רועי צור
שאלון אניאגרם מפגשים קרובים רועי צור
סלוגן
רועי צור - טיפול אישי ואירגוני

לצאת בסדר: הבן-זוג שתמיד שם בשבילכם

כולנו מכירים את הטיפוס שאוהב לצאת בסדר עם אחרים. אחד כזה שאפשר לסמוך עליו, אחראי, מסור, עושה את מה שצריך, וכמעט אף פעם לא מסרב לבקשת עזרה מאחרים, גם אם הבקשה באה על חשבונו. הנטייה הטבעית שלו היא להיות בשביל האחר ולשים את צרכיו במקום אחרון, והוא מתקשה לומר "לא" לאחרים או להביע את צרכיו באופן גלוי. לרצות דברים לעצמו מעורר בו לא פעם תחושת אשמה לא מוסברת. גם אם הוא נראה תמיד חזק ובשליטה, מאחורי ארשת הפנים הבוגרת שלו מסתתר לא פעם ילד שמפחד לאכזב אחרים. בטור זה נדבר על "הבסדרים", בני-הזוג שתמיד נותנים בלי לבקש הרבה לעצמם, לפחות לא באופן גלוי.

באורח לא מיקרי, אנשים אכפתיים, שאוהבים להיות בסדר עם אחרים, מוצאים את עצמם בזוגיות עם אנשים "נידים", כאלה שיש בהם מידה של אגוצנטריות ילדותית, מפגינים חוסר אונים בתחומים מסוימים, או שפשוט רגילים להיות בצד המקבל. אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שלא קיים אלטרואיזם טהור בטבע, והחיים מתנהלים לרוב על-פי חוקי "קח-תן", נשאלת השאלה מדוע אנשים יעדיפו לספק את צרכיהם של אחרים בזמן שהם מזניחים את צרכיהם האישיים? או מדוע אנשים יתקשו לרצות לעצמם מבלי להרגיש באותה נשימה שהם פוגעים באחר? בשביל לענות על שאלות אלה אנו צריכים להבין כיצד רגש האשמה משחק תפקיד מרכזי בנפשם של "הבסדרים", ובהמשך לערוך הבחנה בין אשמה לבין הלקאה עצמית. עקרון מארגן בנפשם של אנשים אלה, הוא שהם מנהלים יחסים מתוך תחושת חובה והפחתת תחושת אשמה, יותר מאשר ממקום של אהבה. בשביל להבין עקרון זה אנו צריכים לחזור לילדותם של "הבסדרים". בילדותם היה הורה אחד שאיתו הגבולות הרגשיים טושטשו באופן כזה שהוטל עליהם להיות אחראים לרווחתו הנפשית של ההורה. האדם ה"נידי" הראשון בחייהם היה ההורה שהעביר את המסר הכפול הבא: אני (ההורה) אתן לך תשומת לב רבה ואהיה מסור אליך, בו בזמן שבאופן סמוי אני אדרוש ממך משאבים רגשיים רבים בעזרה ובדאגה לי. אתה תרגיש חנוק מהאינטנסיביות של הקשר, אבל לפחות תרגיש שאתה חשוב. במידה ותרצה להשתחרר מהלפיתה שלי אני אדאג שתרגיש אשם על-כך שאתה זונח אותי, כיוון שיש לך חובה מוסרית לדאוג לי.

הערך המוסף שהם קיבלו בזמן שהיו במערכת יחסים חסרת נפרדות עם הוריהם, הוא שטיפול באנשים "נידים" מעניק תחושת ערך וחשיבות עצמית. אולם תחושת ערך זו באה עם מחיר כבד בדמות תחושה עמוקה של טינה. "הבסדרים" קונים ערך עצמי דרך ריצוי אחרים, אבל משלמים עליו בטינה, שנצברת אצלם מעצם העובדה שהם עושים עבור האחר דברים שאינם שלמים לגביהם או שבאים על חשבונם. הטינה שאיתה הם מסתובבים במשך שנים מביאה לא פעם להתפרצויות זעם על-כך שלא רואים, או מעריכים אותם מספיק על מאמציהם, או שהם לא מקבלים לטעמם תמורה נאותה על האיפוק העצמי וההקרבה שהם עושים. אם-כך הדילמה הבלתי אפשרית שהם לכודים בה לפעמים לכל חייהם, היא בין לצאת בסדר עם אחרים ולהרגיש בעלי ערך, אך במחיר של טינה וויתור עצמי כואב, או לשים את עצמם ואת רצונותיהם במקום הראשון, אך במחיר של תחושת אשם, ירידה בערך העצמי ולעיתים פחד מדחייה או מתגובה כועסת של הסביבה כלפיהם. ככלות הכל רבים מהם הרגישו על בשרם כיצד אותו הורה "התהפך" עליהם כאשר לא סיפקו לו את מה שציפה מהם.

