הכניסה לזוגיות מלמדת אותנו מהר מאד שבני-אדם מרגישים עוד הרבה לפני שהם חושבים. בני-אדם תמיד מונעים מרגש. למרות שכמבוגרים אנו לומדים להדחיק או להתעלם מרגשותינו בכדי לתפקד בעולם, הם לא באמת נעלמים. מתחת לפני השטח של המערכת הזוגית רוחשת תמיד לבה רגשית של כאבים ופגיעויות שלא מוצאים את דרכם אל האחר. ולא בכדי – להראות לאחר את הפצע הפתוח שלנו דורש מידה רבה של בטחון, שלא תמיד קיים בין בני זוג. איך מייצרים בטחון רגשי בין בני זוג ובין אנשים בכלל? מה הקשר בין רגשות לקרבה, ואיך שפת הרגש היא הערובה שלכם לחיי זוגיות ארוכים?
"אדם צועק את שכואב לו, לא כואב לו לא צועק", שר מאיר אריאל המנוח. מתי אנו צריכים לצעוק בקול או לבכות לכרית? כשלא שומעים אותנו. את הרגשות צריכים לשמוע. הסיבה השכיחה ביותר אצל מבוגרים לדיכאון קשורה קשר ישיר לאופן שבו התייחסו לרגשותיהם בילדותם. אם במקום להבין ולהתייחס אליכם בילדות אמרו לכם לדוגמה לא להרגיש עצב כי רצו להקל עליכם, או כעס כי הוא לא מנומס ופוגע באחרים, יכולתכם כמבוגרים לשאת רגשות לא נעימים קטנה, ובאותה נשימה קטנה גם יכולתכם לשאת רגשות לא נעימים של בן-זוגכם. כשזה נוגע לרגשות יש שתי דרכים שלא כדאי לנקוט בהן ודרך אחת שכן. את שלושתן אנו לומדים כילדים דרך צפייה באחרים ובעיקר דרך האופן שהתייחסו אלינו. נתחיל בשתיים הלא רצויות: הדחקה והגזמה. המדחיקים מקטינים מחשיבות רגשותיהם בתקווה שהם ייעלמו, כיוון שרגשות מציפים אותם, ומתרחקים מבני-זוגם כאשר אלו הופכים רגשיים. המגזימים מעצימים את רגשותיהם כיוון שהם מזדהים בנקל עם רגשותיהם, או נפגעים כאשר אינם מקבלים התייחסות רגשית מספקת לטעמם מבני-זוגם. הדרך השלישית היא הכלה. הכלה פרושה שאנו מכירים בכל הרגשות שלנו ושל האחר ונותנים להם תוקף, אנו מתייחסים לרגשות ברצינות, בלי תגובה מוגזמת ונשארים מרוסנים ובכאן ועכשיו. הכלה, כמו כל שפה אחרת, כוללת שלושה כללי דקדוק עיקריים: הכרה (מה אני שומע ממך?), התייחסות (מה אני מבין שעובר עליך?) ומתן תוקף (מה אני מרגיש איתך?).
הכרה: כשמישהו מכיר במה שאנו מרגישים, משהו בנו נרגע כיוון שהוא מאותת לנו שהצרכים שלנו חשובים לו והוא שם אותנו במקום הראשון. מדוע חשוב כל-כך להכיר ברגשותינו וברגשותיהם של אחרים? בשביל לענות על השאלה הזו אנו קודם כל צריכים להבין מהו בכלל רגש. רגש נועד לאותת לנו מה אנו צריכים, לכן מאחורי כל רגש תמיד מסתתר צורך שמחפש מענה: בדידות והצורך בחברה, כעס והצורך בגבולות, בושה והצורך בקבלה. רגשות הם כמו נורות אזהרה בלוח המחוונים. כשנורת הדלק נדלקת זהו סימן שיש לנו צורך בדלק, אם נתעלם ממנה נתקע. כך גם עם רגשות. לכן בראש ובראשונה אל לנו להתעלם או לקבור אותם, אלא לשים לב אליהם ולהשתמש בהם בכדי להבין מה אנו ואחרים צריכים.
