התקופה הקרובה הולכת להיות תקופה מאתגרת לזוגות רבים בעקבות השהות הממושכת יחד. בדומה לתקופת החגים, תקופות ארוכות יחד מפעילות לחץ על המערכת הזוגית והמשפחתית וגורמות לעליה בשיעור הגירושים ובפנייה לטיפול זוגי. אם לא די בכך, בקרב בני-זוג רבים קיים בימים אלה מתח בין הצד החרד שרוצה להיערך בכל דרך אפשרית, והצד האדיש שמתעלם ממה שצריך לעשות ולא מבין על מה כל המהומה. בין הצד שרואה בבידוד הזדמנות נפלאה לקרבה ואינטימיות, לבין הצד שעומד להשתגע לאחר שלושה ימים מלאים עם המשפחה.
הטלוויזיה מציגה תמונות של תורים משתרכים בכניסה לסופרמרקטים על-מנת למלא את המזווה לקראת עתיד לא צפוי, אבל לא פחות חשוב מכך הוא מצב המזווה הרגשי של הזוגיות שאיתו אתם נכנסים למשבר הנוכחי, הצפוי להיות די ארוך. גם בהקשר הפרקטי, חשוב לזכור שהקשר האינטימי שלכם רלוונטי לבריאותכם ולחוזקה של מערכת החיסון שלכם, לא פחות משמירה על כושר גופני, ומחקרים רבים מעידים על כך – ככל שלחולה יש יותר ביקורים בבית חולים לאחר ניתוח, כך עולה הסיכוי שהוא יעזוב מהר יותר את האשפוז. ליווי של קרוב משפחה לבדיקה מעוררת חשש כגון MRI והחזקת ידו, מורידה באופן משמעותי את המתח שבו הוא שרוי. להלן מספר נקודות למחשבה אם-כן שיכולות לעזור לשמור על המזווה הרגשי שלכם.
נתחיל בכך שאהבה דורשת דמוקרטיה ואמירת אמת. על האמת עוד נרחיב בהמשך, אבל אם נודה בכך המערכת הזוגית היא לא תמיד שוויונית. נשים רבות הולכות לשלם את מחיר ההישארות של הילדים בבית יותר מאשר בן-זוגם. גם אם לא תמיד ניתן לעשות הרבה עם העובדה הזאת גם מסיבות כלכליות, יש הבדל גדול בין גברים שמתייחסים לכך כמובן מאליו תרבותי, לבין גברים שמכירים בכך ונותנים לבנות-הזוג שלהם את ההרגשה שהם מעריכים ורואים את המאמץ שהן עושות. לא פעם אני נתקל בקליניקה בגברים שאומרים לי "אבל היא יודעת שאני אוהב אותה לא!?". בתגובה אני מצביע על עציץ יפה שאני מאד אוהב בקליניקה ושואל אותם האם זה מספיק שאומר לו שהוא יפה, או שהוא צריך גם דשן ומים? לא נדרשות יותר מכמה דקות לעשות משהו מתחשב – תשאיר פתק, תקנה פרחים, תביא מתנה, תהיה עדין, נדיב וחכם. זה לא רק מה שאתה מרגיש, זה גם מה שאתה עושה.
אתם הולכים לריב והרבה. רבים טועים לחשוב שהעדרם של ריבים הוא ביטוי לקשר טוב ולאהבה, ומופתעים כשהם שומעים על זוג קרוב שהתגרש למרות ש"אף פעם הם לא רבו". אולם אינטימיות היא כור מחצבת קשוח ומסוכן שבו מטבע הדברים אנשים מתנגשים זה בזה. לכן השאלה החשובה בכל זוגיות, ואולי ההגדרה הטובה ביותר למערכת יחסים היא: האם אתם יודעים לתקן? מערכת יחסים היא תנועה בלתי פוסקת בין הרמוניה (קירבה), דיסהרמוניה (מרחק) ותיקון (התקרבות חוזרת). תיקונים בונים בטחון בקשר עם הזמן. תיקון היא היכולת לפגוש את הכוחנות של האחר עם פגיעות, הבנה, גמישות, וחמלה בכדי לצאת ממעגל ה"פגעת-בי-אז-אני-אפגע-בך-בחזרה". זה היכולת לומר "חשבתי על מה שאמרת ואני מוכן ללכת לקראתך בצורה הבאה" או "כשאתה מתנהג ככה אני מרגיש לבד/מבויש/קטן", במקום לתקוף בחזרה. ובהקשר זה, אם אתם רבים מול הילדים כדאי מאד שגם תתקנו מולם, בכדי שיראו שאפשר לריב ולצעוק, ועדיין לאהוב ולהתחבר מחדש. ילדים לומדים את מה שהם חיים בבית, והם צריכים ללמוד מכם איך להביע כעס בצורה נכונה, ואיך להתפייס. את זה הם ייקחו איתם לזוגיות שתהיה להם ביום מן הימים.
