רועי צור
שאלון אניאגרם מפגשים קרובים רועי צור
סלוגן
טיפול זוגי, ייעוץ זוגי, מטפל זוגי מומלץ, יועץ זוגיות, זוגיות במשבר, בעיות בזוגיות

טיפול זוגי לדוגמה

טיפול זוגי - חלק א'

לכל זוג יש מריבה קבועה, כמו סצנה שחוזרת על עצמה בצורות קצת שונות בכל פעם. הנושא אמנם מתחלף, לפעמים הוא טריוויאלי ולפעמים הוא חשוב, אך הדינמיקה תמיד זהה, ובלי לשים לב בני-הזוג מוצאים את עצמם במעין מעגל קסמים זדוני, הזורע ביניהם עוינות וריחוק. לפני שנראה איך אפשר להתנהל אחרת כדי לא לדרוך אחד על הבהונות של השני, בואו נמחיש את הרעיון הזה דרך זוג שהגיע אליי לטיפול זוגי.

אצל אבי ושרית (השמות בדויים) שהגיעו אלי לטיפול זוגי במהלך משבר בנישואים, הוויכוח נסוב סביב נושא של קפדנות ושליטה אל מול אדישות וחוסר תשומת לב. שרית הרגישה כי אבי רודף אחריה בקשר לכל דבר קטן: "זה תמיד נראה שהוא מרגל אחרי ומחפש לראות איפה לא עשיתי משהו כמו שצריך, לפי החוקים שלו כמובן...אני רוצה ספייס, במיוחד כשאני באה הביתה. לפעמים הוא דורש ממני יותר מידי תשומת לב". אצל אבי לעומת זאת הטענה הייתה הפוכה: "אני לא מבין למה היא לא יכולה לשים לב לדברים קטנים, זה נראה ששום דבר ממה שאני מבקש לא באמת חשוב לה, אני לא יודע אם אני עדיין כזה חשוב לה בכלל!"

לפני שמגיעים לטיפול זוגי, הפתרון המקובל היום לזוגיות במשבר הוא להיפרד או לנקוט בשיטת הגירושים הסמויים – להישאר בזוגיות אך להסתגר בתוך הקונכייה שלכם, להשלים עם מה שיש ולאבד את התקווה לאהבה ולאינטימיות שכה ייחלתם לה. יש שיגידו שאצל כולם זה ככה בסוף, מתנחמים בצרת רבים חצי נחמה. אולם רגע לפני שאתם בוחרים מאחת משתי הדרכים, בוא נבדוק יחד מדוע קשה לנו כל כך להיות שם בשביל האחר, דווקא במקומות שמכאיבים לו כל כך. התשובה לשאלה זו מצריכה הבהרה של משפט אחד פשוט, אך כואב: "כולנו מומחים בלמצוא את האדם שהכי פחות יכול לתת לנו את מה שאנו רוצים". בואו ננסה להבין את זה יחד דרך עקרונות הטיפול הזוגי.

אחד הדברים שפרויד הביא לעולם היא ההבנה שאנו אפילו לא אדונים בביתנו שלנו, כלומר למרות האמונה הטבועה בנו שאנו בוחרים בן זוג מתוך מודעות מלאה בהווה, בעזרת רשימת ציפיות שאנו מחזיקים בראשנו, אנו בעצם נשלטים באופן לא-מודע על-ידי מערכות יחסים מופנמות מהעבר, במיוחד עם הדמויות שטיפלו בנו כשהיינו ילדים. קשרים מוקדמים אלו נצרבו בתודעתנו והפכו למעין "תבנית" נלמדת של קשר, או מפת יחסים עתידית אם תירצו. ה"תבנית" הזו מורכבת מיחסים מוקדמים עם דמויות משמעותיות כמו הורינו, שאותם הפנמנו לתוכנו ודרכם למדנו להתנהל בעולם. בואו ננסה להמחיש את הנקודה הזו דרך הקשר של אבי ושרית. אבי גדל בבית ביקורתי ונוקשה, והוא הפנים דפוס של קשר בו צד אחד הוא ביקורתי (הוריו) והצד השני מבוקר על היותו "חפיפניק" (הוא). החלק בתוכו שרצה קצת להרפות, לא ממש קיבל אפשרות להתפתח תחת עיניהם הבוחנות של הוריו, נדחק ללא מודע, ומצא ביטוי דרך הזוגיות עם שרית שמגלמת עבורו את אותם חלקים "אסורים". שרית לעומת זאת גדלה בבית שלא טיפח אותה, והיא הפנימה קשר בו צד אחד מרוחק רגשית (אמה), וכתוצאה מכך הצד השני ויתר על קירבה (היא). הרצון של אבי בקרבה דווקא משך אותה מהרגע הראשון, וגילם בעבורה צדדים לא מפותחים שלה שנדחקו ללא-מודע.

כאשר אנו נכנסים לתוך קשר זוגי, אנו משחזרים, באופן לא-מודע כמובן, את הקשרים המוקדמים הללו, דרך השלכה של תפקיד אחד מתוך הקשר המופנם על בן-זוגנו. לדוגמה, אבי השליך על שרית את החלקים ה"חפיפניקים" שלו, ולקח את הצד של אמו בתוך הקשר איתה, וביקר את שרית ללא הפסק. אבי מצא אמנם אישה הפוכה מאמו, רק שהוא מצא את עצמו עושה לשרית את מה שאמו עשתה לו בילדותו, ובכך נשאר לכוד בקשר המורכב שהיה לו עם הוריו. שרית לעומת זאת השליכה על אבי את החלקים המחפשים קירבה שאבדו בילדותה, והפכה להיות אמה בתוך הקשר באופן שבו התרחקה מאבי. באופן שונה אבי היה יכול גם למצוא אישה ביקורתית כאמו ולסבול מחיצי הביקורת שלה, ושרית הייתה יכולה למצוא גבר מרוחק ולסבול מהעדר קירבה כפי שחוותה בילדותה. בין אם אנחנו בוחרים להיות בצד המוכר לנו דרך בחירת בן-זוג דומה להורינו, או בוחרים בן-זוג לגמרי הפוך ואז הופכים להיות הורינו כמו במקרה של אבי ושרית, אנו נשארים עם אותו קונפליקט לא פתור. נשאלת השאלה מדוע?

