רועי צור
שאלון אניאגרם מפגשים קרובים רועי צור
סלוגן
טיפול בחרדה חברתית חלק ב’

טיפול בחרדה חברתית חלק ב’

בטור הקודם הסברתי את הדינמיקה של חרדה חברתית שמביאה לחרדת ביצוע בסיטואציות בהם נוכחים אנשים אחרים. חרדה חברתית היא האבחנה המקצועית, אולם אני מדבר גם על אנשים הסובלים מאי-נוחות חברתית, פוביה חברתית, ביישנות ומופנמות. בטור זה אדבר על גישות וטכניקות מוכחות העוזרות בהתמודדות עם חרדה במצבים חברתיים שונים.

הפנו את הקשב מעצמכם החוצה:

כאשר אנו מתוחים ולחוצים סביב מפגש חברתי, יש לנו נטיה למקד את תשומת הלב שלנו בהתנהגות ובביצועים שלנו בכדי להופיע בצורה הטובה ביותר. במובן מסוים זה הגיוני, אולם רמה גבוהה של מודעות עצמית ומיקוד עצמי חוזרת אלינו כבומרנג כיוון שאנו עסוקים לא רק בביצועים שלנו אלא באינספור מחשבות כדוגמת "אני עושה את זה נכון?", "אני נראה בסדר?", "מגישים שהקול שלי רועד?" וכו’. כשאנו ממקדים את מרבית תשומת הלב בעצמנו ובתסמינים שלנו, מתחזקת ההרגשה שאנו לא עומדים בציפיות של עצמנו, מה שמגביר את החרדה ופוגע בביצועים. אחת הדרכים לשבור את מעגל הקסמים הזה היא להסיט את תשומת הלב מאיתנו החוצה, אל הסביבה החיצונית. נסו להפנות את מלוא תשומת הלב שלכם לעולם הסובב אתכם, אם זה במהלכו של דייט, נסו לתאר את הסביבה בפירוט רב ככל האפשר, מה אתם רואים? מה אתם שומעים? נסו להתרכז כל כולכם באדם שמולכם, מה הוא אומר? מה הוא לובש? אם אתם מרגישים שסימני חרדה מסיחים את דעתכם, שימו לב לכך והחזירו את הקשב בעדינות וללא שיפוטיות בחזרה אל הסביבה החיצונית, אל האנשים שאיתם אתם נוכחים עכשיו. נסו לצלול באופן מלא לתוך הפעילות שאתם עסוקים בה, עד כדי איבוד המודעות העצמית שלכם. תרגיל פשוט זה יגרום לכם להיות הרבה פחות עסוקים בעצמכם ובתסמינים שלכם.

קבלו את החרדה שלכם ללא שיפוטיות:

אנשים נוטים לשפוט בחומרה את תסמיני המתח והחרדה שלהם, ומשתמשים בהם כהוכחה לחולשתם וכשלונם. אך האמת היא שאלו חוויות טבעיות דרכן הגוף מכין אתכם, אולי באופן קצת מוגזם, לסיטואציה שעל הפרק. במקום לשפוט את התסמינים שלכם נסו פשוט לקבל אותם כפי שהם, ללא שיפוטיות וללא תיוג של טוב או רע, הם זה מה שהם, לא יותר ולא פחות. כשהם עולים שימו אליהם לב מבלי לשפוט או לבקר אותם ואימרו לעצמכם "זה טבעי שארגיש לחוץ בגלל הסיטואציה, אך זה לא אומר דבר על מי שאני ועל ביצועיי", במקום לומר "אני לחוץ נורא" אימרו "אני מתרגש".

