הרבה אנשים שואלים איך אפשר לדעת אם הדברים שמפריעים להם באדם חדש שהכירו, הם מהותיים או שאולי הם דברים שוליים, שרק משמשים אליבי בכדי לפסול מסיבות פסיכולוגיות עמוקות יותר. לאדם שאינו בטוח במידת האינטימיות הרצויה לו, יש אין ספור דרכים לחבל בכל מערכת יחסים חדשה שתהיה לו. שיפוט מהיר ופסילה על דברים שוליים, היא אחת מאותן הדרכים. לעיתים, כאשר אנו מפחדים להיכנס לקשר מסיבות שונות, הנטועות בדרך-כלל בעברנו, אנו נמצא פגמים באחרים בכדי שיהוו סיבה מוצדקת לכאורה ללמה אנחנו לבד. אולם מדוע אנו זקוקים בכלל להצדקה? הרצון להרגיש שייכות דוחף אותנו לנסות ולצמצם את הפער בין מה שהחברה מצפה מאיתנו כאנשים בוגרים – בין היתר להיכנס למערכת יחסים יציבה עד גיל מסוים – לבין מה שאנו עושים בפועל. פסילה סדרתית של אחרים מעבירה את תשומת הלב מהקשיים שלנו אל האחר, ובכך סוגרת את הפער. הצד השני של המטבע הוא בעייתי לא פחות. אם אנו אומרים "כן" מהר מידי, מבלי לדייק לעצמנו את הצרכים שלנו, אם זה בגלל לחץ חברתי או מסיבות אחרות, אנו כנראה נחייה לעולם עם הרצון או הפנטזיה להגשים את עצמנו עם בן-זוג שיותר מתאים לנו. כאשר אנו בוחרים נכון, אנחנו מרגישים יותר טוב עם עצמנו, והפוטנציאל הזוגי שלנו מתממש. בשני המקרים חוויית ערך עצמי נמוך, או שמירה על ערך עצמי מדומה, משחקת תפקיד משמעותי. שיפוטיות יתר עוזרת לנו להחזיק בדימוי עצמי מנופח ולא להרגיש "סתם אחד", כיוון שאנו נמנעים מלבחור במשהו שהוא פחות ממושלם (בכל תחום הצבת רף גבוה מידי היא תמיד דרך לכסות על רגשי נחיתות), או לחילופין בכדי להימנע ממצב שבן-הזוג יגלה שאנחנו איננו מושלמים ואז יעזוב אותנו. באמירת "כן" מהירה מידי, אנו מרגישים שלא מגיע לנו, או כנראה שאין ביכולתנו להשיג משהו שיותר מתאים לנו, לעיתים בגלל מצב רגשי ירוד.
כאילו שאין די בקשיים התוך-נפשיים שלנו, אנו חיים בתרבות צריכה קפיטליסטית שהופכת אותנו למוצרים. אפליקציות כגון "טינדר", שמציגות אותנו כמוצר צריכה, רק מוסיפות מורכבות נוספת לאדם הבא לבחור שותף לחיים. כשאנו מתרגלים לראות אדם אחר כמוצר צריכה, אנו ניטה לשים דגש רב על העטיפה, כלומר על החזות של האדם והדימוי שהוא משדר. כפי שאנו מצפים ממוצר צריכה שירגש אותנו ולא בהכרח יחזיק זמן רב, אנו נשים משקל יתר על הנאה מהאחר בטווח הקצר (סקס לדוגמה), על חשבון הטווח הארוך (היכולת שלו לאהוב לאורך זמן לדוגמה). אחד המשפטים האהובים עלי בהקשר הזה הוא "התזמון טוב לתשוקה, הזמן טוב לאהבה": אל תדחו אנשים בגלל דברים זניחים מבלי שתיתנו מספיק משקל לחוזקות שלהם בתחומים אחרים כגון היכולת לראות את האחר, היכולת להיות אמפטי, ויסות רגשי וכו'. תרבות הצריכה גם פוגעת ביכולת שלנו להחליט. שפע רב מידי פוגע ביכולת שלנו להסתפק באדם אחד, כיוון שמנגד עומד סופרמרקט אנושי מלא בבני-זוג על הנייר, שלכאורה יכולים להיות מספקים או מרגשים יותר, כשיגיע רגע של משבר או קושי עם בן-זוג קיים. לא בכדי הפחד להחמיץ (שהוא בעצם הפחד להתחרט מבחירה באדם מסוים), הפך להיות המגפה של דור ה-Y. אולם באופן אירוני כאשר אני לא בוחר כלל, אני באמת מחמיץ, ומחקרים מראים כי כאב הנובע מהחמצה אמיתית, קשה הרבה יותר מכאב החרטה על בחירה לא מושלמת. אם כך מהם הקריטריונים שיכולים לעזור לנו להחליט מתי אנחנו מפריזים בשיפוט, ולמה באמת חשוב לשים לב?