מערכות היחסים עם הורינו הם המקור למרבית פצעי הילדות שלנו. וכל פצע שנפער בנו בילדות על ידי הורינו, כל חלק מהעצמי הפוטנציאלי שלנו שנקטע או נבלם על ידם, כל חלק שכפיצוי או ריצוי פותח באופן מזויף על ידינו, אחראי במישרין לתבנית הלא מודעת של קשר שדיברנו עליה. כאשר מערכות היחסים הראשוניות שלנו עם הדמויות שטיפלו בנו היו בעייתיות - או שהיו בהן מרכיבים קשים ולא פתורים בגלל היעדרות רגשית או פיזית של הורה, דכאון של הורה, הזנחה או סתם אנוכיות, או אם לא הרגשנו אהבה ללא תנאים - הן ישפיעו לרעה על האופן שבו נבחר בן-זוג. אנו יכולים להימשך דווקא לאדם שיעשה לנו רע, או שפשוט לא יוכל לענות על הצרכים הרגשיים שלנו כפי שקרה בעבר. אנו לא עושים זאת מכיוון שאנו נהנים לסבול, אלא בגלל אותה התנהגות לא מודעת שפרויד כינה אותה "החזרה הכפייתית" – אנו רוצים לחזור ולתקן בהווה את מערכות היחסים הקלוקלות מהעבר, עם אדם שהפרופיל שלו מזכיר את אותן מערכות יחסים. אך מה הסיבה שאנו נמשכים דווקא למי שפותח לנו את הפצעים, מעלה לנו מחדש את הנושאים הלא פתורים שלנו ולא להפך? כיוון שהם לא פתורים. בני האדם הם יצורים מתקנים מטבעם, גם אם זה יצריך אותם לנסות שוב ושוב. תחושת השלמות שלנו כבני אדם, ההתפתחות העצמית והרוחנית שלנו תלויה בתיקון, בשלמות. אנו משחזרים כפייתיים של חוויות הילדות שלנו עד אשר נמצא אדם אשר איתו הם יבואו על פתרונם.

כשאנו מתאהבים, מלווה אותנו תחושה עמוקה של הכרות עם האדם בו התאהבנו רק לפני רגע, מן חוויה מיסטית שזה עתה פגשנו את האדם שחיפשנו כל חיינו. ה"הכרות" הזאת לא מקרית כלל ועיקר. אם תחשבו לעומק תגלו שלאנשים בהם התאהבתם היה מכנה משותף, דרכם עובר חוט שני הקושר את כולם למעין "תבנית" לא מודעת של יחסים, מבלי שאי פעם ייחסתם לכך מחשבה רבה. עם התבנית הזו אתם יוצאים לעולם, ובדומה לסיפור סינדרלה, מחפשים את בן-הזוג האידיאלי שיתאים לתבנית כמו הנעל לרגל. וככל שבן הזוג האידיאלי מגרד את הפצעים שלנו באופן יותר מדויק כך גם המשיכה הרומנטית אליו תהיה עזה יותר. מכאן באה ההבנה מדוע כל בני הזוג ש"עושים לנו את זה" דומים במובן מסוים, כיוון שכולם נוגעים בפצעי הילדות שלנו. רובנו נמשכים לאותו "טיפוס" פעם אחר פעם באופן כפייתי אולי מזוכיסטי, גם אם זה פוגע בנו. כשמישהו לוחץ לנו על הפצעים שלנו משהו במוחנו מופעל ואומר לנו "זה האדם המתאים ביותר שאיתו אני רוצה לנסות ולתקן את מערכות היחסים הקודמות שלי שלא צלחו". אבל זה גם האדם שהכי קשה לו לתת לי את מה שאני כל כך רוצה מכיוון שהוא מזכיר מאד את התכונות של הוריי שפצעו אותי מלכתחילה. באופן פשטני ניתן לקחת את מערכות היחסים שהיו לנו עם הורינו בילדות, ולעשות קופי-פייסט לקשר רומנטי בבגרות.

אולם מה שנחווה כבעל פוטנציאל תיקון בתחילת הקשר הופך להיות מעיק ומעורר חרדה בהמשך לאחר כמה שנים. עם שוך ההתאהבות, הגיעו אבי ושרית למצב שמוכר לזוגות רבים המגיעים לטיפול זוגי: "אני לא יכול איתך, אבל אני גם לא יכול בלעדיך". האדם שמחזיק את ההבטחה לרפא את פצעי הילדות שלנו הוא גם זה שהכי פחות מסוגל לרפא אותם וכך אנו נשאבים למאבקי כוח, לעיתים מכוערים, סביב אהבה. מדוע אותם דברים שמקרבים אותנו הם גם אלא שמרחיקים אותנו בסופו של דבר? עם הזמן, כששוככת האהבה הרומנטית, אתם מגלים שתכונה כלשהי שאהבתם בבן זוגכם הופכת פתאום לאותה תכונה שמוציאה אתכם מהכלים. מדוע? מכיוון שאתם מגלים שהתכונה הזו לא רק מעוררת בכם חרדה מוכרת מהעבר אלא היא עומדת ביניכם ובין חוויית התיקון אותה חיפשתם כל חייכם. אותה תכונה פוצעת אתכם בדיוק כפי שפצעו אתכם הוריכם. אנו יכולים להמשך לבני זוג המזכירים את הורינו או הפוכים לגמרי (שזה אותה גברת בשינוי אדרת), רק כדי לגלות מאוחר יותר כי המגבלות שלהם מזכירות באופן מפתיע את המגבלות של הורינו, ואלו מכניסים אותנו למאבקי כוח על אותם נושאים כפי שחווינו בילדות. וכך, החפיפניקיות המקסימה של שרית בתחילת הקשר הופכת מאיימת, ומפורשת כחוסר אכפתיות, ולפיכך כחוסר אהבה, והקפדנות של אבי הופכת מחוויה של אכפתיות וקירבה למועקה מרגיזה ופולשנית.

