רבים טועים לחשוב שקרבה ואהבה חד הם, אולם לא כך. אנו יכולים לאהוב ועדיין לא לאפשר לאחרים להתקרב אלינו, או להימנע מלהתקרב אל אחרים. בשביל להיות קרובים למישהו אנחנו צריכים להרגיש אותו, ובשביל להרגיש אותו, אנחנו צריכים קודם כל להרגיש את עצמנו. לכן כשפונים אומרים לי שהם מרגישים שאחרים לא אוהבים או קרובים אליהם, אני בדרך כלל הופך את הקערה על פיה ותוהה: מה מתרחש אצלם שמונע מהם להרגיש כלפי אחרים ולהתקרב אליהם? בטור זה על שפת הרגש, הקושי של גברים לדבר אותה ועל האפשרות להיות קרובים לאחרים.
להיות אנושי זה להרגיש. רגשות משמשים כמצפן של יחסים, קודם כל עם עצמנו ולאחר מכן עם אחרים. מדוע חשוב כל-כך להכיר ברגשותינו וברגשותיהם של אחרים? בשביל לענות על השאלה הזו אנו קודם כל צריכים להבין מהו בכלל רגש. רגש נועד לאותת לנו מה אנו צריכים, מאחורי כל רגש תמיד מסתתר צורך שמחפש מענה: בושה מאותת לנו על הצורך באישור וקבלה מאחרים, עצב מאותת לנו על הצורך בנחמה, כעס מאותת על הצורך בגבולות. רגשות הם כה חשובים כי הם משמשים כנורות אזהרה בלוח המחוונים הנפשי שלנו, כשנורת הדלק נדלקת זהו סימן שיש לנו צורך בדלק, אם נתעלם ממנה נתקע. לכן כדי לדעת מה אנחנו צריכים ורוצים אנו צריכים להבין מה אנו מרגישים. אנשים רבים הפונים לטיפול סובלים כיוון שעולמם הריגשי אינו נהיר להם, והם מתקשים לתת משמעות לחוויותיהם ולבחור בחירות שמתאימות להם. כשאדם לא מחובר למה שהוא מרגיש, לא מזהה את רגשותיו, לא מבין אותם ואת משמעותם, יהיה לו קשה לעשות את זה עם אחרים.
רבים מאיתנו, במיוחד גברים, לא פיתחו את שפת הרגש בילדותם והם נשארים חסרי אונים ונבוכים אל מול העולם הרגשי של בת-זוגם. הם נוטים להדחיק את רגשותיהם או לא להפנות תשומת לב אליהם מלכתחילה. אצל רוב הגברים חוסר הנוחות לדבר על רגשות לא נעימים, או מביכים, נובע מתוך הפחד להראות חלשים או נזקקים, וגורם להם להביע רגשות אחרים קלים ולגיטימיים יותר להבעה. לדוגמה, במקום בושה ופגיעות הם יביעו כעס, ובמקום עצב אדישות וניתוק. אולם רגשות אלו רק מרחיקים את בת הזוג מהם, כיוון שהיא מרגישה מותקפת או חסרת חשיבות למרות שמבפנים הם כמהים לקרבתה. כשגברים לא יודעים מה עובר עליהם או איך לתאר במילים את החוויות הגופניות שלהם, הם ימצאו דרכים אחרות לטשטש או לבטא את רגשותיהם דרך התמכרויות, אלימות או כל דבר אחר שיקהה את הכאב, או הדיכאון, שהוא תמיד ביטוי לריחוק ביחסים ולריקנות. מחקרים מראים כי עד גיל מסוים בנים מתחבקים ומתנשקים וזקוקים לקרבה בדיוק כמו בנות, ההתנתקות שלהם מרגשות נובעת בעיקר מסיבות חברתיות. בעולם המאצ'ואיסטי שבו אנו חיים גברים מקבלים לגיטימציה חברתית להביע בעיקר כעס או חרמנות. אך למרות שגברים מנסים להביע אינטימיות דרך הסקס, גם שם הרבה פעמים יהיה להם קשה לעמוד בציפיות של בנות זוגם. כפי שיש הבדל בין אהבה לקרבה, יש הבדל עצום בין לגעת ובין להרגיש. גברים יכולים לגעת בבנות זוגן אולם לעיתים רחוקות הן ירגישו אותן ואת מה שגורם להן הנאה. הם יתרכזו בעיקר בביצוע ופחות יהיו קשובים לניואנסים עדינים יותר שבינו לבינה.