הרחיבו את המודעות לכל ההיבטים שבסביבה:

כפי שהסברתי בטור הקודם, לאנשים עם חרדה חברתית יש נטיה לשים לב לשלילי, ולכל מה שיכול לאושש להם את הפחדים ואת האמונה שהם לא מספיק טובים. מספיק אדם אחד בקבוצה או בן זוגכם לדייט שנראה לרגע לא מעוניין או משועמם, ואתם מרגישים כי אתם משעממים, לא מעניינים ולא מוצלחים. שימו לב לנטיה שלכם לפעול כך והרחיבו את המודעות וההתרכזות שלכם גם בסימנים חיוביים ובאנשים שנראים לכם מחיוכים ומפרגנים.

לא משנה מה, אל תימנעו ממצבים חברתיים!:

אחת הדרכים העיקריות בהן חרדה משבשת לכם את החיים היא שהיא מובילה להימנעות, וההימנעות מובילה להנצחת הפחד. הדרך לנצח את הפחד ולמנוע מהחרדה החברתית לפגוע בכם, היא להתקרב צעד צעד אל המצבים שאתם נמנעים מהם בדרך כלל. קחו דף נייר ורישמו עליו את המצבים החברתיים השכיחים שמהם אתם נמנעים בגלל הפחד שלכם מהערכה על ידי אחרים. לאחר מכן עבור כל מצב העלו רעיונות לצעדים קטנים ומעשיים שתוכלו לבצע בכדי להתקרב עוד צעד לעבר אותה סיטואציה. למשל אם אתם חוששים לגשת ולהתחיל לדבר עם אדם שמצא חן בעיניכם, אתם יכולים לנסות ולהתקרב אל אותו אדם ולראות איך תרגישו. סביר להניח שהתסמינים הגופניים יתגברו אולם אל תעצרו, התבוננו בהם מבלי לשפוט אותם או להתרחק מהמקום, נישמו, שימו לב למה שקורה מסביבכם, והתחילו לתאר זאת בראשכם. לאחר זמן מה תגלו שהחרדה קצת דועכת.

חישבו על אדם מסוים שמרגיע אתכם:

להרבה אנשים עם הפרעת חרדה לא היו הורים ששימשו פונקציה מרגיעה או מנחמת, לעיתים אפילו להפך. כאשר אתם בסיטואציה חברתית שמעוררת בכם פחד, נסו להעלות בדמיונכם אדם מוכר שיכול להרגיע אתכם במצבים מתוחים. חישבו על מה הוא היה אומר לכם? איך הוא היה מחזק אתכם? אם אתם מופיעים בפני קהל, "הושיבו" אותו על אחד הכסאות ודמיינו שהוא צופה בכם, מחייך ואומר לכם "אתם נפלאים, המשיכו כך!".

אל תשכחו לנשום:

זה נשמע לכאורה טריוויאלי ופשוט, אולם מרבית האנשים אינם נושמים נכון ולעיתים להפך, נושמים באופן שמגביר את החרדה שלהם. נשימה עמוקה ואיטית היא אחת הפעולות הבסיסיות להקלה על חרדה, כיוון שהיא מפעילה את מערכת העצבים הפאראסימפתטית, שאחראית על הרגעת הגוף. איך נושמים נכון? נשימה נכונה מערבת את הסרעפת הנמצאת בשוליים התחתונים של בית החזה. שימו לרגע יד באזור הבטן העליונה ונישמו. אם הבטן לא עולה ויורדת סימן שהסרעפת שלכם לא מעורבת בנשימה. כשנושמים כראוי, הבטן נדחפת החוצה בשאיפה ופנימה בנשיפה. שאפו לאט וסיפרו עד חמש, החזיקו את האויר בריאות לעוד כמה שניות ואז נישפו לאט תוך כדי ספירה עד חמש. תרגלו זאת מספר פעמים ביום. כדי לא לשכוח רצוי שתכתבו את זה לעצמכם על פתק ושימו במקום שאליו אתם נחשפים כמה פעמים ביום.