ונחזור לטיפול הזוגי - מדוע אם כך אבי ושרית אינם פשוט יכולים לבקש אחד מהשנייה את מה שהם כל כך צריכים זה מזו? מכיוון שהקושי שלהם סביב אינטימיות דומה רק ההתנהגות שלהם הפוכה. הדבר דומה לבכי של תינוק שצורח וצורח ואימו אינה יכולה להרגיע אותו כי כל מה שהיא עושה ברגע נתון נחווה בעיניו כהתקפה על קיומו. אנחנו פתאום מגלים שאנו פוגעים זה בזה כפי שפגעו בנו בילדותנו, ובן הזוג נתפס כמישהו שממש מונע את אהבתו בכוונה ועושה הכל הפוך רק כדי שנסבול. אם כך, כיצד שרית יכולה לתת לאבי את מה שלא ניתן לה מעולם? וכיצד אבי יכול לתת לשרית את מה שלא הכיר מעולם? כיצד יכול אבי לתת לשרית תשומת לב אוהבת ומטפחת מבלי להעיק עליה? כיצד שרית יכולה להיות היא מבלי שזה יגרום לאבי להרגיש שלא אכפת לה ממנו? כל זאת ועוד בטור הבא בסדרה על טיפול זוגי.

טיפול זוגי - חלק ב'

אני רוצה לסכם שלוש עובדות חשובות על זוגיות לא-מודעת וטיפול זוגי שדיברנו עליהן בטור הקודם. ראשית, אנו מגיעים אל קשרי האהבה שלנו כאשר אנו נושאים בתוכנו דפוסי קשר מופנים עם דמויות מרכזיות בחיינו כדוגמת הורינו. שנית, לרובינו, דפוסי קשר אלו נושאים בחובם צלקות רגשיות וצרכים שלא באו על סיפוקם. שלישית, באופן פשטני ניתן לקחת את מערכות היחסים שהיו לנו עם הורינו בילדות, ולעשות קופי-פייסט לקשר רומנטי בבגרות. אנו בוחרים באופן לא מודע בני-זוג הדומים להורינו, לאותם האנשים שפצעו אותנו, על מנת שנוכל לתקן איתם את מערכות היחסים הראשוניות הללו. במובנים רבים זוהי השקפה פסימית האומרת שככל שמצבנו בילדות היה קשה יותר, כך סיכויינו לצלוח קשר רומנטי בבגרות עגום יותר. אנשים נוקטים בדרכים שונות כדי לפתור את הדטרמיניזם הסבוך הזה – נישאים לאדם שעוצמת המשיכה אליו נמוכה יותר, ובכך מקטינים את גובה הלהבות של הקשר. אחרים משלימים עם מה שיש, כלומר שהאחר לעולם לא יוכל לספק להם את מה שהם כל כך צריכים. אחרים מנסים לספק לעצמם בדרכים שונות את מה שבן הזוג מתקשה לתת, אולם דרכים אלה חלקיות ומייצרות אכזבה במקום מאד עמוק בתוכנו.

מניסיוני, כיוון שהורינו הם אלו שפצענו אותנו, התיקון האמיתי יכול לבוא מהאחר הדומה להורינו בתכונותיו השליליות שפגעו בנו מלכתחילה. אולם איך בן-זוגנו יכול לעשות זאת אם הוא מחזיק באותן תכונות שליליות? אצל אבי ושרית שהופיעו בטור הקודם והגיעו אלי לטיפול זוגי, כפי שקורה במקרים רבים שאני פוגש כמטפל זוגי בקליניקה, הצרכים החשובים ביותר לאחד מבני הזוג, הם אותם הדברים שבן הזוג השני מסוגל להעניק פחות מכל דבר אחר. אבל, ויש פה אבל גדול, הנקודה האופטימית היא שאלו הם בדיוק המקומות שגם בן-הזוג שלנו מבקש או צריך להתפתח בעצמו, אחרת הוא לא היה מוצא את דרכו אלינו. אבי היה צריך לפתח את המקומות היותר זורמים בתוכו כפי ששרית היתה צריכה לפתח את המקומות היותר קפדניים בתוכה. תהליך הבחירה הלא מודע זיווג יחד שני אנשים שבכוחם להכאיב מאד אחד לשני או לרפא זה את זה, הכל לפי נכונותם לצמוח ולהשתנות. לצערנו או אולי לא, טבענו האנושי הוא לחיות ללא מאמץ. כולנו מפנטזים על התאהבות בבן זוג שהוא כליל השלמות, ושאיתו נוכל לחיות באושר ולנצח. וכשזה לא קורה יש לכולנו את הנטייה הטבעית למקם את המקורות לאכזבותינו מחוץ לעצמנו, ושם גם לחפש את הפתרונות. כולנו מתקשים להאמין ולהבין שכדי להיות נאהבים, אנחנו צריכים קודם כל ללמוד להיות אוהבים. אני לא מתכוון למחוות סנטימנטליות, אלא לשינוי בהשקפות שאנו מחזיקים על נישואים, על בן הזוג שלנו ובעיקר על עצמנו. אנחנו צריכים לפתח את יכולתנו לאהוב לא בכדי לקבל מה שאנו רוצים בתמורה לנתינה, אלא משום האמונה שבני הזוג שלנו ראויים לכך בכדי לצמוח.

בטיפול זוגי, אחת הדרכים להשתנות היא דרך בחינת התלונות שלנו מבן זוגנו החוזרות על עצמן שוב ושוב. בכוחם של תלונות אלו להבהיר לנו את מה היה הכי חסר לנו בילדותנו. הצרכים העמוקים שלנו חבויים בתוך התלונות הקבועות שלנו מבן הזוג. מדוע? באופן עמוק יותר ולא מודע, אנו מצפים כי בן הזוג יאהב אותנו כפי שמעולם לא אהבו אותנו בבית שממנו בנו. להיות מאוהב דומה קצת לחוות מחדש את ילדותנו אך הפעם באופן מושלם. אנו מצפים כי בן זוגנו ישכך את כאבנו, ייתן לנו את מה שלא קיבלנו, יפצה אותנו על החלקים שנקטעו או חסרו בילדותנו. לכן אצל כולנו בן הזוג משחק תפקיד בדרמה הפנימית שעוד קיימת אצלנו מהילדות. איך אנחנו מכניסים את הבן הזוג שלנו לדרמה הפנימית שלנו? דרך השלכה. בהשלכה אנחנו שמים/מפקידים, באופן לא מודע כמובן, משהו מתוך עצמנו שאותו אנחנו לא אוהבים, או לא נמצאים איתו בכלל במגע, על הבן זוג, באופן כזה שהוא בכלל לא נראה שלנו. כמובן שאי אפשר לבוא למישהו ולשאול אותו מה ההשלכות שלך, אולם אנחנו כן יכולים להכיר את ההשלכות שלנו דרך התלונות שלנו מבן זוגנו. כל הדברים שאנו מתלוננים עליהם באופן קבוע הם בעצם ההשלכות שלנו. שרית בילדותה לא פיתחה את הצד הקפדן, שנותן תשומת לב לדברים, והיא השליכה את החלק הזה שלה על אבי ודרכו ניהלה איתו דיאלוג של אהבה-שנאה. באותו אופן אבי, שלא התאפשר לו לפתח את החלקים הנינוחים והמרפים שלו, השליך את החלק הזורם והנינוח יותר על שרית, ודרכה ניהל איתו יחסי אהבה-שנאה. כל אחד בדרכו התמודד עם חלקים לא מפותחים או מודחקים שלו דרך האחר.

