רועי צור
שאלון אניאגרם מפגשים קרובים רועי צור
סלוגן
על הקונפליקט המהותי בזוגיות

על הקונפליקט המהותי בזוגיות

מן הידועות שהדברים שמשכו אותנו בבני-זוגנו, ושבגינם בחרנו בהם, אלו גם הדברים שבסופו של דבר הכי מתסכלים אותנו בהם. עם הזמן, ולעיתים ברגע אחד של משבר, התחושה הטובה במחיצתם, שתכף נסביר את פישרה, מפנה את מקומה לתחושות חסך עמוקות ומתסכלות עד אין קץ. וכשזה קורה אנו מנסים לחלץ מהם בכוח את ההבטחה, שהייתה גלומה בבחירה הראשונית בהם, להרגיש אחרת עם עצמנו בנוכחותם. הניסיון לפתור את הפלונטר הזה נידון לכישלון, וגורם לפירוק של קשרים זוגיים רבים, שהיה יכול להימנע לו שני בני הזוג היו דווקא מרפים ממאמציהם לפתור את זה אחת ולתמיד. בטור זה על סיפוקים מדומים ועל לא לנסות לפתור את זה.

המושג "אובייקט טרנספורמטיבי" מתייחס לסביבה שדרכה אנו יכולים לחולל שינוי בתפיסה שלנו את עצמנו. בילדות אלו היו הורינו, לטוב או לרע. כשאדם אומר "אני אסע להודו ושם אמצא את עצמי", הודו היא עבורו אובייקט טרנספורמטיבי, בדיוק כמו הנוף הניבט אלינו מבעד חלון מכונית נוסעת המשנה את מצב רוחנו. בזוגיות אנו מחפשים פרטנר שיציע לנו חוויה טרנספורמטיבית כזו שדרכה נוכל לחוות חלקים בנו באופן אחר וחדש. אלו יכולים להיות חלקים בנו שהם מוכחשים, לא מורגשים דיים, או שעברו ביוש, אך הפעם מבטו של האהוב גורם להם להראות באור אחר – לגיטימיים, חיוביים, נוכחים ואהובים יותר. זוהי בעצם מהות ההשלמה שבזוגיות הרומנטית, אני (וכך גם בן-זוגי) רואה את חלקיי המבוישים משתקפים דרך עיניו של האחר השתקפות חיובית ומעריכה, בניגוד לאופן שהתרגלתי להסתכל על חלקים אלה בעצמי. השתקפות חיובית זו מתרחשת בזכות העובדה הפשוטה שבן-זוגי נמשך לחלקים בי שחסרים אצלו או שלא היה לגיטימי עבורו לבטא אותם בילדותו. כך אדם בעל קווי אישיות מאופקים נמשך לאדם בעל קווי אישיות סוערים, אדם אקטיבי ויוזם נמשך לאדם עצל או שמסתפק במועט, ואדם המרגיש דחוי נמשך לאדם בעל סטטוס חברתי גבוה כדוגמת אדם יפה. כולנו מחפשים בן-זוג שיגרום לנו לאהוב את עצמנו יותר ולהרגיש טובים, איכותיים ובעלי ערך מתוקף מה שהוא מוציא מאיתנו דרך מבטו האוהב. לכן חשוב לזכור שכשאנו שואלים מיהו בן הזוג המתאים לנו ביותר, אנו לא צריכים לשאול מיהו האחר, אלא איזה אובייקט טרנספורמטיבי הוא מהווה עבורנו, כלומר מי אנחנו כשאנו בנוכחותו!

אך מכאן הדברים מתחילים להסתבך לנו. החיפוש אחר אובייקט טרנספורמטיבי גורם לנו אמנם להימשך בהתחלה, אולם בהמשך גורם לנו לכאב ולקונפליקט פנימי, כיוון שיש בו פוטנציאל לשחזר את ההשתקפויות הכואבות מהעבר. קווי האישיות הסוערים המייצגים חיוּת הופכים להיות חונקים ומעוררי חרדה עבור בן-הזוג המאופק, והוא מסתכל על האחר כתובעני ולא יציב כפי שהאחר כנראה מתייחס במידה מסוימת לחלקים אלה בעצמו. קווי האישיות המאופקים והיציבים המייצגים בגרות והעדר תלות הופכים להיות מנוכרים ומרוחקים עבור בן הזוג הסוער והוא מסתכל על האחר כנוקשה, קר ומנותק כפי שבסתר ליבו האחר רואה חלקים אלה בעצמו. כך הדבר שהיווה מוקד משיכה אל האחר הופך להיות הדבר שמסב לנו סבל כה רב. בנוסף, הניסיון לחזור אל ההשתקפויות החיוביות של ההתחלה דרך לחץ על בן הזוג נכשל ומביא להחרפה במצב.