זוגות מאבדים אחד את השני כשהם לא אומרים את האמת אחד לשני. כשאתם לא אומרים את האמת שלכם, אתם גם משלמים בתשוקה, כי אתם מאבדים את עצמכם בקשר. אובדן התשוקה ביחסים נמצא ביחס ישר להסתרת האמת מבן-הזוג, כי אז אתם משתמשים בקשר כמקום לחנות בו מתוך צורך, במקום להיות בו מתוך רצון. לכן אם אתם צריכים לבחור בין בטחון לבין התעמתות ומעורבות אמיתית אחד עם השני, לכו על התעמתות. לא פותרים בעיה או מייצרים מתח מיני על-ידי טשטוש השוני ביניכם, אלא על-ידי עמידה על מה שחשוב לכם והדיאלוג שנוצר סביב זה. אולם שני מכשולים עיקריים עומדים בדרך לאמירת האמת שלכם: הראשון הוא החיפוש האינסופי אחר מי צודק. כמה מכם ניסו לפתור נושא על ידי מציאת זה שצודק? או על-ידי חיפוש האמת האובייקטיבית? לנסות לפתור נושא על-ידי מציאת מי צודק, כמוהו כשימוש בכלים מדעיים בכדי לפתור בעיה מתחום היחסים. למציאות אובייקטיבית כמעט ואין מקום במערכות יחסים והיא גם לא חשובה. לכל אחד האמת הסובייקטיבית שלו, מה שחשוב זה הדיאלוג לקראת פתרון משותף. המכשול השני הוא איך אנחנו אומרים את האמת שלנו. רובנו דוגלים בביטוי עצמי בלתי מרוסן וחסר עכבות, מעין ונטילציה או הקאה רגשית שבסופה אתם תרגישו טוב בזמן שבן-הזוג שלכם ירגיש קטן. דוגמאות כאלה יש בשפע: לשמור טינה ולהזכיר מה האחר עשה או לא עשה לפני שנה, במקום להתרכז רק בכאן-ועכשיו, להשתמש ב "אתה תמיד", "אתה לעולם לא", "אתה כמו אמא שלך", או להקיש על האופי של האחר בכללותו ולומר לו למשל "אתה אגואיסט". משפטים כאלה מייצרים חוסר אונים ובושה אצל בן-זוגכם גם אם הם גורמים לכם להרגיש צודקים, וזה מבלי שהזכרתי בוז שהוא שורש כל האלימות הפסיכולוגית בין בני-אדם. תחשבו לרגע: האם הייתם אומרים לילדכם את כל מה שאתם חושבים עליהם באופן שאתם מדברים לבני-זוגכם? כנראה שלא. איפוק הוא דרך המלך אל האמפטיה, לכן למדו לומר את האמת שלכם באהבה ובאסרטיביות. כל מה שהוא מגעיל הוא תמיד מקלקל. אין ערך בגועל, נוקשות, בוטות או אכזריות. במקום זה למדו לכעוס באופן יעיל שמציב גבולות או אומר במפורש את מה שאתם צריכים מהאחר.
