רועי צור
שאלון אניאגרם מפגשים קרובים רועי צור
סלוגן
תלות, הזדקקות והשיענות ביחסים רומנטיים

הזדקקות והישענות ביחסים רומנטיים

אחד הפרדוקסים הגדולים שטמונים באהבה הרומנטית היא הכמיהה הגדולה שלנו למצוא אדם להישען עליו ולהזדקק לו, בו בזמן שאנו מפחדים מכך פחד מוות. בעולם של אנשים בוגרים המטיף בעיקר להסתמכות עצמית ולעצמאות, אהבה היא מקום מפלט שמאפשר לנו, ולו לכמה רגעים, להתפרק אל תוך זרועותיו המושטות של אדם אחר, כפי שהיינו עושים עם הורינו בילדותינו. אולם לרבים, החוויה שיכולה הייתה להיות כל-כך מתגמלת בעבורם, היא בדיוק הדבר שממנו הם מפחדים יותר מכל. הפחד מההזדקקות לאחר, דוחף אותם למניפולציות פסיכולוגיות לא מודעות, שמסבכות והורסות להם קשרים שהיו יכולים להיטיב עימם אלמלא היו כל-כך מבוהלים. בטור זה נדבר על הזדקקות, עד כמה אנחנו הולכים רחוק בשביל להתכחש לה, ואיך אפשר להתמודד איתה נכון יותר.

תלות היא חוויה טבעית, היא הצורך של כולנו להתמסר לאחר ולתת לו לראות ולאהוב אותנו גם כשאנו חלשים ושבריריים, ואולי בעיקר ברגעים אלה. באופן פרדוקסלי, אנשים הנותנים לעצמם להזדקק לאחר הם דווקא אנשים עצמאיים שאינם מפחדים להיתפס חלשים או פגיעים בעיני האחר. כלומר הישענות על האחר נובעת קודם כל מהישענות בריאה על עצמנו. עצמאות בריאה מקורה בילדותינו, שבה הורינו אפשרו לנו להזדקק ולהישען עליהם מבלי לבייש או להתעלם מהצרכים שלנו. מתוך הסימביוזה הראשונה עם הורינו אנו מתפתחים להיות אנשים עצמאיים הסומכים לאחר מכן על עצמנו. יש שני מצבי קצה לא בריאים הקשורים לתלות: האחד הוא תלותיות, והשני הוא התכחשות. תלותיות היא מקום שבו אין לנו את עצמנו ואז אנו חייבים את האחר. בעוד שתלות ועצמאות נמצאות ביחס ישר, תלותיות ועצמאות נמצאות ביחס הפוך. התכחשות לעומת זאת היא התחושה המזויפת שאין לנו באמת צורך באף אחד אחר מלבד עצמנו. אנו מתכחשים לצורך שלנו בחיבוק, בנחמה ובאפשרות שנוכל לבקש מהאחר להכיר ולמלא חלק מהצרכים הבריאים שלנו בקשר. ילדים שההזדקקות הטבעית שלהם נתקלה בחומות למיניהן, מפתחים רתיעה ממנה או אשמה סביבה, ובבגרותם יתרחקו ממנה. אולם מכיוון שהיא גם צורך פסיכולוגי עמוק בל ימחה, אנחנו יכולים לנסות לברוח ממנה, אבל אנחנו לא ממש יכולים להתחמק ממנה. בואו נתבונן בכמה דוגמאות כיצד אנשים עסוקים בהונאה עצמית כשמדובר בהזדקקות שלהם.

אחת המניפולציות שאנשים עושים היא להשליך את הנזקקות שלהם על האחר. אישה נמרצת, רגישה ואכפתית יכולה למצוא את עצמה בכל פעם מחדש עם גברים פאסיביים, לא מתפקדים, או מתקשים להתחייב, שמושכים אליהם סוג של "אמא". הטיפול בהם מעניק לאשה תחושה של ערך וחשיבות עצמית, ועוזר לה להתכחש לנזקקות הטבעית שלה שמעוררת בה תחושה של בושה וחולשת עצמי. הבחירה בגברים "נזקקים" מאפשרת לה להיות במגע עם נזקקות, אך במרחק בטחון מספק. אולם אחרי זמן מה, בשוך ההתאהבות, האישה תרגיש עייפה ובלתי נראית ותתחיל לבקש מהגבר להעניק לה יותר. אקדח שמופיע במערכה הראשונה יירה באחרונה, ולבסוף היא תעזוב אותו בתחושת אכזבה. אם במקרה הקשר ביניהם יימשך, הוא ירגיש דל ויהיו חסרים בו לעיתים מרכיבים חשובים כגון תשוקה ויחסי מין. גבר שזקוק להרבה יחס ותשומת לב, אולם בתוך תוכו מתבייש בנזקקותו או מרגיש באופן לא מודע שלא באמת מגיע לו, בוחר באשה שנותנת הרבה מרחב, לא זקוקה להרבה יחס, אך גם לא מצטיינת בחום ואינה שופעת יחס. בתחילת הקשר בת-הזוג תחזק את הניתוק שלו מצרכיו, ותגרום לו להרגיש חזק, דומיננטי ושולט בקשר. אך עם הזמן נזקקותו המוכחשת תיתן את אותותיה, תתפוס יותר מקום והוא ירגיש יותר ויותר בודד ומתוסכל. הוא ירגיש שהוא בקשר בעיקר עם עצמו, ויפנה להפעיל עליה לחץ. עם הזמן התלות הטבעית והלא ממומשת שלו תהפוך לתלותיות, ואז ככל שהוא ילחץ עליה יותר, כך היא תיסוג יותר, עד שהוא יתייאש ויוותר, ואז יבגוד לדוגמה או יבקש לפתוח את הקשר. ככלל, כשאדם אמביוולנטי לגבי נזקקותו, הוא ימצא את עצמו לא פעם עם אדם תלותי או מתכחש לנזקקותו, ואז יפתח כלפיו זעם או בוז על כך שהוא רוצה יותר מידי או שאינו נותן מספיק. אולם במבט פסיכולוגי מעמיק יותר נגלה לא פעם שהאדם האמביוולנטי הוא זה שבעצם מתקשה להיפתח ולהיות פגיע בפני האחר, או שהוא זה שאמנם זקוק להרבה אך למעשה מסוגל לתת מעט מאד. יותר קל להאשים את בן-זוגנו מאשר להתמודד עם האמביוולנטיות שלנו סביב תלות ונזקקות.

