בשלושת הטורים הקודמים בסדרה "טיפול זוגי" דיברנו על איך דפוסי קשר לא מודעים משפיעים על הזוגיות שלנו. בטור זה אני רוצה לסכם ולהאיר בנקודות את הדרכים שבהן אנו יכולים לגרום לזוגיות שלנו להיות מודעת, אינטימית וטובה יותר.
עשו לעצמכם טובה והבינו כיצד העבר שולט בכם באופן לא מודע – כולנו מתנהלים במערכות היחסים שלנו, הזוגיים ובכלל, דרך דפוסי קשר מוקדמים שהפנמנו עוד בילדותנו. זה לא בהכרח רע אם הפנמנו דפוסי קשר טובים בהם למדנו לאהוב ולהיות אהובים. אולם הרבה פעמים דפוסי הקשר שאנו באים איתם, פוגעים ביכולת שלנו ליצור קשרים טובים עם אחרים. ושכזה קורה אנו חוזרים על הטעויות שלנו שוב ושוב מבלי להבין מדוע. סבל רב היה יכול להיחסך לאנשים לו רק הבינו באיזה אופן הם מייצרים את הסבל של עצמם. כדי להשתחרר ממשהו אנחנו צריכים קודם כל להבין אותו, ולאחר מכן לקבל אותו ואף לאהוב אותו, ואז באופן פרדוכסלי השפעתו תדעך. רוב האנשים מנסים להילחם ולהכחיש חלקים בעצמם שהם לא אוהבים, באופן שרק מחריף את מצבם. זה משול לחרק שנלכד בתוך קורי עכביש ומנסה להיחלץ משם דרך הפעלת המון כוח שמביאה את קיצו במהרה. לפעמים פשוט צריך לשבת בסבלנות, להבין וללמוד, לקבל ולאהוב. אם אתם בזוגיות, רצוי לעשות את זה בשניים. אני חושב שאחת המתנות הגדולות שזוגות יכולים להעניק לעצמם היא טיפול זוגי בתחילת הקשר ולא רגע לפני קריסתו.
מה שמושך אותנו מלכתחילה לבן-זוגנו, בהמשך הדרך סביר להניח שיעצבן אותנו, וזה בסדר – בני-זוג לא מתחברים זה לזה סתם באופן מיקרי. כפי שראינו, הרומנטיקה היא בעצם תבנית ידועה מראש של קשר שאותו אנחנו מנסים לממש עם מישהו שמתאים פחות או יותר לתבנית הזאת. כאשר החסכים שלנו גדולים והצרכים העיקריים שלנו נותרו לא מסופקים, אנו יכולים למצוא את עצמנו חוזרים שוב ושוב לקשרים לא מספקים ואפילו הרסניים. אשה שנמשכת לקשר עם אדם שנותן לה המון בטחון עקב העבר הלא יציב שבו גדלה, רק כדי לגלות בהמשך הדרך שהביטחון הפך לשעמום. גבר שנמשך לאשה קרירה שלא מעיקה עליו כפי שהעיקה עליו אמו, ומגלה בהמשך הדרך שהוא מרגיש בודד. אשה אחרת שנמשכת לגבר מאד חכם, מגלה מאוחר יותר כי היא מרגישה לידו טיפשה וחסרת ערך כפי שהרגישה כל חייה. גבר אחר שנמשך לאשה יפה כדי להרגיש בסתר ליבו שווה, אולם בהמשך הדרך כשהיופי דוהה או שהוא מתרגל אליו, הוא חוזר להרגיש את אותו חוסר ערך שהרגיש תמיד. החלקים שאנו מחפשים אצל האחר הם בעצם חלקים שאנו צריכים ללמוד ולפתח בהדרגה בתוך עצמנו בכדי להרגיש שלמים, וכדי לא להשתמש בבן-זוגנו ככלי שמציל אותנו מעצמנו.