התייחסות: אל תריבו עם מה שבן-זוגכם מרגיש. במקום לומר "את סתם עושה מזה עניין", עדיף לומר "אני רואה שאת ממש עצובה". שלילת רגשות של מישהו אחר לעולם לא עוזרת, אנו עושים זאת כי אנו נוטים לחשוב שחוסר התייחסות לרגש לא נעים יעזור להעלים אותו. האמת היא שרק כאשר אנו מתייחסים ונותנים מקום לרגש, הסיכוי שהוא יחלוף עם הזמן במקום להיתקע גבוה הרבה יותר. להתייחס זה להרגיש יחד עם מישהו, לא להתעלם אך גם לא להזדהות, פשוט להרגיש יחד. אנשים רבים מנסים לתת עצות שימושיות בכדי להרגיש שהם עושים משהו עבור האחר, אבל ברוב הפעמים אנחנו רק צריכים שמישהו יבין איך אנחנו מרגישים בכדי שלא נשאר בודדים עם ההרגשה הזאת.
תוקף: אם היית אומר לבן-זוגך "היה לי יום מחריד בעבודה" והוא היה עונה "בטח לא היה נורא כמו שלי", סביר להניח שלא היית מרגיש שהצד השני ראה, שמע או פגש אותך. אולי אפילו היית מרגיש צביטה קטנה בלב. אבל אם הוא היה שואל "באמת? מה קרה?" ואחרי שהיית מספר לו כמה הבוס שלך לא היה הוגן איתך, הוא היה אומר משהו כמו "אה זה ממש ברור שאתה מרגיש ככה, גם אני הייתי מרגיש ככה במקומך" כנראה שהיית מרגיש טוב יותר. אם אתם מרגישים שמתן תוקף מחריף את המצב שבו אתם מכירים, ההפך הוא הנכון, למעשה אתם עוזרים לאחר לעבד את רגשותיו ובכך לשפר את מצבו.
נניח שאתם יוצאים עם בן-זוגכם לטיול משותף לחו"ל. אלו אחד מאותם רגעים שאנו מכניסים תחת הקטגוריה של "אושר". אם אתם נעולים על הרעיון של "אושר", בוודאי תתקשו לקבל מצב-רוח זועף או רגש לא נעים שבא מכיוונו של בן-זוגכם. מבחינתכם, הוא הורס את לכם את הטיול והוא צריך להתעשת. יתכן ותנזפו בו, תנסו להסיח את דעתו, או תעלבו בכדי לשנות את מה שהוא מרגיש ואת איך שהוא מתנהג. אולם בדרך כלל ההפך קורה, אתם רואים שבן-זוגכם מתחפר בשלו והחופשה שתכננתם הולכת ומתפוגגת. בנוסף, אתם מחמיצים הזדמנות להתחבר אליו וליצור קרבה. במקום זה אתם יכולים לשאול אותו מה הוא מרגיש, לעזור לו לבטא את התחושה שלו במילים, ולראות את העולם גם מנקודת מבטו. אם תתייחסו לרגשות לא נעימים לא כאל מצבים שליליים שיש לתקן, אלא כהזדמנויות ללמוד ולהתחבר דרכם אל האחר, תעמיקו את הקשר שלכם. לכן ככל שתקבלו את בן-זוגכם ותאהבו אותו בכל מצב, ובכל דרך שהוא חווה את העולם ומרגיש כרגע כלפיו, כך תחזקו את היכולת שלו להתגבר על המצב הרגשי שהוא נמצא בו ולהנות במחיצתו. נסו לקבל את עצמכם ואת האחרים בכל מצבי הרוח מבלי להאיץ, לתקוף או לנתק מגע, כיוון שכשאנו מנסים לחסום רגש לא נעים, אנו חוסמים באותו העת גם רגשות נעימים. אי אפשר להחליש כאב ועצב ולהגביר רק את האושר והשמחה, כשמחלישים אחד מהם מחלישים את כולם. זה נורמלי לחלוטין לרצות להתנתק מרגשות קשים, אולם כשאנו עושים זאת הסכנה היא שעל הדרך נאבד את הרגישות לרגשות קשים של אחרים.