בבגרותנו, אין אח ורע לתחושה שאתה נותן כל-כך הרבה כוח לאדם אחר, שממנו אתה זקוק לאהבה, כמו במערכת יחסים רומנטית. נשים, אך בעיקר גברים רבים, מתכחשים לנזקקותם, כיוון שתלות מעוררת בהם תחושה של נחיתות, השפלה וזעם. על מנת להימנע מרגשות קשים אלה, הם פונים לשליטה עצמית רבה ולשתלטנות. אולם גם אם אנחנו יכולים לשלוט במרכיבים רבים בתוך הקשר, אנחנו לא יכולים לשלוט בנתינה של האחר ובאהבתו אלינו. בנוסף לשתלטנות, אנשים שמתכחשים לנזקקותם רגילים להסתמך על עצמם ולהפגין מידה רבה של שליטה עצמית, שמסתירה מאחוריה כמיהה גדולה לתלות. ככל שההתכחשות וההסתמכות העצמית גדולה יותר, כך החסך והמצוקה הרגשית יבואו לידי ביטוי בדרכים אחרות, לדוגמה דרך חרדות למיניהן. אנשים הנוטים להסתמכות עצמית מוגזמת מפגינים לא פעם טקסים כפייתיים, סובלים מהיפוכונדריה, חרדים מהמוות, או מתקשים בהיבטים שונים של קיום יחסי מין. לדוגמא דרך התרכזות בביצועים ובחיזוק הערך העצמי על חשבון המפגש האינטימי עם בני-זוגם.

בתהליכי התפתחות תקינים, הנזקקות הטבעית שלנו אינה אמורה להיות מקור לבושה או להסתרה, כיוון שאנו נולדים לתוך תלות וחיים בתלות כל חיינו. אנשים שנוטים להסתמך רק על עצמם הם אנשים שבתוך תוכם מגלים תהום עמוקה של ריקנות, בדידות ובהלה. באופן פרדוקסלי, אלו שלא נמצאים במגע ישיר עם נזקקותם, נזקקותם שולטת בהם באופנים שונים כפי שראינו. אולם כאשר אנו במגע עם נזקקותנו, כלומר נותנים לה תוקף מבלי להרגיש אשמה או בושה, היא קודם כל מפסיקה לנהל אותנו. אז אנו מרגישים ראויים להביע אותה באופנים שמגייסים את האחר להושיט לנו יד. וכשהוא לא עושה זאת מסיבותיו הוא, אנו לא בהכרח לוקחים זאת באופן אישי, ולא רואים בהתנהגותו הוכחה לכך שנזקקותנו אכן מחלישה אותנו. זו גם הסיבה שנפרדות ותלות קשורות זו לזו בקשר עמוק. ככל שאנו יותר נפרדים ובעלי עמוד שדרה יציב וחזק, אנו מסוגלים להתגלות בפגיעותנו בפני האחר מבלי לחשוש מדחייה או עלבון. ברק פלדמן מתאר בשירו את הקונפליקט הבלתי נגמר שיש לכולנו סביב הכמיהה לתלות והפחד להיפגע: "כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה רוּחוֹת, וְיֵשׁ הָמוֹן מֶרְחָק, צָרִיךְ לְהִקָּשֵׁר כְּדֵי לְהִישָּׁאֵר חָזָק, וְאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת רָחוֹק רַק אִישׁ אֶחָד, רָחוֹק רַק אֵיזֶה מִישֶׁהוּ מִלִּהְיוֹת לְבַד". אנו נקשרים לאחר ואז המשמעות שלו גדלה ככל שהתלות בו גדלה, והתלות בו גדלה, ככל שהמשמעות שלו בעינינו גדלה. אי אפשר להפריד בין השניים, או שמחבקים את שניהם או שמתנערים משניהם, הבחירה בידיכם.

  בחזרה לעמוד קודם 

 בקרו באתר הפייסבוק שלי
הרשמה לניוזלטר החודשי
שתף

דף הבית | אודותינו | סוגי המפגשים | מאמרים והרצאות | אניאגרם | ייעוץ ארגוני | גישור | צרו קשר


© שאלון האניאגרם והתכנים באתר פותחו ע"י רועי צור. אין להעתיק, לפרסם או להפיץ תכנים מהאתר ללא הסכמתו של המחבר. | בניית אתר: אנימה | עיצוב: שירה עיצוב גרפי