במהלך עבודתי אני נתקל בגברים רבים, אך גם בנשים, בין אם הם רווקים או נשואים, הנמשכים מאד לאדם אחד שאותו הם אינם אוהבים, ומנגד אוהבים אדם אחר שאליו הם אינם נמשכים בעוצמה. הפיצול הקלאסי הזה בין תשוקה מינית לאהבה, נקרא בפסיכואנליזה המסורתית תסביך המדונה-זונה. ההסבר שפרויד סיפק לכך טמון בקונפליקטים לא פתורים מהתסביך האדיפאלי, הגורמים לגברים לפצל בין רגשות האהבה הרכים לדמות האם האידיאלית אך האסורה (שממנה הם עדיין לא נפרדו במובן הפסיכולוגי), לבין התשוקה המינית החייתית והמלוכלכת לכאורה, ולהפנותה אל אישה אחרת שאליה הם לא מרגישים דבר. אולם הסבר זה לא רק שעושה השטחה לקושי שרבים סובלים ממנו, אלא מוציא מכלל אפשרות שגם נשים מפרידות בדרכן בין המדון לבין הזון. בטור זה אנסה להסביר את הקושי מזווית אחרת.
"במקום שהם אוהבים, אינם חושקים, ובמקום שהם חושקים, אינם אוהבים" אמר פרויד. בהקשרה של התרבות השמרנית והעצורה מינית שבה הוא חי, אפשר להבין תסביך זה ומדוע הוא נקרא כך. אולם קשה יותר להסביר מדוע כיום, בעידן של שחרור ופתיחות מינית, הבעיה נותרה בעינה. כיום, גברים ונשים מתמודדים עם גרסה קצת שונה של התסביך. גברים מפרידים בין נשים מכובדות וראויות לבין אלה ש"נותנות" בקלות, ונשים מפרידות בין גברים נחמדים שהם "חומר לחתונה", לבין גברים מסוכנים ומרגשים. הן גברים והן נשים חווים אהבה עמוקה ותשוקה מינית רק לא תמיד באותו מקום ובאותו זמן. אולם האהבה הרומנטית דורשת שהאהבה והתשוקה יתייצבו בעת ובעונה אחת אל מול אותו אדם. אהבה ללא תשוקה חסרה את הריגוש ואת ההרפתקנות, ותשוקה נטולת אהבה דועכת במהרה, ויש בה מרכיב של ריקנות וחוסר מימוש, התובע מהאדם לחפש פרטנר חדש במהרה.
פיצול הוא מנגנון הגנה פסיכולוגי המתרחש כאשר אנו מרגישים מאוימים. לדוגמה, כאשר אנו נמצאים במצב מלחמה, בין אם הוא אישי או לאומי, אנו רוצים לדעת מי בעדנו ומי נגדנו. יש לנו צורך טבעי לחלק את העולם לשחור וללבן, כלומר לפצל בין הטוב המוחלט לבין הרע המוחלט. זאת למרות שכאשר אנו בשגרה המציאות נחווית יותר מורכבת, צבועה בגוונים שונים ופחות מפוצלת. אולם מדוע שנרגיש מאוימים לשלב את רגש האהבה עם התשוקה המינית? כיוון שחיי הרגש האנושיים הם עזים, מגוונים, קונפליקטואלים, וכן, גם רוויים סכנות רגשיות. תלות הינה מרכיב בסיסי בתשוקה שלנו לכל דבר בחיים, בטח ובטח לאדם אחר שאין לנו עליו שליטה. הפגיעות שבתלות גורמת לנו להרגיש בסכנה. אצל אנשים מסוימים, עקב טראומות ומצוקות רגשיות בילדות, התלות הטמונה בתשוקה הינה מסוכנת מידי בכדי לחוותה ביחסים מלאים עם האחר. תשוקה רומנטית מסכנת אותנו, כיוון שהיא הופכת אותנו פגיעים, בהשפעתה אנו רוצים משהו ממישהו אחר שיש ביכולתו למנוע זאת מאיתנו. אנו נתונים לחסדיו, ולפיכך לשליטתו במובן מסוים. כל מי שהתאהב בחייו יודע כמה חוסר בטחון וחרדה יש לצד הפרפרים בבטן, יש משהו כמעט משפיל בתשוקה שלנו אל האחר.