אז איך בכל זאת אפשר להניח לתלונות הקבועות שלנו לרגע ולנסות להגיע למה שיש מעבר? מניסיוני בטיפול זוגי, בעבודה עם זוגות רבים ראיתי כי כאשר אנשים מביעים רמה עמוקה של אמת פנימית הם מפסיקים להתווכח אחד עם השני ועוברים מרובד של תלונות, לרובד יותר עמוק שמערב רגשות שלא באים לידי ביטוי בדרך כלל. אמירת האמת היא הדרך לריפוי. במהלך הטיפול הזוגי כאשר אבי ושרית ויתרו על להיות צודקים והתחברו למה שהם מרגישים, פחתו הוויכוחים ביניהם ונפרצה הדרך לעבודה יותר משמעותית שכללה פגיעות, ותובנה לגבי השחזורים של דפוסים משפחתיים מהעבר. באחת הפגישות אבי אמר "...נגיד אתמול חזרתי הביתה אחרי שעבר עלי יום ארוך במשרד והיא בכלל לא שמה לב אלי, היא אף פעם לא שואלת אותי איך אני מרגיש או שמה לב לדקויות שעוברות עלי". שאלתי את אבי "על אילו רגשות עמוקים התסכולים האלה מכסים? תנסה לנסח את הרגש במילה אחת". אבי היסס לכמה שניות ואז אמר בטון נבוך "אני בודד".

בתהליך של טיפול זוגי, כאשר אנחנו שומעים הצהרות של רגשות ראשוניים מבלי האשמות או צידוקים אפשריים כדוגמת "אני מפחד" או "אני כועס" או "אני בודד", בניגוד ל"אני כועס מכיוון שהרסת לי את החיים" או "אני מפחד מכיוון שסוף סוף ראיתי מה אתה מסוגל לעשות", אנו יודעים ומרגישים ששמענו אמת פנימית. רק כאשר אנחנו מדייקים ברגשות שלנו ובתחושות שלנו, מתחילות הבעיות שלנו להתבהר. אחד הדברים המדהימים הוא שמאחורי שתי עמדות קוטביות לגמרי של בני זוג, מסתתרת לא פעם תחושה או רגש משותפים. כששאלתי את שרית מה היא מרגישה מתחת לתלונות הקבועות שלה היא הודתה שגם היא מרגישה בודדה בקשר. היא אמנם התרגלה לכך מתוך הקשר עם הוריה, אולם היא בסתר ליבה קיוותה כי הדברים יוכלו להיות אחרת עבורה בקשר רומנטי.

הצעד הבא בטיפול זוגי לאחר הבעת הרגשות הראשוניים שלנו, ואמירת האמת שמצמצמת את ההשלכות שלנו על בני-זוגנו, הוא להביע את מה אנחנו רוצים מבן זוגנו. להרבה אנשים קשה לומר מה הם רוצים מהקשר ובן זוגם מכמה סיבות. הראשונה היא שמה שהם רוצים זה לא באמת מה שהם רוצים. רבים מאיתנו, בעקבות טראומות ילדות וחסכים, רוצים דברים שהם אינם ברי השגה או שתהיה להם השפעה מרעילה עלינו. לדוגמא אם אדם מחפש בזוגיות תחליף להורה שלא היה נוכח בילדותו, אזי הוא מבלבל בין הרצון בקשר עם בן זוג לבין הרצון בקשר עם הורה. הדבר השני שמונע מאיתנו להביע את רצונותינו הוא שרובינו חושבים במונחים של מה אנחנו לא רוצים, ולא במונחים של מה אנחנו כן רוצים. כמו למשל בדוגמא של שרית ואבי, שהגיעו אלי לטיפול זוגי, שבעיקר ידעו לנסח את מה שהם רוצים שבני הזוג יפסיקו לעשות, ולא מה הם רוצים שבני הזוג יעשו. הלמידה להפוך את התלונות שלנו להצהרות של מה אנחנו רוצים שבן הזוג יעשה היא הדרך לריפוי מערכת היחסים.

לכן תנסו לשבת עם בן זוגכם, לשים רגע את התלונות בצד ולנסח תוכנית פעולה שבה יש את הדברים שאתם מבקשים מבן הזוג לעשות. במקרה של אבי ושרית, ביקשתי מהם להכין תוכנית פעולה שבה יכניסו את התובנות שלהם ממערכות היחסים עם הוריהם לתוך התוכנית. הם החליטו לעקוב אחר הסימפטומים העיקריים שלהם (הנסיגה שלה והביקורתיות שלו) באופן יומיומי. בסוף כל יום הם ישבו כמה דקות ודיברו על הרגשות שנמצאו מתחת לסימפטומים. לדוגמא במקום להתלונן אבי אמר לשרית "אני מרגיש בודד" הייתי רוצה שתשימי לב לדברים הבאים....שרית במקום להתלונן אמרה "אני מפחדת להיפתח" הייתי רוצה שתיתן לי כמה דקות לעצמי בסוף כל יום במקום להעיר לי על דברים שלא עשיתי.

חשוב שזוגות ילמדו לקחת אחריות על תוכנית הפעולה שלהם אחרת אין סיכוי לשינוי במערכת היחסים. הם צריכים לעשות את זה באהבה, כלומר להיות מסוגלים לקבל גם את החלקים בעצמם ובאחר שאותם הם פחות אוהבים או מפחדים ממנו. הדרך להשתחרר ממקומות תקועים היא קודם כל לאהוב את המקום שאני נמצא בו ורק אז אוכל להתחיל ולהשתחרר ממנו. אבי ושרית גילו שהתכונות שהכי עצבנו אותם הם התכונות שמשכו אותם זה לזה מלכתחילה, והבינו שהם יכולים לפתח זה את זו. הם הבינו ששניהם סבלו בילדותם מחוסר נראות ששוחזרה בתוך הקשר. כאשר הם קישרו את העבר להווה, הפכו תלונות להצהרות, חשפו את האמת ויצרו תוכנית פעולה משותפת שאליה הם התחייבו ולקחו עליה אחריות, התאפשר להם לצאת מהמקום התקוע. בטור הבא בסדרת הכתבות של טיפול זוגי נדבר על דינמיקות שכיחות בתוך זוגיות ונלמד מה אפשר לעשות איתן.

