כעס, שלא כמו רגשות אחרים, הוא רגש העולה בהקשר מסוים של יחסים בינאישיים. פחד לעומת זאת יכול להיות ממשהו, למשל פחד גבהים או פחד מטיסות למשל. אבל כשזה נוגע לכעס, הוא בדרך כלל קשור למשהו שמישהו אחר עשה או לא עשה. דבר נוסף שניתן לומר על כעס זה שהוא חשוב, יש בו תועלת, אחרת הוא לא היה קיים. הכעס עוזר לנו להגן על עצמנו ועל האנשים שאנחנו אוהבים, הוא מכוון אותנו למה שחשוב לנו ומגייס אותנו לפעולה דרך התחושה הגופנית שהוא מייצר (הכעס הוא הרגש ה"גופני" הכי מובהק שיש, מכיוון שאנו מרגישים אותו בכל פינה בגוף). הדבר השלישי החשוב שניתן לומר על כעס זה שהוא קשה. הביטוי שלו יכול להפחיד אותנו או את האחרים שעליהם יוצא הכעס. אני פוגש הרבה אנשים בקליניקה שסיגלו לעצמם את הרעיון שכעס הוא רגש מיותר, לא הולם אדם מתורבת, או את העצמי האידיאלי. רבים מאתנו למדו בילדות שכעס הוא דבר רע, דרך מסרים כגון "כאן לא צועקים" או "אנשים כועסים הם לא נעימים".
אני רוצה שתמתחו לרגע בראשכם קו דמיוני. הקצה האחד של הקו מסמל "אגרסיביות" בעוד הקצה השני של הקו מסמל "פאסיביות-אגרסיביות". באמצע בין שניהם נמצאת ה"אסרטיביות". רוב האנשים נמצאים באחד מהקצוות של הקו הדמיוני הזה, כלומר בקוטב האגרסיבי או הפאסיבי-אגרסיבי. האנשים האגרסיביים אינם יודעים לשלוט בכעס שלהם ומתמסרים אליו מהר מידי, בקיצור "פתיל קצר". כעס מוגזם הוא אחת הסיבות להרס עצמי. כשאנו כועסים, יכולת קבלת ההחלטות שלו נפגעת ואנו מקבלים החלטות שיכולות להזיק לנו. כעס גורם לנו להמעיט בערכם של סיכונים ולהתעלם מסכנות, כמו להיכנס לקטטה בכביש עם מישהו חזק מאיתנו שיכול להזיק לנו. הכעס מעוור אותנו ומציף אותנו בהורמוני לחץ שמעוותים לנו את כל תחושת המציאות ומוציאים אותנו מפרופורציה. לעומת זאת, האנשים האגרסיביים באופן פאסיבי, לא מביעים את כעסם באופן ישיר כפי שעושים האגרסיביים, אלא מוצאים דרכים עקיפות להפגין את הכעס. הם יכולים לדוגמה לאחר לפגישה, לדחות דברים, להתייחס בציניות, לנטור טינה, למרוד, ולהתחכם. פאסיביות-אגרסיביות היא הגנה לא מודעת שנועדה להרחיק אותנו ממגע ישיר עם תחושת הכעס העצורה בתוכנו.
אם אתם נמצאים באחד הקצוות, בקצה של כעס לא מרוסן או בקצה של כעס מודחק, אתם כנראה מתנהגים באופן שפוגע בכם ובמערכות היחסים שלכם, יתכן שאנשים מתרחקים מכם בלי שאתם אפילו ערים לכך. יש מספר מאפיינים בולטים לאנשים שנוטים לכעוס בין אם באופן גלוי או מודחק. כעס הוא מנגנון שליטה מצוין ואנשים המרבים לכעוס הם אנשים שתחושת שליטה היא הכרחית עבורם כמו אויר לנשימה. התפרצויות כעס יכולות לגרום לאנשים אחרים להיזהר מכם או לכבד אתכם יותר, וכעס מודחק יכול לגרום לאחרים להרגיש אשמה (לבטח שמעתם לא פעם את המשפט "לי אין בעיה, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה!" והרגשתם אשמה) או להרגיש חוסר ערך (כמו למשל שאתם מנסים לעזור למישהו אבל זה אף פעם לא מספיק טוב לו). אנשים שמרבים לכעוס מחזיקים, באופן לא מודע כמובן, באמונות מסוימות על החיים, כמו למשל שהחיים צריכים להיות הוגנים וצודקים כל הזמן, שהעולם חייב להם בגלל תחושת קיפוח, שאנשים מתנהגים באופן לא ישר. לאנשים אלה אני מזכיר לפעמים כי אנחנו חיים על כדור הארץ ולא בכוכב צדק, כלומר המטרה שלנו פה היא להיות מאושרים ולא צודקים. אושר קשור בראש ובראשונה בטיב מערכות היחסים שלנו עם אחרים, וכעס מתמשך הורס לאט לאט את מרקם היחסים העדין שיש לנו איתם.