כאשר אנו אוהבים, אנו בעיקר פגיעים, ההתמסרות חושפת את הבטן הרכה שלנו, הופכת אותנו תלויים וזקוקים לאחר. קשה להביע רגשות, לקלף את השריון ולפתוח את הלב בפני אדם שאנו לא בטוחים שיישאר שם לצידנו. בכדי שנוכל להתמסר יותר בקלות אל האחר אנו רוצים להרגיש בטוחים, אנו מבקשים לפחות שהאהבה תהיה יציבה וצפויה. לפיכך אנו מחפשים וודאות ובטחון מוחלטים בכדי לא להיפגע, ומחפשים לשלוט בסיטואציה עד כמה שאפשר. חוזה הנישואים נועד לשם מטרה זו, הוא עוזר לנו, לפחות על הנייר, להשיג שליטה מסוימת על האחר. לעומת האהבה, התשוקה המינית פורחת רק במקומות שאין בהם יציבות ואין בהם שליטה. התשוקה היא פוחזת, מסוכנת, פורחת על מצע של זרות. יש בה גסות ותוקפנות, היא גואה ועולה על גדותיה, וסוחפת את שני הפרטנרים למחוזות הפנטזיה והדמיון. להרגיש את כל זה עם אדם שאותו אתה אוהב, שמכיר אותך מקרוב, שבו אתה תלוי ואיתו אתה מנהל משק בית, הוא דבר מסוכן ומאיים.
הפיצול בין אהבה לתשוקה אינו מתרחש אם כך בעקבות כמיהות אדיפאליות אסורות כלפי ההורה, אלא מכיוון שאנו נאלצים להגן על עצמנו מפני פגיעות הנוצרת מהתלות הטבעית בבן-זוגנו, שהיא מנת חלקו של כל קשר זוגי. אנו מבודדים את התשוקה המינית ומוציאים אותה מתוך רגשות האהבה שיש לנו כלפי אדם אחר, רק בכדי שנוכל להמשיך ולשלוט בשתי הסיטואציות גם יחד. מחד, הביטחון שמספקת הזוגיות היציבה עם אדם אוהב, ומאידך, התשוקה המינית עם אדם לא מוכר, שאין לנו ממנו שום צפייה מעבר להנאה שמימית ללילה אחד. דבר המאפשר לנו להשאיר את הלב מחוץ לחדר, ולשמור על עצמנו מפני פגיעה. תשוקה מינית מסכנת אותנו, החלקים היצריים והחייתים שלנו לא עולים בקנה אחד עם שגרת הזוגיות הבטוחה. להיות חייתי זה אומר בין היתר גם להשתחרר מתביעות האחר כלפינו, מהתחשבות בו, ומריצויו. אנו יכולים לעשות משהו מיני עם האחר שאין ביכולתנו לעשות, או שאולי אנו כלל לא רוצים לעשות עם אדם קרוב. הפנייתה של המיניות לעבר אדם זר ולא מוכר מאפשרת לנו לדבר אליו מלוכלך, לעשות לו, או לבקש ממנו לעשות לנו, דברים שקשה לנו להכניס לתוך קשר עם אדם אהוב. זו גם הסיבה העיקרית לפריחתו של הפורנו. הפורנו הוא הגרסה העכשווית של ה"זונה" בתסביך. הוא מאפשר לחוות את הסכנה שבתשוקה המינית אך כל זאת תחת שליטתו המלאה של הצופה. בפורנו, אין את הפחד לאבד את האישה, היא שם תמיד, זמינה, נמצאת בשליטה מלאה של הצופה, נעה בין פנטזיה למציאות, בלי לבקש או לרצות דבר. הפורנו מאפשר לכאורה ליהנות מכל העולמות – להתרגש, להתלהב ולהשתחרר, תוך כדי שהצופה אינו מסתכן באובדן, אכזבה או לב שבור.