דרך אחת אפשרית להתמודד עם המצב החדש היא להתייחס אליו כאל דיאלקטיקה ולא כאל דיכוטומיה. בדיכוטומיה הדברים הם או כך או כך, כלומר אנו מחפשים לאחוז בפתרון אחד ודאי ולהיפטר מהשני. בדיאלקטיקה לעומת זאת הדברים הם לא כך ולא כך, כלומר אנו נעים בין שני הקטבים מבלי לפתור אותם לעולם. בחורה צעירה נפרדה מבחור שגרם לה להרגיש בטוחה מידי, יותר כחברה טובה ופחות כאישה. לאחר זמן מה היא מתאהבת בבחור שגורם לה להרגיש נשית ונחשקת יותר, בו בזמן שהיא חווה לעיתים חרדה וחוסר ודאות במידת הבחירה שלו בה. ההשתקפות שלה בעיניו כאישה נחשקת נובעת ממי שהוא עבורה, יותר גבר מעט לא מושג, ופחות חבר קרוב. מסתבר שעבורה על מנת להרגיש נשית ונחשקת היא צריכה לשהות במחיצת גבר קצת מסויג שעדיין רוצה ובוחר בה. בשלב כלשהו היא רוצה שהם יעברו לגור יחד בזמן שהוא עוד לא בשל לכך. היא מרגישה דחויה ונעלבת, תובעת את עלבונה, דבר שגורם לו להתנהג באופן מפצה כלפיה. כעת אותו צד בו שגרם לה להרגיש נשית ונחשקת הופך להיות מכשלה בדרך ליציבות ולביטחון. אותם עיניים שמסתכלות עליה וגורמות לה להרגיש נשית יותר הופכות כעת למתסכלות ופוגעניות. היא מנסה לפתור את זה בכך שהיא משווה אותו לבן זוגה הקודם שנתן לה הרבה בטחון. אולם אז יתכן ויאבד משהו מקיסמו בעיניה ועיניו כבר לא יגרמו לה להרגיש נשית ונחשקת כפי שקרה עם בן-זוגה הקודם.

לכאורה, בחשיבה דיכוטומית עומדות בפניה שתי אפשרויות, האחת, לוותר על רצונותיה לעת עתה, והשנייה, להפעיל עליו לחץ על מנת לספק לה את מבוקשה. בשני המקרים היא מאבדת משהו מעצמה ונשארת עם סיפוק חלקי, כיוון שהמשאלה שלה להרגיש נשית ונחשקת דרך עיניו, טמונה בין היתר בהתמסרות החלקית שלו שמנוגדת לצורך שלה בביטחון. לא ניתן לפתור את זה כיוון שבתוך המשאלות שלנו מהאחר יושבים גם הצרכים והחסכים שנוצרים עקב אותן משאלות בדיוק. לעיתים, המשאלה להרגיש שווה דרך סטטוס ויופי טמונה ביכולת לשאת ריחוק וכמיהה אצל האחר, המשאלה ליציבות וקור-רוח טמונה ביכולת לשאת בדידות וניתוק רגשי, המשאלה לעצמאות, שליטה והעדר תלות טמונה ביכולת לשאת את הדומיננטיות שלנו על בן זוג פאסיבי. טבעה של הדיכוטומיה היא שכל ניסיון לכפות את הצורך והחסך שלנו על האחר, מוביל באותה נשימה לביטול המשאלה החיובית שלנו ממנו. קצת כמו בסצנה המפורסמת מהסרט "בחזרה לעתיד" שבה הם חוזרים אחורה בזמן ומשנים משהו אחד בעבר, ואז מגלים שהם פוגעים גם בעצמם ומתחילים להעלם. דיאלקטיקה בניגוד לדיכוטומיה היא הפתרון לא הבעיה, כיוון שבמסגרתה, השאיפה להרגיש תשוקה טמונה בהסכמה לשאת מידה מסוימת של חוסר ודאות: השאיפה להשיג אישה לא נגישה ולהפוך אותה לשלי טמונה בהסכמה לשאת את העובדה שהיא לעולם לא תושג (או לפחות להסכים להרגיש כמיהה נסבלת במחיצתה), השאיפה להרגיש עצמאות והעדר תלות טמונה בהסכמה שתמיד נשאר קצת לבד נעדרי הערכה והכרת תודה, והמשאלה להרגיש שייך טמונה דווקא במקומות קצת זרים ומנוכרים לנו, אחרת שייכות לא הייתה מעניינת אותנו מלכתחילה.