טיפול זוגי - חלק ג'

בטורים הקודמים של "טיפול זוגי" ראינו כיצד "הריקוד" הזוגי בין אבי ושרית יוצר מעגל קסמים זדוני שגורם לניכור וריחוק ביניהם. כשאני מדבר על "ריקוד", אני מתכוון לאופן שבו בני זוג בהתנהגותם מפעילים אחד את השני באופן לא מודע. חלק מהריקוד הזה נועד לשמור על שיווי משקל בין קירבה למרחק, ומגן על בני הזוג מפני פחדים סביב אינטימיות. חשוב לציין כי אינטימיות לא נמדדת בקרבה בלבד אלא ביכולת להיות "אני" ולאפשר לאחר להיות "הוא" בתוך הקשר, כלומר היכולת לסבול גם את החלקים הפחות מחמיאים שלי ושל האחר, לאהוב ולהרגיש אמפטיה אליו, גם כשהוא לא ממלא את הצרכים שלי.

בתוך זוגיות אנחנו הופכים קונפליקטים אישיים לקונפליקטים בינאישיים ומשחזרים עם בן זוגנו דינמיקה של קשר עם הורינו. בדרמה הזו אנחנו יכולים לשחק את תפקיד ההורה או את תפקיד הילד שהיינו, ובן זוגנו ישחק את התפקיד השני. אם גדלנו עם הורה ביקורתי לדוגמה, אנו יכולים להיות ביקורתיים כלפי בן זוגנו "האדיש", או לחילופין למצוא בן זוג ביקורתי עוד יותר מאיתנו, ולהרגיש מבוקרים על ידו כפי שהרגשנו בילדותנו. בשתי הפוזיציות הללו אנחנו מפצלים נושא לא פתור מהילדות לשני קטבים ומתמקמים בקוטב מסוים ומוכר. חלוקות נוספות יכולות להיות לדוגמא בין רע/טוב, חזק/חלש, רגשי/רציונאלי, מדוכא/שמח, כועס/פאסיבי-אגרסיבי, אחראי/לא אחראי, דוחה/דחוי. בטור הנוכחי אדבר על מספר "ריקודים" שכיחים בין בני זוג העולים בטיפול זוגי, ואראה מה ניתן לעשות בכדי לצאת מהדינמיקה המשתקת.

ריקוד הקונפליקט – ריקוד הקונפליקט מאופיין בבני זוג המרבים להאשים ולתקוף אחד את השני. הם יכנסו להתקפות ולהתקפות-נגד שיש בהן עויינות וצורך בנקמה. במהלך הקונפליקט כל צד יגרום לצד השני להרגיש חסר ערך, נחות, לא אהוב, ואפילו דוחה. בדינמיקה זו אחד מנסה להחזיק את הצד ה"טוב" בקשר ולהשליך על השני את הצד ה"רע" שנחווה כביקורתי, דוחה, ורע. הפיצול הזה מאפשר לצד אחד להרגיש קורבן תמים ולהסתכל על הצד השני כתוקפן. "אתה התחלת" או "אתה יותר גרוע" ו"מגיע לך" הם משפטים שכיחים בריקוד הקונפליקט.

ריקוד הנמנעים – ריקוד הנמנעים מאפיין בני זוג המשתמשים בטקטיקה הפוכה לבני הזוג מריקוד הקונפליקט. הם נמנעים או מתרחקים זה מזה בכדי לברוח מעימותים ומאינטימיות, עקב סבילות נמוכה לשניהם. התרחקות של בן זוג אחד גוררת את האחר להתנתק גם הוא וליצור מעגל קסמים זדוני שיש בו ריחוק והימנעות. ההימנעות יכולה לנבוע גם מהצורך של הראשון להגן על השני מכעס או רגשות שיכולים לפגוע בו, או מהתחושה של אחד שהאחר פולשני, נצלני או מזניח את הקשר.

ריקוד הרודף/נרדף – ריקוד זה מאופיין בבני זוג שאחד מהם הוא ריגשי יותר, והשני הוא יותר רציונאלי/אינטלקטואלי. הקונפליקט הפנימי סביב קירבה ומרחק של כל אחד מבני הזוג הופך לקונפליקט בינאישי שאחד בתפקיד הרודף המחפש אינטימיות, והשני בתפקיד הבורח המחפש אוטונומיה. הרודף אינו במגע עם הצרכים שלו באוטונומיה, ומרגיש שאם הוא לא יהיה קרוב הוא ירגיש חרד ונטוש. הנרדף לעומתו לא במגע עם הצרכים שלו באינטימיות, וחושב שאם הוא לא יהיה נפרד הוא יבלע בקשר.

ריקוד האחראי/לא אחראי – ריקוד זה מאופיין בבני זוג שאחד מהם הוא המבוגר האחראי, היוזם, האקטיבי והשני הוא הילד הלא אחראי, הפאסיבי שצריך לדאוג לו כל הזמן. האחראי מכחיש או אינו במגע עם הצורך שלו בהזנה ותלות ומשאיר חלקים אלה לבן הזוג, והלא-אחראי מכחיש את הצורך שלו בעצמאות, יוזמה וכוח ומשליך חלקים אלו על בן הזוג השני. בזוגיות כזו הצד "האחראי" יפגין ביקורתיות או אגרסיה כלפי הצד "הלא-אחראי" וינסה לעודד את השני לקחת אחריות. אולם קשה לצאת מריקוד זה כיוון שהצד הלא-אחראי מאמין בסתר ליבו שאם יהפוך לאחראי לא ישימו אליו לב או יפסיקו לטפל בו, והצד האחראי יצטרך לבוא במגע עם רגשות אחרים ובלתי נסבלים מבחינתו כגון תלות והפחד להתאכזב שוב מאנשים, חוויה שהוא מכיר טוב מעברו.

