בנייתה של מערכת יחסים אוהבת מתבססת על היכולת שלנו לקבל באופן עמוק ואמיתי את האחרות של האחר, שזה במילים אחרות אומר להתחשב, לגלות אמפטיה, ולהבין שהאחר הוא אדם נפרד בעל מאוויים וצרכים שונים, שאינם בהכרח חופפים את שלנו. למרות שהדבר נשמע לכאורה בסיסי, אנשים רבים מתקשים בכך, וגרוע מזה, כשמעמתים אותם עם נטייה זו הם יתכחשו לכך, ואף יאשימו אתכם בחוסר רגישות ובחוסר התחשבות כלפיהם. אם אתם חיים עם אדם שנוטה לא לכבד את הבקשות שלכם, די ברור לו שתוותרו על הצרכים שלכם בעבורו, או שאתם מרגישים שאתם לא באמת חלק חשוב ממערכת השיקולים שלו, יתכן ואתם חיים עם אדם אגוצנטרי. בטור זה על אגוצנטריות, המחיר שמשלמים עליה ביחסים וכיצד להתמודד איתה.
מהי אגוצנטריות? ניתן להגדיר אגוצנטריות כקושי לקחת בחשבון את נקודת המבט של האחר ולהתייחס אליה כבעלת חשיבות, תוך כדי הפעלת לחץ מתון או מסיבי, ישיר או מניפולטיבי על האחר, בכדי שיכפיף את עצמו אלינו. לכאורה, אגוצנטריים אמורים להיות אנשים מאושרים: התחושה שהם מרכז העולם, הנחישות, הצורך בשליטה והעדר התלות באחרים, דוחפים אותם להישגים בעולם האינדיווידואלי שאנו חיים בו. גם אם האדם האגוצנטרי הוא אדם בעל כוחות, מוציא לפועל, ומשיג את מה שהוא רוצה, בתחום היחסים הוא נוחל לא פעם כשלון. כל מי שמכיר מקרוב אגוצנטריים יודע שבאופן אירוני הם מוצאים את עצמם לא פעם אומללים ומתוסכלים. הם מתקשים במציאת בן-זוג, בבניית מערכת יחסים מספקת, ובקושי לחוש מאושרים בתוך קשר ארוך טווח. בקשרים זוגיים הם ירגישו לעיתים כי מגיע להם משהו יותר טוב, או שהאחר מאכזב ואינו עונה על הציפיות באופן שגורם להם לתסכול ובדידות. אגוצנטריות היא סוג של עיוורון רגשי המייצר סבל רב לאדם עצמו ולסובבים אותו. האדם האגוצנטרי פועל בראש ובראשונה מתוך תחושה טבעית שהסביבה חייבת לו, ושהיא צריכה להתאים את עצמה אליו ללא קשר למחיר שהיא צריכה לשלם בעבור כך. מחיר שהאדם האגוצנטרי אינו מודע אליו או גרוע מכך, מתקשה מאד לקחת אותו בחשבון.