קשר נשען על שלושה יסודות: תשוקה (משיכה וסקס), רגשות (הכרה ונראות) והיקשרות (בטחון ויציבות). נתחיל מתנאי הכרחי אך לא מספיק – תשוקה. במחקר שערך ד"ר ג'ון גוטמן במעבדת האהבה המפורסמת שלו, הוא הראה כי לגבר נדרשת פחות משנייה בכדי לקבוע אם הוא נמשך לאשה מסוימת. החושים הם הראשונים לקבוע אם גבר או אישה מושכים בעינינו. אם אתם לא אוהבים את מגע העור, טעם גופו וריחו של האחר, אין טעם להמשיך את הקשר, גם אם קדמו למפגש שיחות או התכתבויות מסקרנות שיצרו בדמיונכם בן-זוג אידיאלי. לעומת זאת, אם עברתם את מבחן המשיכה הראשוני של החושים, כדאי להתעלם מהמודל האידיאלי שיש לכם בראש בנוגע לקריטריונים גופניים כאלה ואחרים, שגורמים לכם לפסול אנשים מסוימים, רק כי הם לא מתאימים בול לפנטזיה האישית שלכם (שהיא בלאו הכי מהולה בהשפעות התרבותיות שדיברנו עליהם קודם). רוב האנשים אינם מתחתנים בסופו של דבר עם האדם שאיתו היה להם את הסקס הסוער ביותר, מעבר לכך, משיכה שיש בה ממד אובססיבי או התמכרותי לאדם אחר, יכולה דווקא להעיד על חזרה של דפוסי קשר לא בריאים שאנו סוחבים איתנו מהעבר הרחוק. המשוכה הראשונה של המשיכה המינית היא דווקא הקלה ביותר לעבור, כיוון שרובנו נמשכים למספר רב של אנשים ומוכנים לקיים איתם יחסי מין.
המשוכה הבאה המחכה לכם היא המשוכה הרגשית. אל תתבלבלו, אין הכוונה כאן להתאהבות הרומנטית שגורמת לנו להקל ראש בכל מיני תכונות או פגמים באישיותו של האחר. כוחה המפתה של ההתאהבות הרומנטית טמון בכך שאנו בעצם מתאהבים בדמות בן-הזוג האידיאלי שבראשנו המושלכת אל האחר, או בתחושות שהוא גורם לנו ללא קשר לאופיו האמיתי! הסיבה שנישואים כה רבים, המתחילים בהתאהבות רומנטית עזה נכשלים, היא בדיוק בגלל שהיא מטשטשת את אופיו האמיתי של האחר, וגורמת לנו להתעלם מצרכים רגשיים החשובים לנו בקשר. אפשר לנסח את התלונה העיקרית של זוגות רבים כך: "אני יודע שאתה אוהב אותי, אבל אתה פשוט לא רואה אותי". החוויה שמישהו רואה אותנו, מכיר מקרוב את מה שעובר עלינו, ואוהב את מי שאנחנו, היא אולי החוויה הרגשית החשובה ביותר בקשר. ההפך מנראות – חוסר הענות רגשית, הוא אחד מהפצעים הרגשיים הכואבים ביותר בקשר, והסיבה לפרידה של זוגות רבים, כיוון שהוא יוצר במשך הזמן רעב רגשי בלתי ניתן למילוי. הכרה לדוגמה, היא אחד הביטויים של נראות. אם האחר אינו מסוגל להכיר במה שאתם מרגישים (גם אם הוא לא לגמרי מסכים