ריקוד משולש – בריקוד משולש יש גורם נוסף בזוגיות כגון ילד או הורה המשמש בתפקיד השעיר לעזאזל או בן הברית, ואליו מתנקזים רגשות שקשה להכיל בתוך הזוגיות. לדוגמא, בן זוג שהופך להיות מקור כל הרע והילד או ההורה משמש כבן-ברית שמכיל את כל הטוב. לעיתים גם להיפך, בן הזוג נחווה כטוב המוחלט ואחד ההורים שלו למשל הופך להיות מקור כל הרע. בריקוד זה, ילדים יכולים להפוך כלי משחק בתוך הזוגיות המורכבת של הוריהם כאשר ילד אחד מזוהה כשעיר לעזאזל וכמקור לכל הבעיות המשפחתיות וכתוצאה מכך סופג את כל האש.

לא חשוב איזה "ריקוד" אנו רוקדים עם בן זוגנו, ההתנהגויות והתלונות האוטומטיות שלנו נועדו להגן עלינו מפני רגשות בלתי נסבלים הקשורים לאינטימיות – תלות, בושה, פחד וכו'. המטרה של הטיפול היא לאפשר לבני הזוג לפגוש רגשות אלה, ולאט לאט להכיר בכך כי בן הזוג משמש כליא ברק לכל אותן תכונות ורגשות שהפכו עם השנים בלתי נסבלים אצלם. לדוגמא במקרה של אבי ושרית שדנו בהם בטורים הקודמים, אבי הצטרך להכיר בחלקים היותר מרפים, לא ערניים וזורמים אצלו ולבוא במגע עם רגשות הביקורת העצמית שחלקים אלה מעוררים בו. שרית לעומת זאת הצטרכה להכיר בחלקים הקפדניים והערניים אצלה ולבוא במגע עם רגשות של נחיתות וחוסר מסוגלות המוכרים לה מעברה.

כדי להיות מסוגלים להרגיש את אותם רגשות בלתי נסבלים שאנו מנסים לברוח מהם דרך דפוסי ההתנהגות שלנו, אנו צריכים להבין מספר דברים. הדבר הראשון שחשוב להבין הוא מה הרווח המישני היוצא לבן הזוג מההתנהגות שלו. בהקשר של הריקוד הנמנע, אדם שמתקשה לבוא במגע עם רגשות של כעס, מתוך פחד מדחייה או מתוך קושי לתת לעצמו תוקף, ימצא בן זוג שאינו חושש לכעוס ודרכו יחווה את הכעס שלו עצמו, כאשר הוא מורחק ממנו ו"מופקד" אצל האחר. ההבנה של אותו אדם מה משרת אצלו העדר הכעס וכיצד הדחקתו הגנה עליו בעבר, היא השלב הראשון בהעלאת המודעות לדפוס ההתנהגות שלו. הדבר השני שחשוב להבין הוא הדמיון בין דפוסים נוכחיים לבין דפוסים מהילדות. בהקשר של אבי ושרית מהטורים הקודמים בסדרה, אפשר להבין איך הביקורתיות של אבי כלפי שרית והקטנתה הייתה דומה לאופן שבו הוא הרגיש כאשר אמו הייתה מבקרת אותו באופן דומה בילדותו. הדבר השלישי והאחרון הוא להבין מדוע זה כל כך קשה או בלתי נסבל להכיל בתוכנו מאפיינים מסוימים שאנו רואים בבן זוגנו ומעצבנים אותנו כל כך. לדוגמה בהקשר של ריקוד האחראי/לא אחראי אפשר לומר שחווית הכל-יכולות של צד מסוים נועדה לברוח מהחוויה הכואבת שהוריו לא היו שם בילדותו, והוא היה צריך להתמודד ולעשות את הכל לבד. במקרה של ריקוד הקונפליקט לא התאפשר לשני הצדדים לבוא במגע עם רגשות של פגיעות או חולשה, מכיוון שבבית שבו גדלו חולשה היוותה הזדמנות לאחרים לנצל אותה כיתרון יחסי וכהזדמנות לפגיעה.

במהלך טיפול זוגי, לאחר שהבנו מדוע אנו מתנהגים כפי שאנו מתנהגים, מגיע השלב הבא והוא לשנות את ההתנהגות שלנו. זה קשה מסיבות רבות – קשה לגייס לכך מוטיבציה, זה לא טבעי לנו, ובעיקר זה מגן עלינו כפי שראינו. אולי יעזור לכם לחשוב כי לא פעם, כאשר אנו ממלאים את הצורך של בן-זוגנו אנו מופתעים לגלות כי במקביל אנו בעצם ממלאים צורך שהיה סמוי אצלנו. את התופעה הזו אפשר להבין דרך ההבנה כי לרוב בני הזוג יש צרכים זהים (כפי שאמרנו הם הרי שני צדדים של אותו מטבע) אבל מה שמוצהר בגלוי אצל האחד, מוכחש אצל האחר. כאשר בני זוג מצליחים להתגבר על התנגדות מושרשת ומצליחים לספק את הצורך הגלוי של בן הזוג, הם מגלים כי חלק ממילוי הצורך הזה גם מספק אצלם מילוי של צורך מוכחש. בעצם, האהבה העצמית מושגת באמצעות אהבת בן הזוג. הצורך של האחר באינטימיות הוא בעצם צורך עמוק גם שלי, הצורך של האחר באוטונומיה הוא בעצם צורך עמוק גם שלי, והצורך של האחר בלהרגיש אחראי הוא הצורך שלי להרגיש נזקק.

אחת הנטיות האנושיות המפתיעות שפרויד הבחין בה אצל מטופליו, היא שיותר ממה שאנו מפחדים ממה יקרה אם לא נשתנה (ובגלל זה אנשים לבסוף מביאים את עצמם לטיפול), אנו מפחדים בתוך תוכנו ממה יקרה אם נשתנה. כולנו משתוקקים למלא את הצרכים העמוקים שלנו ואת חסכי הילדות, אולם אנו גם מומחים בלחבל במאמצינו ובאמצי אחרים לתת לנו את מה שאנו כל כך רוצים. אתם יכולים לחשוד בכוונות בן זוגכם, אתם יכולים לחשוד שאינכם ראויים באמת, ולחפש דרכים לא מודעות לשלול מעצמכם את האהבה שכל כך ייחלתם לה כל חייכם. הדרך להתגבר על הפחד הזה היא להמשיך בתהליך העבודה שתיארתי כאן ולהתעלם מרוחות הרפאים של העבר המעלות חרדות וספקות. בטור הבא והאחרון בסדרת הטורים על טיפול זוגי אתרכז באילו אופנים אנו יכולים לנקוט בכדי להגביר אהבה ואינטימיות בזוגיות.

