כל גבר או אישה הנמצאים בזוגיות, חוששים, בין אם במודע או לא במודע, מאדם שלישי מאותו המין שיהיה יותר אטרקטיבי לבן-זוגם, ולפיכך הוא יעדיף אותו על פניהם. אותו אדם, שנקרא לו "השלישי", חי בצילו של כל קשר זוגי. הוא האקס המיתולוגי, החבר מהלימודים, שחקנית הפורנו או מפגש רגעי עם זר. כל אחד מאיתנו מפנטז מידי פעם על ה"שלישי" האידיאלי, שריד של ההורה מהמין השני, שלא הצלחנו לממש איתו את אהבתנו, ובעקבות כך צלחנו את התסביך האדיפאלי בילדותנו. הבעיה היא שאצל רבים ה"שלישי" הוא מקור למידה לא מבוטלת של חוסר ביטחון, קנאה וחוסר אמון שצפים בתוך הקשר. אז אם השלישי גורם לכל-כך הרבה חוסר בטחון, מדוע בכלל לתת לו מקום? וכיצד אנו יכולים להתמודד איתו טוב יותר?
מושג ה"שלישי" הוא מרכיב חשוב מאד בכל קשר מונוגמי, כיוון שהיכולת שלנו להכיל את "השלישי" של בן-זוגנו, כלומר להכיל מידה מסוימת של קנאה, וחוסר ודאות לגבי עולמו הארוטי, היא סימן לבשלות רגשית, וליכולתנו להיות בקשר שמשמר את התשוקה המינית. מעט מידי "שלישי" והתשוקה בקשר קמלה. אם אנחנו הופכים אדישים לאפשרות שבן-זוגנו ינהל רומן מהצד או יממש את הפנטזיות המיניות שלו עם מישהו אחר, זהו סימן לקשר שהתשוקה בו דעכה והוא הפך לקשר חברי בלבד. לפעמים, זריקה של קנאה היא הדבר היחידי המסוגל להציל יחסים שההרגל שחק אותם עד דק. מנגד, הרבה מידי "שלישי" זורע הרס בתוך הקשר. אם ה"שלישי" של בן-זוגי מעסיק אותי במידה שלא נותנת לי מנוחה וגורמת לי לקנאה עזה מידי, אני אתפתה לרגל אחרי בן-זוגי, לבדוק לו את הנייד, ולשאול אותו שאלות כגון "איפה היית?", "עם מי היית?", ו"מי עוד היה שם?". גם הסכנה בכיוון ההפוך קיימת, כלומר, שהשלישי יהפוך ממדומיין לממשי. בגידות הן למשל הפיכת ה"שלישי" לממשי ופריצת הגבולות של הקשר הזוגי. גם פוליאמוריה היא סוג של בחירה להפוך את השלישי לקונקרטי.
רבים מהמטופלים שאני פוגש מסרבים להכיר ב"שלישי" ולתת לו מקום. הם מפחדים ממנו מאד ומנסים לשלוט בו. לדעת אלה, בטחון בקשר מבוסס לא רק על מה שבן-זוגם עושה, אלא גם, ואולי בעיקר, על מה שבן-זוגם חושב. הפנטזיה הארוטית של האחר היא מסוכנת כיוון שהיא הוכחה לחירותו ונפרדותו, והיא מחוץ להסדר הזוגי. גם אם חוזה הנישואים מוציא את השלישי מחוץ למוסר החברתי, אין הוא יכול להרחיקו מתוך מוחו הקודח של בן-זוגנו, וזה מפחיד אותנו מאד. למעשה, אין דבר מפחיד יותר בקשר מאשר החירות של בן-זוגנו להפסיק לאהוב אותנו, או לאהוב מישהו אחר, או פשוט להפוך לאדם שונה מזה שנשבע מתחת לחופה לאהוב אותנו תמיד. לכן מודל הנישואים הרומנטי מדבר רבות על קירבה, על אינטימיות ועל "אנחנו" בלתי מנוצח. אולם אנחנו לא תמיד לוקחים בחשבון שהקירבה שאנו יוצרים לצורך בטחון מטשטשת את הנפרדות, את הצרכים האינדיבידואליים של כל אחד מבני-הזוג, ובכך חונקת את התשוקה שפורחת דווקא על מצע של אי-ודאות, עמימות, סכנה, וחוסר שליטה. ופה מסייע לנו ה"שלישי", בכך שהוא עוזר לנו לשמור על אזורי אי-ודאות גם בקשר ארוך טווח, גם כשהכל כבר מרגיש מוכר וידוע.
גבר מסוים מרגיש מאוים בכל פעם שהוא יוצא עם חברתו היפהפייה למסיבה או לבר. העיניים הנעוצות בה משגעות אותו וגורמות לו להרגיש חוסר בטחון. הוא מקנא לה ומאשים אותה בשיתוף פעולה עם הגברים בסביבה. מתגנבת למוחו מחשבה שהיא נהנית מתשומת הלב הרבה שהיא מקבלת. כיוון שאין הוא יכול לשלוט בגברים בסביבתה, הוא מנסה במקום זה לשלוט בה, בגודל המחשוף, ובמקומות שאליהם היא הולכת ועם מי. אישה אחרת אינה מסוגלת לשאת את המבטים שנועץ בן-זוגה בנשים אחרות ברחוב או במקומות ציבוריים שהם מבלים שם יחדיו. מבחינתה ההתלהבות של בעלה מנשים אחרות מרמזת על בגידה ממשמשת ובאה. היצריות שלו צריכה להיות מכוונת רק אליה. כאשר אנו מתמקמים בתוך קשר רובינו רוצים לנעול את ה"שלישי" מחוץ לדלת ולזרוק את המפתח לים. אנו נוטים לבלבל בין נאמנות מוסרית לבין התנזרות, אנו מצפים מבן-זוגנו לכוון את כל מעייניו אלינו, ובשום פנים ואופן לא להסתכל לצדדים או ליהנות מכך. אולם התנהגות זו לא רק שלא מונעת בגידות אלא להיפך, היא דווקא זו שגורמת ליותר אנשים לבגוד, כי אם ה"השלישי" נשאר מחוץ לקשר, כנראה שצריך לחפש אותו רק שם.
