בסקר שנערך לאחרונה העריכו 86% מהצעירים שנשאלו כי הם יישארו לנצח עם בן הזוג שאיתו הם יתחתנו. אם כך, כשאנחנו בוחרים בן זוג אנחנו בוחרים גם הורה נוסף לילדינו, אדם שישפיע עליהם יותר מכל אדם אחר, אדם שנאכל איתו כ- 20,000 ארוחות בימי חיינו, נבלה במחיצתו מאות חופשות, ושנצטרך להקשיב אלפי פעמים לאיך עבר עליו יומו בעבודה. אז בהינתן שזו כנראה ההחלטה החשובה ביותר בחיינו, איך יתכן שכל כך הרבה אנשים חכמים, טובים ורציונאליים בוחרים בבני זוג שעושים אותם לא מאושרים ואף אומללים? ואולי דווקא בגלל שמדובר בהחלטה כל-כך כבדת משקל, רובנו מעדיפים לא לעצור ולחשוב עליה יותר מידי, אלה לתת לחיים, לאינטואיציה, ולגורל לעשות את שלהם ולבחור בשבילנו? בשאר התחומים בחיינו, כדי להיות טובים במשהו, אנחנו מתנסים בדבר שוב ושוב. כאשר אנו בוחרים איש מקצוע בכל תחום שהוא, דבר ראשון שאנו עושים הוא מוודאים שמאחוריו שנות ניסיון רבות. אולם כאשר מדובר בבחירת בן-זוג לרובנו אין כל כך הרבה ניסיון, בדרך כלל אפשר לספור על יד אחת את מספר מערכות היחסים שהיו לנו לפני שאנו מחליטים להתמסד. שיעור הגירושים הגבוה בחברה המערבית, העומד על קרוב ל 50%, הוא עוד הוכחה לקושי שלנו לבחור בן זוג באופן שיתאים לצרכים הרגשיים, לערכים, ולמטרות ארוכות הטווח שלנו. אחד הדברים המקשים עלינו בבואנו לבחור, היא העובדה שהצרכים שלנו כאנשים נשואים בהמשך הדרך יהיו די שונים מהצרכים שלנו היום כרווקים. רבים מאיתנו מתעוררים לאחר כמה שנים עם אדם שאין להם כבר הרבה במשותף איתו. אולם אל לנו להאשים רק את עצמנו בבחירות שלנו. גם לחברה מסביבנו יש חלק לא מבוטל בטעויות שאנו עושים. גם אם נדמה לנו שאנו חיים בתרבות שבה יש לנו חופש בחירה מלא, בדיקה מדוקדקת יותר תגלה שהתרבות מגבילה את החופש הפנימי שלנו באמצעות מסרים, לעיתים לא מודעים, שמועברים אלינו מגיל קטן באמצעות משפחה, חברים, סרטים, תוכניות טלוויזיה וכו'. המסרים האלה כל כך מוטמעים בנו, עד שנראה לנו כי הם חלק ממה שתמיד האמנו בו. בוא נסתכל על כמה מהמסרים האלה ועל הטיפוסים שנופלים אליהם קורבן.