אז איך לומדים את שפת הרגש? רגש הוא שפה בדיוק כמו כל שפה אחרת. הכוללת שלושה כללי דקדוק עיקריים: הכרה (מה אני שומע ממך?), התייחסות (מה אני מבין שעובר עליך?) ומתן תוקף (מה אני מרגיש איתך?).
הכרה: כשמישהו מכיר במה שאנו מרגישים, משהו בנו נרגע כיוון שהוא מאותת לנו שהצרכים שלנו חשובים לו והוא שם אותנו במקום הראשון. אדם שמתקשה עם רגשותיו בהווה הוא אדם שבילדותו הוריו לא הכירו מספיק ברגשותיו ונתנו להם מקום של כבוד. למעשה הסיבה השכיחה ביותר אצל מבוגרים לדיכאון קשורה קשר ישיר לאופן שבו התייחסו לרגשותיהם בילדותם. אם במקום להבין ולהתייחס אליכם בילדות אמרו לכם לדוגמה לא להרגיש עצב כי רצו להקל עליכם, או כעס כי הוא לא מנומס ופוגע באחרים, יכולתכם כמבוגרים לשאת רגשות לא נעימים קטנה, ובאותה נשימה קטנה גם יכולתכם לשאת רגשות לא נעימים של בן-זוגכם. לכן בראש ובראשונה אל לנו להתעלם או לקבור רגשות, אלא לשים לב אליהם ולהשתמש בהם בכדי להבין מה אנו ואחרים צריכים.
התייחסות: כשזה נוגע לרגשות יש שתי דרכים שלא כדאי לנקוט בהן ודרך אחת שכן. את שלושתן אנו לומדים כילדים דרך צפייה באחרים ובעיקר דרך האופן שהתייחסו אלינו. נתחיל בשתיים הלא רצויות: הדחקה והגזמה. המדחיקים מקטינים מחשיבות רגשותיהם בתקווה שהם ייעלמו, כיוון שרגשות מציפים אותם, ומתרחקים מבני-זוגם כאשר אלו הופכים רגשיים. המגזימים מעצימים את רגשותיהם כיוון שהם מזדהים בנקל עם רגשותיהם, או נפגעים כאשר אינם מקבלים התייחסות רגשית מספקת לטעמם מבני-זוגם. הדרך השלישית היא הכלה. הכלה פרושה שאנו מכירים בכל הרגשות שלנו ושל האחר ונותנים להם תוקף, אנו מתייחסים לרגשות ברצינות, בלי תגובה מוגזמת. לכן אל תריבו עם מה שבן-זוגכם מרגיש, במקום לומר "את סתם עושה מזה עניין", עדיף לומר "אני רואה שאת ממש עצובה". שלילת רגשות של מישהו אחר לעולם לא עוזרת, אנו עושים זאת כי אנו נוטים לחשוב שחוסר התייחסות לרגש לא נעים יעזור לאחר העלים אותו. ההפך הוא הנכון, רק כשאנו מתייחסים ונותנים מקום לרגש, הסיכוי שהוא יחלוף עם הזמן גבוה הרבה יותר. להתייחס זה להרגיש יחד עם מישהו, לא להתעלם אך גם לא להזדהות, פשוט להרגיש יחד. אנשים רבים מנסים לתת עצות שימושיות בכדי להרגיש שהם עושים משהו עבור האחר, אבל ברוב הפעמים אנחנו רק צריכים שמישהו יבין איך אנחנו מרגישים בכדי שלא נשאר בודדים עם ההרגשה הזאת.