עם הסיבות לכך), מבטל אתכם, מפעיל מניפולציות רגשיות, מאשים אתכם וכדומה, כנראה שהוא גם לא באמת מסוגל לראות אתכם. לכן אם אתם פוגשים אדם שנמנע מקרבה, מתקשה לשתף או ליזום אתכם שיחה, מסויג או נסוג, כדאי לשקול טוב האם האדם מתאים לכם, גם אם הוא מעורר בכם משיכה עזה. גם אם הוא נוהג להקטין מהבעיות שלכם, לא מאפשר לכם הבעה חופשית של רגשות, נותן עצות שטחיות במקום להקשיב, משתלט ומתעקש שתלכו בדרך שלו, כדאי שתדלק לכם נורה אדומה בהקשר של היכולת שלכם לקיים איתו זוגיות ארוכה. אנשים לא משתנים, והדינמיקה שמשתרשת בתחילת הקשר היא זו שתמשיך איתכם בשינויים כאלה ואחרים לאורך שנים.
המשוכה השלישית היא משוכת ההיקשרות. כבני-אדם יש לכולנו את הצורך המולד להיקשר לאחרים בצורה בטוחה, ולהרגיש שניתן להישען על האחר, לסמוך עליו, להשקיע משאבים בקשר איתו, ולשים את עצמנו בידיו. זוהי ההרגשה שהאחר "נמצא שם בשבילי" בטוב וברע. בטוב, כלומר שהאחר מהווה בשבילי בסיס בטוח לצאת אל העולם ולממש את הפוטנציאל האישי שלי, תוך שהוא מעודד ומפרגן. וברע, כלומר שהאחר מהווה מקלט בטוח לחזור אליו, כאשר אני זקוק לשים עליו את הראש, להתנחם ולאגור כוחות. בטחון רגשי אינו זהה לנראות מהמשוכה הקודמת, אדם יכול לגרום לנו להרגיש בטחון ויציבות, אולם הוא ימנע מקרבה ריגשית. יש כאלה לדוגמה שגדלו עם הורים שסיפקו להם בטחון והגנה, אולם הייתה חסרה שם התחושה שהם מובנים או שמכירים את מי שהם באמת. בבואכם לבדוק את יכולת ההיקשרות של האחר שימו לב למידת האמינות שלו, האם הסיפור שלו מסתדר לכם? האם הוא נוכח? האם הוא יודע להתמסר? האם הוא מסוגל לתת לכם מרחב? התעניינו בהיסטוריית מערכות היחסים שלו, בתרבות המשפחתית שבה הוא גדל, ובכוונות שלו לעתיד.
אז איך אפשר לדעת אם משהו שמפריע לנו באחר הוא שולי או מהותי? העבירו את תשומת הלב מהאחר אל איך אתם מרגישים בנוכחותו, כיוון שמה שחשוב בזוגיות הוא לא מי הבן-זוג שלנו, אלה מי אנחנו בנוכחותו. אם אתם אוהבים את מי שאתם ליד האחר ומרגישים טוב עם עצמכם לצידו, אולם דברים מסוימים בו עדיין מפריעים לכם, כנראה שמדובר במשהו שולי שאפשר ללמוד לקבל. אם לעומת זאת אתם מאד אוהבים דברים מסוימים בו שעושים אותו סקסי בעיניכם – העיסוק שלו, תחביב מסוים, המראה או הסטטוס שלו, אולם מרגישים לידו בדידות, ערך עצמי נמוך, תחושה שמשתמשים בכם, כנראה שמדובר במשהו מהותי שלא כדאי להתעלם ממנו.