הרומנטיקן. המסר: "האהבה הרומנטית היא המצפן העיקרי למציאת זוגיות"
אין לי שום דבר נגד רומנטיקה, להפך, כל מי שהתאהב, ואנוכי ביניהם, מכיר את התחושה העילאית הזו ורוצה לחזור אליה שוב ושוב. יחד עם זאת ישנם אנשים המאמינים כי האהבה הרומנטית מספיקה בכדי להחליט האם האדם שזה אתה פגשו מתאים להם. בואו נאמר את האמת, אהבה רומנטית היא חשובה, אבל היא לא מצליחה להחזיק קשר לאורך זמן. מחקרים מצאו כי במוח שלנו יש שלוש "מערכות" מוחיות שונות בכל הנוגע לקשרים: המערכת האחראית על האהבה הרומנטית, המערכת האחראית על התשוקה המינית, והמערכת האחראית על התקשרות ארוכת טווח. כל אחת מהם יכולה לעבוד בנפרד כך שאנחנו יכולים להתאהב במישהו אחד, לעשות סקס עם רבים אחרים, ולהתאים לקשר ארוך טווח עם אחר. הבעיה היא שכאשר אנו מזהים פרטנר שמעורר לפעולה את המערכת הרומנטית, היא משפיעה על המערכת המינית, ואז נהיית חגיגה שקשה להשתחרר ממנה, בדומה למה שמתרחש אצלנו במוח כשאנו מכורים למשהו. הטיפוס הרומנטי אומר לעצמו "זוהי האחת והיחידה" או "לכל דבר יש סיבה, לא סתם נפגשנו", או "אני מאוהב וזה הדבר היחידי שחשוב כרגע!" אז זהו שלא, אולי כרגע כן, אבל לטווח הארוך ממש לא. תעצרו ותשאלו את עצמכם האם אתם מתעלמים מהקול הקטן הזה בתחתית הבטן שמנסה להרים את הראש ולומר לכם "זה פשוט לא ילך" בכל פעם שאתם רבים עם בן הזוג שלכם. כאשר האהבה הרומנטית הופכת להיות המצפן היחידי שמכוון את בחירתנו, אנו יוצרים את הבורות שלנו במו ידינו. כלומר אנו נמנעים מלפתח את הדיאלוג הפנימי שלנו בדבר מה אנו רוצים באמת מקשר? מה הצרכים האמתיים שלנו? עם מי אנחנו באמת מסתדרים לאורך זמן? מה הערכים שלאורם חשוב לנו לחיות?
המפחד לאחר את הרכבת. המסר: "תזדרז, עדיף לא להתחתן מאוחר מידי".
נכון, אצל נשים השעון הביולוגי לא עובד לטובתן, ואין הרבה מה לעשות עם זה. גברים רבים מפחדים בשלב מסוים להפוך ללא רלוונטיים בעבור נשים צעירות. יחד עם זאת, בחירה מתוך פחד היא הבחירה הכי גרועה שאתם יכולים לעשות כשמדובר בבחירת בן זוג לחיים. הטיפוס שמפחד לאחר את הרכבת מפחד להיות הרווק האחרון בחבורה, מפחד להפוך להורה מבוגר, מפחד ממה יגידו, מפחד לקחת סיכון ולנסות למצוא מישהו או מישהי שהם יותר מסתם בסדר. כשאתה יוצא עם אדם אחר מתוך חוסר נוחות שהלבד שלך מייצר, אתה עסוק יותר בלשכך את הפחדים שלך ופחות לבדוק האם האדם ממולך באמת מתאים לך. כמו כן, מי שלא באמת יכול לשאת את הלבד של עצמו, לא באמת יכול לשאת את האחר. האירוניה היא שהפחד היחידי שאנו באמת צריכים להקשיב לו הוא הפחד להיתקע עם מישהו שאנו לא שלמים איתו – מה שבדרך כלל קורה לאלה שמפחדים להישאר לבד ומתחתנים מהר. המסר החלופי שהטיפוסים המפחדים לאחר את הרכבת צריכים לאמץ צריך בעצם להיות: "לא חשוב מה, אל תתחתן עם האדם הלא נכון!".
המושפע. המסר: "מה אתה עושה מזה כזה סיפור? היא/הוא ממש בסדר"
הטיפוס המושפע נותן לאחרים בסביבתו לשחק תפקיד משמעותי מידי בבחירת בן זוג. לדוגמה כאשר בסביבה הקרובה שלו מתים על בן או בת הזוג כיוון שהם נראים טוב יחד, ומעודדים אותו לקבל את ההחלטה "הנכונה" בשבילו. גם אם יש לו ספקות פנימיים, ומה שרואים מכאן לא רואים משם, הטיפוס המושפע מחליט להפסיק להקשיב לקולו הפנימי ולהתחתן, למרות שהוא לא שלם עם זה עד הסוף. זה יכול לקרות גם הפוך, כאשר הוא נפרד ממישהו שהיה יכול להיות בן הזוג הנכון בשבילו בגלל חוסר הסכמה חיצונית מהסביבה הקרובה או בגלל סיבה שלא חשובה לו אך חשובה לאחרים בסביבתו, כדוגמת השכלה אקדמית או מוצא. לאנשים אחרים לא צריכה להיות דריסת רגל בהחלטה שלכם את מי לבחור כבן זוגכם. בחירת בן זוג היא תהליך אישי מאד, מורכב מאד ומשתנה מאדם לאדם לכן אל תבחרו אם אתם לא שלמים עם הבחירה שלכם. כשאתם כבר נשואים ויש ילדים בתמונה זה כבר הרבה יותר קשה לחפש את האדם הנכון לכם. אתם צריכים לעבור דרך פרידה כואבת, להתאושש רגשית וגם כלכלית לעיתים, ורק אז לצאת לחפש. רווקים לעומת זאת פשוט צריכים לחפש טוב יותר.