תוקף: אם היית אומר לבן-זוגך "היה לי יום מחריד בעבודה" והוא היה עונה "בטח לא היה נורא כמו שלי", סביר להניח שלא היית מרגיש שהצד השני ראה, שמע או פגש אותך. אולי אפילו היית מרגיש צביטה קטנה בלב. אבל אם הוא היה שואל "באמת? מה קרה?" ואחרי שהיית מספר לו כמה הבוס שלך לא היה הוגן איתך, הוא היה אומר משהו כמו "אה זה ממש ברור שאתה מרגיש ככה, גם אני הייתי מרגיש ככה במקומך" כנראה שהיית מרגיש טוב יותר. אם אתם מרגישים שמתן תוקף מחריף את המצב שבו אתם מכירים, ההפך הוא הנכון, למעשה אתם עוזרים לאחר לעבד את רגשותיו ובכך לשפר את מצבו. נניח שאתם יוצאים עם בן-זוגכם לטיול משותף לחו"ל. אלו אחד מאותם רגעים שאנו מכניסים תחת הקטגוריה של "אושר". אם אתם נעולים על הרעיון של "אושר", בוודאי תתקשו לקבל מצב-רוח זועף או רגש לא נעים שבא מכיוונו של בן-זוגכם. מבחינתכם, הוא הורס את לכם את הטיול והוא צריך להתעשת. יתכן ותנזפו בו, תנסו להסיח את דעתו, או תעלבו בכדי לשנות את מה שהוא מרגיש ואת איך שהוא מתנהג. אולם בדרך כלל ההפך קורה, אתם רואים שבן-זוגכם מתחפר בשלו והחופשה שתכננתם הולכת ומתפוגגת. בנוסף, אתם מחמיצים הזדמנות להתחבר אליו וליצור קרבה. במקום זה אתם יכולים לשאול אותו מה הוא מרגיש, לעזור לו לבטא את התחושה שלו במילים, ולראות את העולם גם מנקודת מבטו. אם תתייחסו לרגשות לא נעימים לא כאל מצבים שליליים שיש לתקן, אלא כהזדמנויות ללמוד ולהתחבר דרכם אל האחר, תעמיקו את הקשר שלכם. לכן ככל שתקבלו את בן-זוגכם ותאהבו אותו בכל מצב, ובכל דרך שהוא חווה את העולם ומרגיש כרגע כלפיו, כך תחזקו את היכולת שלו להתגבר על המצב הרגשי שהוא נמצא בו ולהנות במחיצתו. נסו לקבל את עצמכם ואת האחרים בכל מצבי הרוח מבלי להאיץ, לתקוף או לנתק מגע, כיוון שכשאנו מנסים לחסום רגש לא נעים, אנו חוסמים באותו העת גם רגשות נעימים. אי אפשר להחליש כאב ועצב ולהגביר רק את האושר והשמחה, כשמחלישים אחד מהם מחלישים את כולם. זה נורמלי לחלוטין לרצות להתנתק מרגשות קשים, אולם כשאנו עושים זאת הסכנה היא שעל הדרך נאבד את הרגישות לרגשות קשים של אחרים.
כשאין לנו השפעה על מה שקורה בחיינו, אנו מרגישים את התסכול הרב ביותר במערכות יחסים, והייאוש והבדידות שלנו רק הולכים וגוברים. הדרך להשיג שליטה גדולה יותר במה שקורה לנו היא ללמוד את שפת הרגש, וכמו כל שפה גם את שפת הרגש חשוב לתרגל. רגש הוא קודם כל חוויה גופנית לכן הקפידו להקשיב לגוף שלכם כל אימת שמשהו קורה לכם בבטן, בצוואר, בראש, בחזה או בכל איבר אחר בגוף. שאלו את עצמכם: לאיזה רגש אני יכול לשייך את התחושה הזו? האם אני עצוב? מבולבל? חסר אונים? מבויש? גם אם לא עולה לכם תשובה מידית, סביר להניח שאם תתעמקו בתחושות הגופניות שלכם, עם הזמן זה יבוא בייתר בקלות. בהצלחה.