טיפול זוגי - חלק ד'

בשלושת הטורים הקודמים בסדרה "טיפול זוגי" דיברנו על איך דפוסי קשר לא מודעים משפיעים על הזוגיות שלנו. בטור זה אני רוצה לסכם ולהאיר בנקודות את הדרכים שבהן אנו יכולים לגרום לזוגיות שלנו להיות מודעת, אינטימית וטובה יותר.

עשו לעצמכם טובה והבינו כיצד העבר שולט בכם באופן לא מודע – כולנו מתנהלים במערכות היחסים שלנו, הזוגיים ובכלל, דרך דפוסי קשר מוקדמים שהפנמנו עוד בילדותנו. זה לא בהכרח רע אם הפנמנו דפוסי קשר טובים בהם למדנו לאהוב ולהיות אהובים. אולם הרבה פעמים דפוסי הקשר שאנו באים איתם, פוגעים ביכולת שלנו ליצור קשרים טובים עם אחרים. ושכזה קורה אנו חוזרים על הטעויות שלנו שוב ושוב מבלי להבין מדוע. סבל רב היה יכול להיחסך לאנשים לו רק הבינו באיזה אופן הם מייצרים את הסבל של עצמם. כדי להשתחרר ממשהו אנחנו צריכים קודם כל להבין אותו, ולאחר מכן לקבל אותו ואף לאהוב אותו, ואז באופן פרדוכסלי השפעתו תדעך. רוב האנשים מנסים להילחם ולהכחיש חלקים בעצמם שהם לא אוהבים, באופן שרק מחריף את מצבם. זה משול לחרק שנלכד בתוך קורי עכביש ומנסה להיחלץ משם דרך הפעלת המון כוח שמביאה את קיצו במהרה. לפעמים פשוט צריך לשבת בסבלנות, להבין וללמוד, לקבל ולאהוב. אם אתם בזוגיות, רצוי לעשות את זה בשניים. אני חושב שאחת המתנות הגדולות שזוגות יכולים להעניק לעצמם היא טיפול זוגי בתחילת הקשר ולא רגע לפני קריסתו.

מה שמושך אותנו מלכתחילה לבן-זוגנו, בהמשך הדרך סביר להניח שיעצבן אותנו, וזה בסדר – בני-זוג לא מתחברים זה לזה סתם באופן מיקרי. כפי שראינו, הרומנטיקה היא בעצם תבנית ידועה מראש של קשר שאותו אנחנו מנסים לממש עם מישהו שמתאים פחות או יותר לתבנית הזאת. כאשר החסכים שלנו גדולים והצרכים העיקריים שלנו נותרו לא מסופקים, אנו יכולים למצוא את עצמנו חוזרים שוב ושוב לקשרים לא מספקים ואפילו הרסניים. אשה שנמשכת לקשר עם אדם שנותן לה המון בטחון עקב העבר הלא יציב שבו גדלה, רק כדי לגלות בהמשך הדרך שהביטחון הפך לשעמום. גבר שנמשך לאשה קרירה שלא מעיקה עליו כפי שהעיקה עליו אמו, ומגלה בהמשך הדרך שהוא מרגיש בודד. אשה אחרת שנמשכת לגבר מאד חכם, מגלה מאוחר יותר כי היא מרגישה לידו טיפשה וחסרת ערך כפי שהרגישה כל חייה. גבר אחר שנמשך לאשה יפה כדי להרגיש בסתר ליבו שווה, אולם בהמשך הדרך כשהיופי דוהה או שהוא מתרגל אליו, הוא חוזר להרגיש את אותו חוסר ערך שהרגיש תמיד. החלקים שאנו מחפשים אצל האחר הם בעצם חלקים שאנו צריכים ללמוד ולפתח בהדרגה בתוך עצמנו בכדי להרגיש שלמים, וכדי לא להשתמש בבן-זוגנו ככלי שמציל אותנו מעצמנו.

הבקשות של בני-הזוג שלנו מאיתנו הם גם הצרכים התפתחותיים שלנו – לא סתם קשה לנו להעניק לבן-זוגנו את מה שהוא כל כך צריך מאיתנו. אלו הם בדיוק המקומות שאנו צריכים להתפתח בהם בתוך עצמנו. בן-הזוג שלנו יכול בעצם להיות הקטליזטור שלנו לשינוי שאנחנו צריכים לעשות בתוכנו. אם אנחנו מספיק מודעים ואוהבים את בני-זוגנו, אנחנו נסכים ללמוד להעניק לו את מה שהוא כל-כך צריך מאיתנו, ואז להשיג שתי ציפורים במכה. ככלל, ככל שאנו מתרכזים יותר בעצמנו ובצרכים שלנו כך אנחנו מתרחקים יותר מבן-זוגנו והורסים לעצמנו את הזוגיות. ככל שהמערכת יחסים תהיה מושתת על מה אני מקבל כך היא תהיה חלשה יותר. תתחילו להתרכז במה אתם יכולים לתת במקום מה אתם יכולים לקבל, ואז תגלו באורח פלאי שבעצם אתם נותנים לעצמכם בעקיפין את מה שתמיד רציתם לעצמכם. אתם רוצים יותר שיתוף? שתפו בעצמכם. אתם רוצים יותר קירבה? התקרבו בעצמכם. אתם רוצים יותר תשוקה? הביאו אותה בעצמכם.

הבינו שאינטימיות נוצרת בדיאלקטיקה שבין קירבה ומרחק – לכולנו יש קשיים סביב אינטימיות שאותם אנו פותרים באחת משתי הדרכים בגדול, אנחנו נצמדים מאד לבן-זוגנו או שומרים ממנו מרחק, שני הפתרונות הללו חוסמים אינטימיות. אינטימיות מורכבת מקרבה הנוצרת על-ידי חשיפה ופגיעות מחד, ונפרדות הנובעת מהיכולת לקבל ולכבד שונות מאידך. בכל קשר אנו נעים בין שני הקצוות השונים של אינטימיות. לאנשים המפחדים מאינטימיות, עקב התלות באחר הנוצרת במערכת יחסים אינטימית באופן טבעי, יש קושי לשתף, לחשוף ולהיות פגיעים ליד בן-זוגם. לאחרים יש קושי דווקא לכבד את השונות אצל האחר, והם מתמודדים איתו באמצעות שתלטנות, קנאה מוגזמת ורכושנות. זוגיות היא לא שני חצאים שמשלימים זה את זה, והיא גם לא שניים שהם אחד, אלא שניים שהם שניים, קרובים אך לא מתמזגים, רחוקים אך לא מנוכרים.

