנו או בנשיותנו בעיניו. גבר בעל נטיות מרצות מספר לי שהוא היה רוצה לחלוק עם בת זוגו את המחשבות הכי עמוקות וכמוסות שלו אולם הוא חושש מתגובתה. הוא מפחד שלא יוכל להגן על הלגיטימיות של המחשבות והרגשות שלו מולה, או שהיא תשתמש בהם בשביל להתנגח בו. הוא מעדיף לשתוק מכיוון שהוא בטוח שהוא כבר מכיר את כל מאגר התגובות שלה, ושתיקתו מקבעת את הכרותה איתו. כך במו ידיהם הם מצמצמים את המגע הרגשי ביניהם למשהו מוכר וצפוי מראש. מאותה סיבה גם קשה לנו לחלוק את הפנטזיות המיניות שלנו עם בן זוגנו מפאת איך שניתפס בעיניו, אלא אם כן אנו רוצים כמובן להתנקם בו כפי שניקול קידמן רצתה להתנקם בבעלה הנואף.

ידיעה והכרה של האחר היא בין היתר ידיעה והכרה של התפקיד הפסיכולוגי שהוא ממלא בתוך הקשר. אחת הגרסאות השכיחות של חוזים שבהם יש הכרות מלאה היא החוזה הסאדו-מזוכיסטי הרגשי. מתוך הפחד, המזוכיסט מעביר את המסר הבא לבן זוגו הסדיסט: "עשה בי כרצונך ובלבד שלא תעזוב אותי לעולם. וככל שתעשה בי דברים גרועים יותר, כך הבטחון שלי שתישאר יגבר". מהצד השני הסדיסט מעביר את המסר הבא לבן זוגו המזוכיסט: "אני אעשה איתך ככל העולה על רוחי כי שנינו יודעים שלעולם לא תעזוב. העובדה שאני עושה איתך מה שבא לי ושאתה לא עוזב היא ההוכחה לכך". פוזיציות כגון אלו הופכות את האחר לצפוי ומוכר בעינינו. אדם שעסוק בלרצות את בן זוגו הוא אדם שאינו יכול להפתיע את בן זוגו, כפי שאדם שעסוק בלשלוט בבן זוגו אינו מסוגל להשאיר שום מרחב לבן זוגו להפתיע אותו. היחסים הרגשיים הופכים צפויים, שבלונים ובטוחים. אך כאשר הכל ברור לנו בבן זוגנו, אנו בעצם בוחרים בשתיקה בהסכמה על פני תשוקה (אותה שתיקה בין בני זוג היושבים משועממים יחד במסעדה), ובביטחון מדומה על פני ריגוש. הביטחון האמיתי בקשר נובע מתוך מה שקורה בין בני הזוג במשא ומתן הרגשי הייחודי להם, ולא מתוך התרגלות והכרות או חוזה נישואים.

להכיר, לדעת, או לתפוס את האחר באופן מאד מסוים הוא בעצם הניסיון להשיג בעלות מלאה על האחר. הבעיה היא שהתשוקה עובדת כך שתמיד נרצה הרבה יותר את מה שמעבר להשגתנו. המשאלה לדעת את האחר עד סופו היא בעוכרינו ובאותה מידה היא בלתי אפשרית כפי שראינו. מאיר אריאל ז"ל שר באחד משיריו "טוב אני לא יכול להקיף אישה שלוש מאות שישים מעלות, תמיד יש סדק דרכו היא יכולה להתגלות..." מאיר אריאל הבין משהו על יִצְריות ותשוקה ועל חשיבות של סדקים בתפיסה שלנו. לא לדעת מישהו עד תום, להיות מופתע ממנו שוב ושוב, הוא חלק מהותי במשימה של שימור התשוקה לאורך שנים, כפי שהמשאלה לשלוט באחר דרך ידיעתו המלאה היא התקפה על אותה תשוקה. למעשה, איש או אשת חלומותינו הוא אותו אדם שבו בזמן אנו גם מכירים אותו, וגם לא מכירים אותו, ושאנו לא מתייחסים אליו כמובן מאליו מתוקף הכרות מלאה שאנו חושבים שיש לנו איתו. לא פעם בגידה, גילוי של פנטזיה מינית, היכולת לעמוד מול בן זוגנו, או פלירטוט, סודקים את הידיעה וההכרה המוחלטת שלו לגבינו, ומאפשרים לנו להיות יותר חופשיים לעשות איתו דברים אחרים מבדרך כלל. על הדרך לעשות את זה הלכה למעשה נדבר בטור הבא.

  בחזרה לעמוד קודם 

 בקרו באתר הפייסבוק שלי
הרשמה לניוזלטר החודשי
שתף

דף הבית | אודותינו | סוגי המפגשים | חומרי העשרה | אניאגרם | ייעוץ ארגוני | צרו קשר


© שאלון האניאגרם והתכנים באתר פותחו ע"י רועי צור. אין להעתיק, לפרסם או להפיץ תכנים מהאתר ללא הסכמתו של המחבר. | בניית אתר: אנימה | עיצוב: שירה עיצוב גרפי