הבקשות של בני-הזוג שלנו מאיתנו הם גם הצרכים התפתחותיים שלנו – לא סתם קשה לנו להעניק לבן-זוגנו את מה שהוא כל כך צריך מאיתנו. אלו הם בדיוק המקומות שאנו צריכים להתפתח בהם בתוך עצמנו. בן-הזוג שלנו יכול בעצם להיות הקטליזטור שלנו לשינוי שאנחנו צריכים לעשות בתוכנו. אם אנחנו מספיק מודעים ואוהבים את בני-זוגנו, אנחנו נסכים ללמוד להעניק לו את מה שהוא כל-כך צריך מאיתנו, ואז להשיג שתי ציפורים במכה. ככלל, ככל שאנו מתרכזים יותר בעצמנו ובצרכים שלנו כך אנחנו מתרחקים יותר מבן-זוגנו והורסים לעצמנו את הזוגיות. ככל שהמערכת יחסים תהיה מושתת על מה אני מקבל כך היא תהיה חלשה יותר. תתחילו להתרכז במה אתם יכולים לתת במקום מה אתם יכולים לקבל, ואז תגלו באורח פלאי שבעצם אתם נותנים לעצמכם בעקיפין את מה שתמיד רציתם לעצמכם. אתם רוצים יותר שיתוף? שתפו בעצמכם. אתם רוצים יותר קירבה? התקרבו בעצמכם. אתם רוצים יותר תשוקה? הביאו אותה בעצמכם.
הבינו שאינטימיות נוצרת בדיאלקטיקה שבין קירבה ומרחק – לכולנו יש קשיים סביב אינטימיות שאותם אנו פותרים באחת משתי הדרכים בגדול, אנחנו נצמדים מאד לבן-זוגנו או שומרים ממנו מרחק, שני הפתרונות הללו חוסמים אינטימיות. אינטימיות מורכבת מקרבה הנוצרת על-ידי חשיפה ופגיעות מחד, ונפרדות הנובעת מהיכולת לקבל ולכבד שונות מאידך. בכל קשר אנו נעים בין שני הקצוות השונים של אינטימיות. לאנשים המפחדים מאינטימיות, עקב התלות באחר הנוצרת במערכת יחסים אינטימית באופן טבעי, יש קושי לשתף, לחשוף ולהיות פגיעים ליד בן-זוגם. לאחרים יש קושי דווקא לכבד את השונות אצל האחר, והם מתמודדים איתו באמצעות שתלטנות, קנאה מוגזמת ורכושנות. זוגיות היא לא שני חצאים שמשלימים זה את זה, והיא גם לא שניים שהם אחד, אלא שניים שהם שניים, קרובים אך לא מתמזגים, רחוקים אך לא מנוכרים.
לא פעם התלונות שלכם מבן-זוגכם הן בעצם השלכות שלכם עליו – כאשר אשה אומרת לי בנוכחות בעלה "אני לא יודעת אם אני יכולה לסמוך עליו", אני שומע לא פעם את המשפט "אני לא יודעת אם אני יכולה לסמוך על עצמי". כשגבר אומר לי "אני לא יודע אם היא אוהבת אותי מספיק" אני יכול לשמוע "אני לא יודע אם אני אוהב את עצמי מספיק". זיכרו שבזוגיות אנחנו הופכים קונפליקטים תוך-אישיים, כלומר שלנו עם עצמנו, לקונפליקטים בין-אישיים עם בן-זוגנו, דרך תלונות מהאחר שהן בעצם תלונות שלנו מעצמנו רק במסווה. קשה לנו לבוא במגע עם כל מיני רגשות שלנו עם עצמנו לכן אנחנו משתמשים באחר כדי להרחיקם. לכן הצעד הראשון בכל טיפול זוגי הוא "להחזיר" הביתה את ההשלכות שלנו על האחר ולהבין את מערכת היחסים שיש לנו עם עצמנו.