לא פעם התלונות שלכם מבן-זוגכם הן בעצם השלכות שלכם עליו – כאשר אשה אומרת לי בנוכחות בעלה "אני לא יודעת אם אני יכולה לסמוך עליו", אני שומע לא פעם את המשפט "אני לא יודעת אם אני יכולה לסמוך על עצמי". כשגבר אומר לי "אני לא יודע אם היא אוהבת אותי מספיק" אני יכול לשמוע "אני לא יודע אם אני אוהב את עצמי מספיק". זיכרו שבזוגיות אנחנו הופכים קונפליקטים תוך-אישיים, כלומר שלנו עם עצמנו, לקונפליקטים בין-אישיים עם בן-זוגנו, דרך תלונות מהאחר שהן בעצם תלונות שלנו מעצמנו רק במסווה. קשה לנו לבוא במגע עם כל מיני רגשות שלנו עם עצמנו לכן אנחנו משתמשים באחר כדי להרחיקם. לכן הצעד הראשון בכל טיפול זוגי הוא "להחזיר" הביתה את ההשלכות שלנו על האחר ולהבין את מערכת היחסים שיש לנו עם עצמנו.

חשפו רגשות שמתחת לתלונות, ואמרו את האמת הרגשית שלכם – לרובנו קל יותר להתלונן, לכעוס, לאיים ולהתרחק, מאשר לחשוף את הרגשות האמיתיים שלנו שמתחבאים מתחת לתלונות שלנו מבן-זוגנו. במקום לומר "אני לא יודע אם היא אוהבת אותי מספיק", נסה לפגוש את המקום חסר הביטחון אצלך שחרד מנטישה ולדבר עליו עם בת-זוגתך. במקום לומר "אני לא יודעת אם אני יכולה לסמוך עליו", נסי לפגוש את המקום שבו למדת לא לסמוך על עצמך, ולדבר עליו בכנות עם בן-זוגך. במהלך טיפול זוגי, חשיפת הרגשות הראשוניים הנמצאים מתחת לכל מעטה התלונות וההשלכות, מרגיעה את הצורך לתקוף ולהתגונן, ומשחררת אנרגיה חדשה שלא היתה נוכחת בן בני-הזוג עד כה. לרגשות ולפגיעות שלנו יש מקום והם חשובים ליצירת אינטימיות אמיתית עם בן-זוגנו.

נסו ללמוד לומר מה אתם רוצים, במקום מה אתם לא רוצים – תלונות מתייחסות בדרך כלל למה אנחנו רוצים שבן-הזוג יפסיק לעשות. לרובנו קל יותר להתלונן מאשר להצהיר הצהרות המנסחות מה אנחנו מבקשים או צריכים מבן-זוגנו, אם זה בגלל שכעס הוא רגש יותר לגיטימי וזמין, או שאולי אנחנו לא באמת מאמינים שבן-זוגנו יעשה את מה שאנחנו מבקשים, ורק רוצים לפרוק את התסכול שלנו. שבו עם בן-זוגכם ונסו לבנות תוכנית פעולה בה מופיעים כל הדברים שגורמים לכם להרגיש אהובים וחשובים. השלימו כמיטב יכולתכם את המשפטים הבאים: "אני מרגיש חשוב בעיניך כאשר אתה..." או "אני מרגיש אהוב בעיניך כאשר אתה..." ואז החליפו רשימות ונסו לראות מה אתם יכולים לתת לאחר מתוך הרשימה שלו, כדי לגרום לו להרגיש אהוב.

הפכו את המשאלות הנסתרות שלכם לבקשות קונקרטיות – כאשר את אומרת לבן-הזוג שלך "אני רוצה שתשים לב אליי יותר" הוא לא ממש יודע מה לעשות עם זה. את המשאלה הזו אפשר לנסח מחדש בכל מיני אופנים כדוגמת "אני רוצה שתחבק אותי בחום בכל פעם שאתה חוזר הביתה" או "אני רוצה שתשאל אותי איך עבר עלי היום כשאני חוזרת הביתה". כשאתה אומר לבת-זוגך "אני רוצה שתרגיעי אותי כשאני כועס" היא לא ממש יודעת מה לעשות עם זה. במקום זה אתה יכול לומר לה "אני רוצה שתחבקי אותי בכל פעם שאני כועס", או "אני רוצה שתתני לי כמה דקות להירגע ברגע שאני כועס".

ולסיום, קחו אחריות על ההתנהגות שלכם, היא הדבר היחיד שהוא באמת בשליטתכן – קל מאד לנקוט עמדה עקשנית שגורסת "עד שבן-זוגי לא ישתנה, גם אני לא אשתנה!". זוגות יכולים להישאר במצב הזה במשך שנים, ולאבד את כל הטוב שמערכת יחסית זוגית יכולה להעניק להם. התלונות של בני-זוג הם בדרך כלל שני צדדים אבל של אותו מטבע, כלומר נסובים סביב אותו נושא. ומתחת לעמדות ולתלונות ההפוכות של בני-זוג זה מזו, מסתתרים צרכי אינטימיות דומים המובעים באופן שונה. הרגשי והאינטלקטואל, החזק והחלש, הפעיל והפאסיבי, ושאר הדינמיקות הזוגיות שהזכרנו בטור הקודם, כולם מחפשים בסופו של דבר את אותו הדבר – להראות, להיות אהובים, ולהרגיש מוערכים. ההבדל הוא בגישה ובהגנות הפסיכולוגיות שכל אחד נוקט בכדי להגיע לשם. וכשמבינים את זה יחד כזוג, הדברים נראים קצת פחות בלתי אפשריים לשינוי.

בהצלחה!

  בחזרה לעמוד קודם 

 בקרו באתר הפייסבוק שלי
הרשמה לניוזלטר החודשי
שתף

דף הבית | אודותינו | סוגי המפגשים | מאמרים והרצאות | אניאגרם | ייעוץ ארגוני | גישור | צרו קשר


© שאלון האניאגרם והתכנים באתר פותחו ע"י רועי צור. אין להעתיק, לפרסם או להפיץ תכנים מהאתר ללא הסכמתו של המחבר. | בניית אתר: אנימה | עיצוב: שירה עיצוב גרפי