כמו כל שפה גם את שפת הרגש חשוב לתרגל. יכול להיות שאתם שואלים את עצמכם מה יעזור לי לדבר על זה? ביטוי של רגשות במילים יכול לעזור לנו למצוא סדר, היגיון ומשמעות ובכך ליצור רצף מובן של חיינו. תחושת הבריאות הנפשית שלנו קשורה באופן שבו אנו חווים את עצמנו ברצף מתמשך של זמן, משמעות ומקום. למעשה, ההגדרה של טראומה, היא קטיעה של הרצף על-ידי אירוע שמטלטל את הנפש שלנו. הדרך לאחות את הטראומה היא באמצעות ביטוי עצמי שמסייע לנו לתפוס בעלות על הדברים שמפחידים אותנו ושאינם בשליטתנו. כיוון שכשאין לנו השפעה על מה שקורה בחיינו, אנו מרגישים את התסכול הרב ביותר במערכות יחסים, הייאוש והבדידות שלנו רק הולכים וגוברים. אצל רובנו חוסר הנוחות לדבר על רגשות לא נעימים, או מביכים, נובע מתוך הפחד להראות חלשים או נזקקים, וגורם לנו להביע רגשות אחרים במקומם. לדוגמא במקום בושה אנו יכולים למצוא עצמנו מביעים כעס, ובמקום כאב אנו יכולים להביע אדישות. אולם רגשות אלו רק גורמים לבן-זוגנו להתרחק מאיתנו, כיוון שהוא מרגיש מותקף או חסר חשיבות בעינינו, למרות שמבפנים אנו כמהים לקרבתו.
רבים מאיתנו לא פיתחו את שפת הרגש בילדותנו ויתכן כי חוקים אלה משאירים אתכם חסרי אונים ונבוכים, כיוון שלא התרגלתם מעולם לדבר כך. אף אחד מאיתנו אינו מושלם וכולנו טועים כל הזמן, לכן הדבר החשוב ביותר בשפת הרגש הוא התיקון. הטעויות שאנו עושים כל הזמן חשובות פחות מהיכולת שלנו לתקן. תיקון קרע היא היכולת שלנו לגשת לבן-זוגנו, לקחת אחריות, להכיר במה שהוא מרגיש, להתנצל אם צריך, לשים את עצמנו בצד, לשאוף למגע במקום לנתק. דונלד ויניקוט הפסיכואנליטיקאי אמר פעם בהקשר של ילדים כי "תענוג להתחבא ואסון שלא להימצא". זה נכון גם למבוגרים. כשבן-זוגנו לא רואה אותנו ולא פוגש אותנו כפי אנחנו, במקום שבו אנחנו נמצאים, ובזמן שאנו מעוניינים, נוצר קרע ביחסים. קרע אחד אינו יכול לגרום לבעיה גדולה, כיוון שאין איש שיכול לראות אותנו כל הזמן, אולם רצף ארוך ומתמשך של קרעים יגמר בניתוק, אדישות או פרידה. רגישות לרגשות ותיקון קרעים תמיד עדיפים על קרבות ועל אווירה של ניצחון או הפסד. קל יותר גם לראות את החלק שלנו כשאנו מוותרים על הצורך להיות צודקים, וחושבים איך אנו יכולים לעבוד במשותף עם בן-זוגנו.
קבלה, חום ונדיבות הם הדברים החשובים ביותר כשמדובר במערכות יחסים זוגיות ובכלל, למרות שלעיתים העולם מלמד אותנו את ההפך – להיות שיפוטיים, לקבל לפני שנותנים, ולשמור על מרחק בטוח, גם כאשר אנו אוהבים את האחר. אולם רובנו טועים לחשוב שקרבה ואהבה חד הם. אנו יכולים לאהוב ועדיין לא לאפשר לאחרים להתקרב אלינו, או להימנע מלהתקרב אל אחרים. בשביל להיות קרוב למישהו אתה צריך להרגיש אותו, כמו גם בשביל חיבור ושייכות, וכשאלה קיימים אנו פשוט מתנהגים הרבה יותר יפה אחד לשני. בהצלחה.