טרגדיה היא סיפור שבסופו הגיבור מבין שהייתה לו תמונה שגויה של הסיפוק שביקש לעצמו. הייתה לו משאלה שהאמין שתספק אותו, משהו שהוא ייחל אליו בכל מעודו, ובמהלך המרדף אחריה הוא גם הורס את עצמו וגם ממיט חורבן על סביבתו (תשאלו את אדיפוס למשל). אנו רוצים לבוא על סיפוקינו ורצוי מוקדם ממאוחר, יותר מאשר אנו עוצרים ותוהים על טבעם של סיפוקים אלה. כאשר אנו מחכים זמן רב לאהוּב שציפינו לראות, נראה אותו באור אחר, פעמים רבות כמי שלא היה שווה לחכות לו. לו הייתה אותה בחורה מרגישה ראויה לעבור לגור איתו מבלי להפוך את הדבר למבחן של ערך עצמי עבורה, יתכן שהייתה יכולה לומר לו משהו כגון "אני יודעת שקשה לך מסיבות שלא קשורות אלי לעבור לגור איתי כרגע, אבל תדע שאני אשמח לעבור כשתהיה מוכן, אני ממש מחכה לזה בהתרגשות". באופן כזה היא גם הייתה שומרת עליו כגבר המתקשה להתמסר ומייצרת את המרחק שהוא והיא זקוקים לו, וגם מייצרת את הבטחון שבהישענות קודם כל על עצמה. דבר שהיה גורם לו להימשך אליה עוד יותר, ולרצות לעבור לגור איתה כשיהיה מוכן לכך. דיכוטומיה יכולה ליפול כמגדל קלפים אם אנחנו מוצאים נקודה שלישית, נקודת ארכימדס, שדרכה אנו מוצאים דרכים ללכת לקראת האחר, אבל, וזה אבל גדול, מוצאים גם את המקומות והמשמעויות החדשות שבהן אנו עושים זאת בעבור עצמנו. הפתרון המוחלט שאנו מחפשים בדיכוטומיה או כל "הניצחונות" שלנו על אדם אחר, הם למעשה ניסיונות לנצח את הצורך שלנו באדם אחר, כלומר את ההזדקקות הבריאה לו, וסופם בתבוסתנו. כשאנו מנסים לכפות על האחר לעשות משהו, כמו לעבור לגור יחד טרם הזמן, אנו מפסיקים לחשוב על האחר ומתחילים לחשוב על עצמנו. הסיפוק המיידי והוודאי שאנו מחפשים נוגד למעשה את המושג אהבה. לפיכך, היזהרו בצדקת דרכיכם, במשאלותיכם, ובסיפוקים האוטומטיים והוודאיים שאתם מחפשים להם במציאות, פן תיפגעו באהבה שייצרתם. בהצלחה.

  בחזרה לעמוד קודם 

 בקרו באתר הפייסבוק שלי
הרשמה לניוזלטר החודשי
שתף

דף הבית | אודותינו | סוגי המפגשים | חומרי העשרה | אניאגרם | ייעוץ ארגוני | צרו קשר


© שאלון האניאגרם והתכנים באתר פותחו ע"י רועי צור. אין להעתיק, לפרסם או להפיץ תכנים מהאתר ללא הסכמתו של המחבר. | בניית אתר: אנימה | עיצוב: שירה עיצוב גרפי