כשאנחנו קורבנות של קולות פנימיים מענישים, אנחנו צריכים לעשות משהו כדי לשמור על שפיותנו. הכעס הוא מנגנון הגנה מצוין מפני הבושה הנלווית לתחושת הקורבן שאנו מרגישים, והוא הופך אותנו מקורבנות חסרי אונים לתוקפנים עוצמתיים. כשאנחנו הופכים לתוקפנים אנחנו מפנים את הקולות המענישים כלפי הסביבה, ועושים לאחרים את מה שאחרים עשו לנו, ועם השנים למדנו לעשות לעצמנו. לעומתם, אלא הנוטים לאגרסיביות פסיבית ולהדחקת הכעס, ירגישו דווקא יותר נוח בתפקיד המרדן במקום התוקפן. המאבק הממושך במבקר הפנימי, שהוא בוס קשוח ולא מרפה, מייצר כעס וטינה הבאים לידי ביטוי במרדנות כלפי כל סמכות חיצונית שנחוות כשרירותית, בסרבנות, בהתרסה, ובניסיון סיזיפי להוכיח את עצמנו כל הזמן אל מול הסביבה.
אם כך, ניתן לראות שכעס אינו רגש העומד בפני עצמו אלא מסתיר לעיתים קרובות רגשות אחרים שקשה לנו לבוא במגע איתם. מי מכם שביקר בילדותו במכתש רמון זוכר בוודאי את המנהג שבו ממלאים בבקבוק זכוכית שכבות של חול בצבעים שונים. הרגשות שלנו מונחים זה על זה בצורה דומה, כאשר הרגש העליון ממש לפני צוואר הבקבוק הוא כעס, כיוון שהוא הרגש הזמין ביותר ושזוכה ללגיטימיות חברתית יותר משאר הרגשות. אולם מתחת לשכבת הכעס שוכבים להם רגשות אחרים כמו בושה שהזכרתי כרגע, פחד (כעס הוא לעיתים רבות פחד בתחפושת), פגיעות, ותחושת חוסר ערך. רגשות אלה הם הרבה פחות לגיטימיים בתרבות שלנו ולכן הרבה פחות זמינים לנו. אחד הדברים שאני מייעץ לאנשים לעשות לפני שהם מתפרצים בכעס מתוף דחף בלתי נשלט, הוא לנסות לעצור לרגע ולהבין איזה רגש מסתתר מאחורי הכעס, לתת לו מקום ולהתחבר אליו, בכדי שנוכל להיות מדויקים במה אנחנו מרגישים וכיצד אנחנו רוצים להגיב.
הבעות כעס מזעזעות יכולות לצאת במיוחד כאשר אנחנו לחוצים או סובלים מחרדה. ברגעים כאלה תחושת הביטחון שלנו הרבה יותר שברירית ואנו נוטים להרגיש מאוימים ולתקוף. לכולנו יש "כפתורים" רגשיים שכשלוחצים עליהם אנחנו כועסים, לכן חשוב להכיר ולהבין את אותם כפתורים רגשיים בכדי לנסות ולתפוס אותם בזמן לפני שהם "נלחצים" על ידי האחרים. אצל אחד זה יכול להיות אמונה פרנואידית כגון "אנשים תמיד מחפשים לדפוק אותך" מה שמוביל אותו לראות איומים בסביבה ולהגיב לכל איום בכעס. אצל אחר זה יכול להיות פרדיגמות כגון "אסור לך להראות חולשה" ואז כל תחושת פגיעות הופכת בלתי נסבלת וגורמת לו להידרך ולהגיב בזעם. "אסור לך לטעות" ואז כדי להימנע מטעויות נעשה כל שביכולתנו לבצע דברים באופן מושלם גם במחיר של לריב עם כל העולם. "אני לא מספיק טוב" ואז כל ביקורת לגופו של עניין נחווית אצלנו כביקורת לגופו של אדם, כלומר נגדנו, מה שיגרום לנו להגן על עצמנו באופן חסר פרופורציות. יהיו הפרדיגמות אשר יהיו, אלו אמונות סובייקטיביות לחלוטין המעוותות את התפיסה שלנו את המציאות ולפיכך את התגובה שאנו מגבשים. בטח שמעתם לא פעם חבר אומר לכם "מה אתה עושה מזה כזה עניין?" על משהו שבשבילכם זה עולם ומלואו. זוהי בדיוק ההוכחה לכך שאתם תקועים עמוק בפרדיגמה שלכם. לכן כדאי לבדוק מה אחרים חושבים על סיטואציה מסוימת לפני שאתם מגיבים בעקבותיה בתוקפנות.
בטורים הבאים אדבר על ביטויים של כעס מוחצן ועל ביטויים של כעס מודחק ומופנם, ואיך ניתן להתמודד עם דרכי הביטוי של הכעס בכדי למנוע ממנו להרוס לנו את החיים, או פשוט למנוע מאיתנו לממש את הפוטנציאל הטמון בנו. אם במהלך קריאת הטור הזה הרגשתם בתוככם איזה דגדוג קל בבטן סימן שמשהו נגע בכם, וזה כבר חדשות טובות, כל עוד אתם נותנים לו מקום ולא פוטרים אותו בביטול. יתכן שאתם מתעמתים עם כל סמכות שנקרת בדרככם, יתכן שאתם נוטים להתפרץ על אנשים מסביבכם, יתכן שכל דבר קטן מרגיז אתכם, יתכן שאתם מרגישים לחץ מתמיד לעמוד בציפיות, יתכן שאתם נמנעים כרוניים מכל עימות, ויתכן שחשוב לכם להיות כל הזמן "בסדר". מה שזה לא יהיה, התבוננו היטב פנימה וחפשו שם כעס מודחק שמנהל את חייכם, ומתחתיו תמצאו רגשות שונים שלא באתם איתם עדיין במגע. רגשות שאנו לא באים איתם במגע ונשארים לא מודעים, מוצאים בסופו של דבר את הדרך ההרסנית שלהם לצוף ולחבל בחיינו.