חשפו רגשות שמתחת לתלונות, ואמרו את האמת הרגשית שלכם – לרובנו קל יותר להתלונן, לכעוס, לאיים ולהתרחק, מאשר לחשוף את הרגשות האמיתיים שלנו שמתחבאים מתחת לתלונות שלנו מבן-זוגנו. במקום לומר "אני לא יודע אם היא אוהבת אותי מספיק", נסה לפגוש את המקום חסר הביטחון אצלך שחרד מנטישה ולדבר עליו עם בת-זוגתך. במקום לומר "אני לא יודעת אם אני יכולה לסמוך עליו", נסי לפגוש את המקום שבו למדת לא לסמוך על עצמך, ולדבר עליו בכנות עם בן-זוגך. במהלך טיפול זוגי, חשיפת הרגשות הראשוניים הנמצאים מתחת לכל מעטה התלונות וההשלכות, מרגיעה את הצורך לתקוף ולהתגונן, ומשחררת אנרגיה חדשה שלא היתה נוכחת בן בני-הזוג עד כה. לרגשות ולפגיעות שלנו יש מקום והם חשובים ליצירת אינטימיות אמיתית עם בן-זוגנו.
נסו ללמוד לומר מה אתם רוצים, במקום מה אתם לא רוצים – תלונות מתייחסות בדרך כלל למה אנחנו רוצים שבן-הזוג יפסיק לעשות. לרובנו קל יותר להתלונן מאשר להצהיר הצהרות המנסחות מה אנחנו מבקשים או צריכים מבן-זוגנו, אם זה בגלל שכעס הוא רגש יותר לגיטימי וזמין, או שאולי אנחנו לא באמת מאמינים שבן-זוגנו יעשה את מה שאנחנו מבקשים, ורק רוצים לפרוק את התסכול שלנו. שבו עם בן-זוגכם ונסו לבנות תוכנית פעולה בה מופיעים כל הדברים שגורמים לכם להרגיש אהובים וחשובים. השלימו כמיטב יכולתכם את המשפטים הבאים: "אני מרגיש חשוב בעיניך כאשר אתה..." או "אני מרגיש אהוב בעיניך כאשר אתה..." ואז החליפו רשימות ונסו לראות מה אתם יכולים לתת לאחר מתוך הרשימה שלו, כדי לגרום לו להרגיש אהוב.
הפכו את המשאלות הנסתרות שלכם לבקשות קונקרטיות – כאשר את אומרת לבן-הזוג שלך "אני רוצה שתשים לב אליי יותר" הוא לא ממש יודע מה לעשות עם זה. את המשאלה הזו אפשר לנסח מחדש בכל מיני אופנים כדוגמת "אני רוצה שתחבק אותי בחום בכל פעם שאתה חוזר הביתה" או "אני רוצה שתשאל אותי איך עבר עלי היום כשאני חוזרת הביתה". כשאתה אומר לבת-זוגך "אני רוצה שתרגיעי אותי כשאני כועס" היא לא ממש יודעת מה לעשות עם זה. במקום זה אתה יכול לומר לה "אני רוצה שתחבקי אותי בכל פעם שאני כועס", או "אני רוצה שתתני לי כמה דקות להירגע ברגע שאני כועס".
ולסיום, קחו אחריות על ההתנהגות שלכם, היא הדבר היחיד שהוא באמת בשליטתכן – קל מאד לנקוט עמדה עקשנית שגורסת "עד שבן-זוגי לא ישתנה, גם אני לא אשתנה!". זוגות יכולים להישאר במצב הזה במשך שנים, ולאבד את כל הטוב שמערכת יחסית זוגית יכולה להעניק להם. התלונות של בני-זוג הם בדרך כלל שני צדדים אבל של אותו מטבע, כלומר נסובים סביב אותו נושא. ומתחת לעמדות ולתלונות ההפוכות של בני-זוג זה מזו, מסתתרים צרכי אינטימיות דומים המובעים באופן שונה. הרגשי והאינטלקטואל, החזק והחלש, הפעיל והפאסיבי, ושאר הדינמיקות הזוגיות שהזכרנו בטור הקודם, כולם מחפשים בסופו של דבר את אותו הדבר – להראות, להיות אהובים, ולהרגיש מוערכים. ההבדל הוא בגישה ובהגנות הפסיכולוגיות שכל אחד נוקט בכדי להגיע לשם. וכשמבינים את זה יחד כזוג, הדברים נראים קצת פחות בלתי אפשריים לשינוי.
בהצלחה!