התדמיתי. המסר: "אתה יותר שווה כשאתה לידה/את יותר שווה כשאת לידו"
בחברה התדמיתית שאנו חיים בה זה לא פלא שרבים מאיתנו מכניסים לתוך מערכת השיקולים שלהם את העיניים הבוחנות של הסביבה הקרובה, שגם היא כמובן קורבן של תרבות שבה התדמית הפכה לחזות הכל. לטיפוס התדמיתי חשוב יותר הנתונים היבשים על הנייר כגון סטטוס, הצלחה, עושר, יופי מאשר העולם הפנימי והאישיות. זה לא שאנשים עשירים, מוצלחים ויפים לא יכולים להיות בני זוג נפלאים, אלא שאם אתם רוצים לבחור בהם בגלל תכונות אלה עקב חסכים באישיותכם, אתם שמים דגש גדול יותר על הרזומה שלהם, מאשר על איכות הקשר איתם, והיכולת שלהם להיות בקשר אינטימי איתכם. באופן כזה אתם מתייחסים אל אנשים כאל עוד מוצר שאתם בוחרים, ופחות כאל בן-אדם. כפי שאנו נוטים להחליף מוצרים כשהם מתבלים או הופכים משעממים, אתם עלולים למצוא את עצמכם פוזלים לעבר מוצר חדש יותר לאחר כמה שנים, כשתלאות החיים ניכרות על בן זוגכם.
האגואיסט. המסר: "מה יוצא לי מזה?"
הטיפוס האגואיסט מרוכז בצרכים שלו וברצון שבן הזוג ימלא אותם עד תום. לכולנו יש צרכים רגשיים וחומריים, וכולנו אוהבים שהצרכים הללו מתמלאים בחלקכם על ידי בן זוגנו, אבל הטיפוס האגואיסטי אוהב את בן זוגו בעיקר בגלל שהוא צריך אותו ולא להפך, צריך את בן זוגו בגלל שהוא אוהב אותו. לקשר של האגואיסט יש ניחוח תועלתני והוא אינו יכול לחיות עם הקרבה או ויתור בעבור הצד השני. הכל צריך להיות בדרך שלו, הוא בעצם חי לצד מישהו ולא עם מישהו, כי צרכיו ורצונותיו של האחר פחות חשובים. הוא יכול לרצות באופן לא מודע שבן זוגו ישמש עבורו הורה, מטפל, מאהב ומעריץ, ושמרבית תשומת הלב הזוגית תופנה אליו. הוא נכנס אל הזוגיות כאשר יש לו חסכים בצרכים שונים, והוא מצפה כי בן זוגו ימלא אותם בשבילו. באופן כזה הוא שם המון משקל על הפונקציה שהאחר ממלא בעבורו ופחות שם לב לאדם האחר שאיתו הוא חי. האגואיסט יכול למצוא את עצמו לא פעם מתחתן עם אנשים נוחים שאינם נכנסים לעימותים ואינם מפריעים לו להתרכז בעצמו. לאחר מספר שנים האגואיסט יכול להשתעמם או להרגיש לבד, ולתהות האם התחתן עם האדם הנכון.
בטור זה דיברנו על הטעויות הנפוצות בבחירת בן זוג, בטור הבא נדבר על מה אנו כן יכולים לעשות בכדי לבחור באופן יותר נכון לנו.