קחו אחריות. אין דבר יותר מתסכל מבן-זוג שערכו העצמי כה פגוע (או נרקיסיסט) שאינו יכול לפגוש קצת אשמה, להודות שטעה ולהביע חרטה. אישה באה לרופא שלה ואומרת לו "דוקטור, היית הרופא שלי במשך שנים ואף פעם לא סיפרתי לך משהו. במשך שנים יש לי גזים נוראיים בלי הפסקה שמעוררים בי בושה. המזל שלי הוא שהפלוצים שלי לא מריחים ולא עושים רעש. אבל עדיין הייתי רוצה שתיתן לי משהו בכדי לטפל בזה". הדוקטור נותן לה מרשם ואומר "קחי את זה פעמיים ביום במשך שבועיים ותחזרי אלי". אחרי שבועיים היא חוזרת ואומרת "דוקטור! הגלולות לא רק שלא הפסיקו את הגזים, אלא עכשיו הפלוצים שלי התחילו להיות מסריחים!". הדוקטור מישיר אליה מבט ואומר "יקירתי, הגלולות פתחו לך את חוש הריח, עכשיו בואי ניתן לך משהו בשביל השמיעה".
אחריות עוברת דרך מודעות עצמית ודרך היכולת להתעמת גם עם עצמכם. זה לא כזה נורא אם בן-זוגכם מבקר אתכם מידי פעם, אבל זה כן נורא אם אתם תמיד עונים "קבל אותי כמו שאני, אני לא מתכוון להשתנות!". כשנכנסתם לקשר זוגי חתמתם על חוזה לא כתוב שבו אתם מתחייבים להתפתח, שזה אומר בין-היתר לשחרר את הדפוסים ואת ההתנהגויות המקולקלות שסיגלתם בבית שבו גדלתם. מי שלא רוצה לצמוח, שלא יתפלא אם בן-זוגו לא ירצה להישאר איתו בקשר לאורך זמן. שאלו את עצמכם: האם יש מידה של אמת במה שבן-זוגי אומר לי? אם הוא חוזר על משהו שוב ושוב יתכן מאד שכן. ככלל, אם אתם רוצים שבן-זוגכם ישחרר קצת מהעמדה שהוא תקוע בה מולכם, תנו לעמדה הזו תוקף במקום להדוף אותו כל הזמן. מתן תוקף לחוויה של האחר יכולה להוריד אותו קצת מהעץ שהוא טיפס עליו. אם אדם חרד הוא חרד, אם הוא אדיש הוא אדיש, אין טעם לשכנע אותו אחרת. הניסיון לשכנע בכוח רק גורם לאחר להתחפר עמוק יותר בעמדה שלו.
ואחרון חביב הסקס, גם אם זוגות עומדים להיות קרובים יותר מבחינה פיזית בתקופה הקרובה, רבים מהם עדיין יישארו רחוקים רגשית כבעבר, ויחסי המין שלהם יישארו דלים ומכוונים בעיקר לפורקן במקום להוות ביטוי של אינטימיות, קרבה וארוטיקה בריאה. אצל גברים רבים הקריירות מכתיבות טון נטול רגש ומנותק, והמגע הריגשי שלהם מסורבל ולא טבעי – אולם אין מגע פיזי בלי מגע ריגשי. בתרבות הפטריארכלית גבר לומד להיות אחד מהשניים: חזק ועצמאי או מחובר וקרוב לאחר, רוב הגברים לומדים לבחור את אפשרות הראשונה. הסיפוק שבלהיות קרוב, מחובר ואינטימי נגזל מגברים רבים עוד משחר נעוריהם, וזו הסיבה שגברים מביעים את הצרכים הרגשיים והאינטימיים שלהם בעיקר דרך יחסי המין. אולם קשה לשמור על יחסי מין טובים לאורך זמן בלי חיבור רגשי, קרבה ואינטימיות. אינטימיות היא האומץ להתעמת עם עצמי ולהיחשף בנוכחות האחר. ובבואכם ליזום יחסי מין זכרו שיש שלוש רמות במשא-ומתן המיני: הזמנה, בקשה ודרישה. הדרך הטובה ביותר להרוס סקס היא לדרוש או לבקש אותו. סקס תמיד צריך להישאר בגדר הזמנה, ורצוי שהיא תהיה מפתה וכיפית. ובהקשר למה שדיברנו, ההזמנה צריכה להיות למגע רחב יותר שמערב רגשות, דיבור, משחק מקדים, מגע פיזי ומפגש של שני זוגות עיניים. בהצלחה.