כל זה הוביל לכך שבבגרותם, כל תנועה ספונטנית שבאה מתוך העצמי האותנטי שלהם נתקלת במחסום רגשי. החלטות ושינויים שאמורים להיטיב עימם הופכים למעמסה נפשית, כיוון שהם מוצפים ברגש אשמה עקב ההשלכות שיהיו לצעדיהם על אחרים. אולם למעשה מה שהם מרגישים הוא לא אשמה אלא הלקאה עצמית, ויש הבדל גדול בין השניים. ראשית, תחושת אשמה טבעית מגיעה מתוך פגיעה אמיתית ומוחשית באחר, שבעקבותיה מוטב שניקח אחריות ונתקן. הלקאה עצמית לעומת זאת, היא תחושה נוירוטית ולא מוצדקת שמגיעה מתוך העובדה הפשוטה שלכל החלטה שאנו לוקחים יש השפעה, לעיתים לא נעימה על אחרים. אין זה אומר שההחלטה כשלעצמה גרועה או שהיא פוגעת במתכוון באחרים, אלא שלעיתים האינטרסים של שני צדדים פשוט לא תואמים. אם אנו רוצים שאחרים לעולם לא יתרגזו או יהיו מאוכזבים מבחירותינו, מוטב שנזהר בכל צעד שאנו עושים. קשה לעשות את הדבר הנכון לנו כאשר אחרים מחזיקים את המפתחות לתחושת הערך העצמי שלנו. הבדל נוסף ביניהם הוא שאם באשמה אמיתית יש לנו אמת מידה נכונה של אחריות, הלקאה עצמית גוררת תחושה מוגזמת ולא מציאותית של אחריות ושליטה על רגשותיהם של אחרים, הרבה ממה שנדמה לנו. באופן אירוני האדם שמלקה את עצמו הוא בעצם אדם המלא בחשיבות עצמית, שגורמת לו להאמין שכל דבר שמשפיע לרעה על אחרים הוא בהכרח באחריותו ובשליטתו. אם חוזרים אל הסביבה בה גדלו "הבסדרים", אנו יכולים להבין מדוע הם מרגישים אחריות גדולה ותחושת חובה חסרות פרופורציה.

גם במישור האינטימי "הבסדרים" יכולים להתקשות. תחושת החובה שאופפת אותם בזוגיות מלווה לא פעם בתחושת מחנק, שגורמת להם להימנע מקירבה, כיוון שקירבה פרושה עומס נוסף ותחושה שמשתמשים או שולטים בהם. אינטימיות פירושה בין היתר חשיפה של מקומות אישיים, צרכים ורצונות שמביאה לפגיעות רבה מול בן-זוגנו. אולם פגיעות שכזו מזכירה להם את העובדה שכשבילדותם כבר ביטאו את צרכיהם, הם בדרך-כלל אוכזבו על-ידי ההורה שהיה עסוק יתר על המידה בעצמו. לפיכך הם למדו להשתמש במשאבים שלהם כסוג של משק אוטרקי ולצמצם את צרכיהם למינימום ההכרחי, גם על מנת שלא להתרוקן.

כמעט כמו בכל קושי פסיכולוגי גם כאן ההתפתחות האישית של "הבסדרים" עוברת דרך תהליך נפרדות שלא הושלם בילדותם, שבמהלכו הם לומדים לצמצם את המשאלה לצאת בסדר עם כולם בכדי לשלוט באופן שבו הדימוי העצמי שלהם נשאר חיובי בעיני הסביבה, וכך להימנע מבושה. אתם צריכים ללמוד לחיות עם העובדה שתמיד יהיו כאלה שיראו אתכם קצת כמו "בני-זונות" כאשר תגלו אומץ ותיקחו החלטות התואמות את קולכם הפנימי ופחות את קול הסביבה. להיות "בן-זונה" לא אומר כמובן שאתם צריכים להתחיל לנהוג בחוסר התחשבות באחרים, אלא לקבל את זה שלהרגשתכם הסביבה תסתכל עליכם ככה (גם אם זה לא באמת המצב), תשפוט אתכם בחומרה, ותעניש אתכם על היותכם תוקפניים לכאורה, גם אם למעשה אתם רק מנסים לשמור על גבולות בריאים בינכם ובין אחרים. ככל שתצליחו להכיל יותר אשמה ולהישען על עצמכם, כך האשמה או ההלקאה העצמית למעשה, תלך ותפחת עם הזמן. לכן אם אתה אדם מרצה או שחשוב לו לצאת בסדר עם כולם, כשאתה אומר "כן" לאחרים תוודא שבאותה נשימה אתה לא אומר "לא" לעצמך.

ולסיום, אם אתם נשואים לאדם כזה, קחו המלצה קטנה ממני: אל תיקחו אותו כמובן מאליו, ואל תסתכלו עליו כמישהו שאפשר להמשיך ולשאוב ממנו עוד ועוד. תעודדו אותו להתחבר לעצמו ולומר מידי פעם "לא בא לי", או "נמאס לי" סתם ככה. הקפידו להכיר לו תודה, תאמרו לו שאתם רואים את המאמצים שהוא עושה עבורכם ועבור ילדכם, והפתיעו אותו מידי פעם עם משהו נחמד. כי אם לא תעשו כן ותמשיכו להסתכל עליו כבור ללא תחתית, אתם לוקחים סיכון שאותו אדם יהיה כל-כך מותש, שלא תהיה לו ברירה אלא לקום וללכת, ואז יתכן שזה יהיה כבר מאוחר מידי בשביל להציל את הקשר. בהצלחה.

  בחזרה לעמוד קודם 

 בקרו באתר הפייסבוק שלי
הרשמה לניוזלטר החודשי
שתף

דף הבית | אודותינו | סוגי המפגשים | מאמרים והרצאות | אניאגרם | ייעוץ ארגוני | גישור | צרו קשר


© שאלון האניאגרם והתכנים באתר פותחו ע"י רועי צור. אין להעתיק, לפרסם או להפיץ תכנים מהאתר ללא הסכמתו של המחבר. | בניית אתר: אנימה | עיצוב: שירה עיצוב גרפי