לכן זה לא מיקרי שצרכני הפורנו הם בעיקר גברים, כיוון שהם גם אלה שזקוקים יותר מנשים לפיצול בין תשוקה מינית לרגשות אהבה. אם זה בגלל הבניות חברתיות, פסיכולוגיות או בגלל הפיזיולוגיה שלהם, גברים פגיעים יותר לתלות באחר, והם בדרך כלל חווים אותה באופן יותר משפיל מנשים. במסגרת מערכות יחסים אוהבות גבר יכול להגיד "היא זקוקה לי יותר ממה שאני זקוק לה, בקלות הייתי יכול לחיות בלעדיה". תלות באישה אחרת יכול להחוות כמשפיל בהגדרה הגברית הקלאסית, כיוון שמגבר נדרש להיות קשוח, להסתפק במועט, ולהיות משענת יציבה עבור אשתו. אבל כמובן שמתחת לפני השטח גברים תלויים לא פחות, ואולי אף יותר (ברוב המקרים הנשים הן אלו שמפרקות את הנישואים), לכן הם צריכים להרחיק את התשוקה המינית היצרית, המוסיפה תלות ופגיעות נוספים למערכת היחסים עם האישה אותה הם אוהבים. הפורנו פורח כיוון שהכמיהה הנסתרת לתלות פוגעת בזהותם של גברים בתרבות המאצ'ואיסטית שבה אנו חיים, כך שהם מחפשים אחר זירת יחסים בה התלות הטבעית (וההשפלה שהם חווים בעקבותיה) מתבטלת, וגוררת לעיתים את השפלתו של האחר. ככלל, ככל שחווית התלות של האדם נפגעה יותר בילדותו, כך הסיכוי שהוא יפצל בין תשוקה מינית לאהבה גבוה יותר. באופן אינטואיטיבי אני מניח שנשים המפצלות גם הן בין תשוקה מינית לאהבה, חוו בילדותן טראומות סביב התלות הבסיסית בהוריהן, שהביאו לכך שהן הפכו חסרות ביטחון דווקא בזירה הרגשית שאמורה להיות להן טבעית יותר.
בכדי לנסות ולרכך את הקושי להכיל את רגש האהבה עם התשוקה המינית עלינו לבדוק מדוע אנו מרגישים כל כך בסכנה סביב הפגיעות שבתלות? האם הסכנה היא באמת כל-כך גדולה עד כדי כך שהיא נחווית כסכנת חיים, והאם מה שצפוי לנו במידה וניפגע שווה את כל התמרונים והמניפולציות שאנו עושים בכדי להקטינה? ככל שנאפשר לעצמנו להיות יותר פגיעים, אותנטיים ואמיצים ליד האחר, כך יתאפשר לנו להכיל גם את ההתרגשות העזה של המיניות, ואט אט להרגיש נוח לחשוף אותה בנוכחות האחר. בנוסף, תשאלו את עצמכם האם אתם מוכנים להרפות קצת מחוויית השליטה שיש לכם בחיים? בין כה וכה חוויה זו היא בגדר אשליה, כיוון שמידת השליטה שיש לנו על האחר ובחיים בכלל, היא הרבה יותר קטנה ממה שרובנו חושבים. אולם המחיר שאנו משלמים על אשליה זו הוא גבוה, כיוון שהשליטה מחניקה את העושר בחיים בכך שהיא מצמצמת את הספונטניות ואת הביטוי העצמי האותנטי, לכדי חדר אחד קטן בבית בו שוכנת נפשנו.