אותה ציפייה לוויתור עצמי של הסביבה הקרובה נובעת מתחושת "מגיע לי" שהתפתחה כתוצאה מחסך רגשי גדול בילדות. אמנם משחר ילדותנו אנו מרוכזים בעצמנו, והורינו אמורים לאפשר לנו לתקופה מסוימת להרגיש כך על מנת לבנות את תחושת הערך העצמי, ואת החוסן הנפשי שילווה אותנו בהמשך החיים. אולם המבוגר שמתנהג באגוצנטריות לא בגר משלב זה בילדות, שנקרא גם השלב הנרקיסיסטי, אותו פרק זמן שבו הילד מאמין שהכל קורה בגללו, לו ובשבילו. הוא נשאר תקוע במקום רגשי שבו צרכיו האנוכיים הם נקודת ההתייחסות הכמעט יחידה בחיים. יש שני מצבים שיכולים לגרום לכך שאנשים יהפכו לאגוצנטריים: האחד מתרחש במקום שבו הורים אינם מצליחים – מסיבות רבות הקשורות אליהם – לכוונן את עצמם אל ילדיהם ולהעניק להם את החום והאהבה שדרושים לילדיהם להתפתח. כאשר צרכינו הרגשיים בילדות אינם באים על סיפוקם, אנו לומדים שהעולם יתסכל ויימנע מאיתנו את מה שמגיע לנו (או למעשה הגיע לנו בילדות ולעולם לא יושג...). אנשים אלא יפעילו בדרך-כלל לחץ על האחרים לספק להם במדויק דברים כגון הבנה, נראות, והתחשבות ריגשית או חומרית מוגזמת. המקרה השני מתרחש בסביבה כמעט הפוכה לגמרי, במקום שבו הורים מעניקים פינוק אינסופי ונעדר תסכולים, ההופכת את הילד "לנסיך" שכל מבוקשו מתמלא. הנסיך או הנסיכה לומדים לתזז ולהריץ את הוריהם בעבור כל גחמה מבלי שאלה יציבו להם גבולות בריאים, או ילמדו אותם שיעור בהתחשבות באחר. בבגרותם אנשים אלא ייצפו שהכל יעשה על פי דרכם ומבוקשם, ויתקשו להשלים עם העובדה שגם לאחרים יש צרכים נפרדים משלהם. במקרה זה החסך אינו בחום אלא דווקא באהבה קשוחה: בגבולות, בתסכולים, ובכישלונות מבוקרים שבונים את החוסן הנפשי של ילדינו על מנת שיוכלו בבגרותם להתמודד עם העולם בהצלחה.
כל האנשים האגוצנטריים ללא יוצא מן הכלל הם אנשים נעדרי נפרדות פסיכולוגית (דיפרנציאציה). נפרדות היא היכולת להימצא בקשר ריגשי עם אחרים ובה בעת לשמור על אוטונומיה בתפקוד הרגשי העצמי. היעדר נפרדות משקף חוסר בגרות ריגשית. ואכן, בתוך האדם האגוצנטרי יושב ילד קטן שמכתיב לאדם הבוגר שבו כיצד להתנהל. אם למראית עין האדם האגוצנטרי מתנהל באופן חופשי, בלתי תלוי ומשוחרר משיקוליהם של אחרים, באופן אירוני הוא תלוי מאד באחרים, כמו כל אדם בעל נפרדות נמוכה. חישבו על זה באופן הבא: אדם שצריך שהסביבה תתנהל כל הזמן באופן שיתאים לצרכיו זקוק לה כמו שילד קטן זקוק לה. כאשר סביבה זו אינה נענית לגחמותיו, הוא יכול להרגיש פגוע, מיואש ולעיתים רבות אף מבוהל. אז הוא מזדהה עם הרגשת הכעס שמשתלטת עליו ומגיב מתוך הילד הפנימי הפגוע. אדם בעל נפרדות נמוכה לא רק שמוצף בקלות בידי רגשותיו ומתקשה לווסת את עצמו, הוא גם מחולל סערות רגשיות הגורמות סבל לאחרים. בנוסף, אדם שרגיל שהסביבה מתנהלת על-פי צרכיו מחזיק בתחושת שליטה גבוהה ובאמונה שהכל תלוי בו. לכן בכל פעם שמגיע אירוע מפתיע, חסר ודאות או מאיים, הוא (או למען האמת הילד הקטן שבו) נכנס לבהלה רצינית ומחפש מישהו אחר להישען עליו ולהרגיע אותו. אנשים אגוצנטריים זקוקים לוויסות קבוע מהסביבה להרגעת עצמם ולהקלת סיבלם, ומטילים עומס כבד על בני-זוגם, משפחתם או חבריהם. אלה אם כן התכונות העומדות יותר מכל בבסיס האדם האגוצנטרי: היעדר נפרדות בריאה ותחושת עצמי מפותחת, המשבש את היכולת לראות את העולם מנקודת מבטו של האחר. כמו ילד, גם הוא מבלבל בין התחשבות סבירה של הסביבה בו לבין תובענות שהסביבה תוותר על עצמה בעבורו. הוא סובל משליטה לקויה בדחפים הגורמת למחיקת האחר ממערכת השיקולים הפנימית. האדם האגוצנטרי אינו אדם רע במובן הסוציופתי אלא אדם מאד לא מפותח או בשל.