אולם יש זוגות הבוחרים שלא להתעלם מן הפיתוי של ה"שלישי" ומשתמשים בו בכדי להעשיר את התשוקה ביניהם. זוגות אלה חולקים פנטזיות, מודים שהאחר מושך אותם, או מלמדים את בן-הזוג הנוכחי את מה שמצאו שהם אוהבים לעשות עם בן-הזוג הקודם. אם הגבר שבדוגמה היה יכול להכיל את קנאתו במקום לתת לה לנהל אותו, הוא היה יכול להרגיש טוב יותר מכך שגברים אחרים חושקים בבת-זוגו היפה, ולהיווכח שלמרות שזה מחמיא לה היא תמיד בוחרת בו מחדש. במקום להשתמש בעובדה זו לחיזוק בטחונו העצמי, הוא חופר לעצמו בור שבסופו של דבר יכול להביא לפירוק הקשר איתה עקב התנהגותו. אם האישה שבדוגמה הייתה יכולה להכיל את קנאתה וליהנות מכך שבעלה הוא גבר יצרי הנהנה להסתכל על נשים אחרות, היא הייתה יכולה להשתתף במשחק ולתת לו לכבוש אותה בכל פעם מחדש. במקום שהמחשבה שהוא יכול לבגוד בה תשמור על התעניינותה המינית בו, היא משתמשת בזה כנגדו בכדי לבייש אותו.
אם כך מיהם האנשים שנוטים להיות מאוימים באופן קונקרטי מהפיתוי של ה"שלישי"? אני נזכר בכל אותם מטיפים אוונגליסטים בארה"ב שהטיפו בחריפות כנגד הומוסקסואליות ולאחר זמן מה תפסו אותם מקיימים בחשאי יחסים הומוסקסואליים. כלומר, כל הפוסל במומו פוסל. כל אחד שמקנא, חושד או בודק את בן-זוגו באובססיביות כדאי שיעשה במחשבותיו בדק בית ואולי יגלה שדווקא הוא זה ש"השלישי" שלו חי ובועט ומאכלס את מחשבותיו בתדירות גבוהה. יתכן שהוא זה שמתקשה לשמור על המסגרת המונוגמית, ומתמלא בפנטזיות ארוטיות על אחרים בסביבתו. הרבה פעמים השלכה על האחר היא מנגנון הגנה שעוזר לנו לסלק מחשבות ורגשות אסורים מתוכנו. אצל אחרים, יתכן ונפגעה בתהליך ההתפתחות היכולת להכיל אצל האחר עולם פרטי משל עצמו. כאשר אני נתקל במטופל המנסה להשתלט על האחר ואינו יכול לסבול שיש לו עולם פרטי משל עצמו, עולה בי ההשערה שהוא זה שבילדותו לא קיבל מספיק חיזוק לכך שיש לו זכות לעולם פרטי משל עצמו הנסתר מהוריו. זה יכול לקרות אצל ילד שהיה צריך להיות תמיד זמין וקשוב להוריו ולענות על צרכיהם על חשבון עצמו, או אצל ילד שהוריו פלשו לתוך אזורי המחייה הפרטיים שלו ודרשו להיות חלק מהם. כפי שהיכולת לאהוב מתפתחת מאהבה שקיבלנו, כך היכולת לכבד את עולמו הפרטי של האחר מתפתחת מיחס מכבד לעולמנו הפרטי בילדותנו.
נוכחותו של ה"שלישי" בחיינו היא עובדת חיים. אופן ההתמודדות איתה תלוי בנו. אנו יכולים להתייחס לזה בפחד, ובנוקשות מוסרית, או דווקא להתייחס לזה כחלק ממשחק החיזור האינסופי עם בן-זוגנו בכדי להשאיר את התשוקה אליו לאורך זמן. ההכרה בשלישי וקבלתו נותנת תוקף לנפרדות הארוטית של בן-זוגנו ולכך שלא משנה כמה מוכר הוא בעינינו, תמיד יהיו בו חלקים נסתרים וטוב שכך! ככל שאנו חונקים את החירות של בן-זוגנו דרך שתלטנות, וניסיון להכחיד את הקנאה המידתית שאנו מרגישים, עלינו לקחת בחשבון כי אנו במסלול בטוח לשלוט בתשוקה, ובעקבות כך לחנוק אותה כיוון שזרע ההשתוקקות טמון באי-הודאות. ניתן אם כך לצייר את הדינמיקה של תשוקה רבת שנים באופן הבא: אני ואתה מסתכלים על אחרים, ואחרים מסתכלים עלינו, אולם הם עושים זאת באופן אחר ושונה מהאופן שאני ואתה התרגלנו להסתכל אחד על השני. אם אנחנו יכולים להסתכל אחד על השני דרך עיניהם של אחרים, אנחנו כבר לא כל כך מוכרים זה לזה, וזה מרגיש לא בטוח. כיוון שזה מרגיש לא בטוח, אנחנו עדיין חושקים זה בזה.