אם אתם חיים עם אדם בעל נטיות אגוצנטריות, העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לכם היא זו: בכל פעם שאתם צריכים לבחור בין הרגשת טינה כלפי האדם או הרגשת אשמה על כך שלא מילאתם את בקשותיו, תמיד תמיד תבחרו באשמה. אם תבחרו להיענות לכל משאלותיו, תסתובבו בתחושת טינה ועוינות קבועה שתגרום לכם לסבל רב. לעומת זאת אם תכילו את תחושת האשמה שתתפתח בכם בעקבות עמידה על שלכם וסירוב להיענות – וגם בעקבות עזרתו האדיבה של האגוצנטרי (אם גדלתם לדוגמא עם אמא אגוצנטרית) – תעזרו לאדם האגוצנטרי להתבגר, ולתת לילד הקטן ששוכן בו להבין שהחגיגה נגמרה והגיע העת להכניס גם אתכם למערכת השיקולים שלו. קו דק מפריד בין התחשבות באחר לבין ויתור עצמי, ועליכם להתנסות שוב ושוב עד שתמצאו את האיזון המתאים לכם, ולא את האיזון המתאים לאדם האגוצנטרי שמולכם. ומה על האדם האגוצנטרי? הוא צריך להבין בעצמו כי הניסיון למחוק את תחושת החסך הרגשי, הבושה והריקנות המקננת בו משחר נעוריו, כמוה כניסיון למלא במים דלי מחורר. עליו להבין כי התובענות מהאחר באה על חשבון הצמיחה הפסיכולוגית שלו, ועל חשבון אנשים שמתרחקים ממנו ככל שהתרכזותו העצמית גוברת. אולם היא או הוא צריכים להגיע למסקנה זו בעצמם, קשה להתעמת עם אנשים אגוצנטריים כיוון שהם הרי מיומנים במחיקת האחר. אולם גם ברגע של התבוננות עצמית אמיתית הם לא בהכרח ירגישו הקלה, אלא יכרעו תחת נטל הבושה שהבנה זו תעורר בהם.
אם אתם בעלי נטייה אגוצנטרית, ההתבגרות הפסיכולוגית שלכם עוברת דרך ההבנה שתחושת העצמי שלכם נבדלת מהחוויה הרגשית הפנימית שהילד הקטן מנסה לשכנע אתכם להאמין בה. כפי שילד צריך ללמוד שהוא אינו זהה עם ההרגשה שמשתלטת עליו ברגע נתון, כך האדם האגוצנטרי צריך ללמוד לא להזדהות עם הרגשות בתוכו הדוחפים אותו להתנהג באופן אגוצנטרי. במילים אחרות, כדי להתבגר האדם האגוצנטרי צריך לגדל את הילד הקטן השוכן בתוכו באופן שיפסיק לנהל את חייו. הוא צריך להפוך לישות ייחודית ונבדלת מאנשים אחרים, הוא צריך להכיר את נפשו שלו ולא להיות מוצף במחשבות ורגשות, ולפתח נקודת מבט שבה הסובייקטיביות של האחר היא לא משהו שמאיים אלא להיפך, משהו ללמוד ממנו ולהתפתח דרכו. ביירון קייטי שהגתה את "שיטת העבודה" מתארת באופן פיוטי "אני מצאתי רק שלושה עניינים ביקום: שלי, שלך, ושל אלוהים (המציאות), אני מתעסקת אך ורק בראשון!". מכיוון שיש לנו שליטה רק על "שלי", ככל שאנו נהיים קשורים פחות לצורך בשליטה באחרים ובעולם, כך אנו נהיים רגועים יותר, ומפסיקים להתעסק בדברים שחשיבותם זניחה. ברגע שאנו לא נותנים לילד הקטן והמתוסכל לשלוט בנו, כך אנו נוטים פחות לשלוט באחרים. זכרו, לא הכל צריך להתנהל בדרככם בכדי שתוכל להנות מהחיים. בהצלחה.