לימדו מיומנויות חברתיות:

אחת הדרכים הנפוצות להקטין את הסיכוי להערכה שלילית מהסביבה היא להמנע מכל סוג של עימות. אנשים רבים משתדלים שלא להתבלט, נמנעים מקשר עין, מדברים בשקט ולא מביעים את הצרכים והרצונות שלהם בקול. לאנשים רבים קשה להיות אסרטיביים ולהביע את מה שהם מרגישים, רוצים וצריכים כי הם מפחדים להרגיז, להעליב, או למשוך תשומת לב שלילית או אפילו חיובית מאחרים, דבר שיכול להגדיל את הציפיות מהם בעתיד. בכל אינטראקציה חברתית שאלו את עצמכם מה אתם רוצים להשיג? לאחר מכן הבהירו לאדם השני מה אתם מרגישים תוך כדי שימוש בביטויים כגון "אני מרגיש ש.." או "אני חושב ש.." או "כשאתה מתנהג X אני מרגיש Y..". אמרו לאחר למה אתם זקוקים או מצפים ודייקו ככל האפשר. הבהירו לאדם השני מה יצא לו מכך ומדוע כדאי לו להענות לצרכים שלכם. היו מוכנים להתפשר אך תרגלו עמידה על שלכם. מיומנויות חברתיות נוספות שאולי עליכם לפתח יכולות להיות: ניהול שיחה, ניהול קונפליקטים, שליטה בכעסים, תקשורת בינאישית ועוד.

הימנעו מחשיבה קטסטרופלית:

אצל אנשים הסובלים מחרדה חברתית החשיבה הקטסטרופלית לובשת צורה של "כולם ידחו אותי", "כולם רואים את הסימפטומים הגופניים שלי", "אני לא מסוגל לעשות את זה", "אני לא אצליח" וכו’. כאשר אתם עומדים בפני סיטואציה חברתית רישמו את האסון הגדול ביותר שעלול לקרות לכם (כשלון גמור, השפלה מוחלטת וכו’), ולאחר מכן חישבו מה הסיכוי האמיתי שתרחיש זה יתרחש בסופו של דבר? לאחר מכן הניחו שהוא יתממש וחשבו האם האסון באמת נורא כל כך? האם לא תוכלו להתמודד עם השלכותיו? האם בכלל תזכרו אותו בעוד שנה מהיום? מרבית הדאגות הקטסטרופליות באות במתכונת של מה-יהיה-אם והם בסך הכל נועדו ליצור תחושת שליטה וודאות, שאנשים חרדים כה כמהים לה. זיכרו כי כאשר משפט מתחיל ב "זה נורא!", "אוי לא!", המוח שלכם יקלוט את המסר ו"יכין" אתכם לאתגר על ידי הפעלת כל מערכות הסטרס בגוף באופן לא פרופרציונלי למצב.

חישפו את הפחד:

אחת השיטות להתמודד עם הפחד שאחרים יגלו את הסימפטומים שלכם היא פשוט להודיע לסביבה שזה מה שיקרה. גם אם זה נראה לכם הדבר האחרון שאתם רוצים לעשות כי זה יגרום לכם להרגיש חלשים וחסרי ערך, אולי תתפלאו לגלות שאנשים הרבה יותר סלחניים ממה שאתם חושבים, ושהפחד מפני החשיפה נעלם כליל לאחר מכן. תוכלו לומר לדוגמה משפטים כגון "פגישות ראשונות מביכות אותי", "כשאני עומד מול קהל בפעם הראשונה, אני קצת מתוח בהתחלה", "כשאני מדבר על הנושא הזה אני תמיד מסמיק ונבוך, אבל זה תיכף יעבור". לנשים קל יותר להודיע לסביבתם מראש על האפשרות שתסמינים כגון אלה עומדים להגיע, לעומת גברים שבדרך כלל מתקשים להודיע על כך, כי הם חוששים להיתפס חלשים בעיני גברים אחרים, או בעיני נשים שהם מגלים בהן עניין. גברים יכולים להזכיר לעצמם שהסמקה, הזעה, רעד ודפיקות לב לא מבשרים על "סוף העולם".

שנו את הדיבור העצמי שלכם:

חישבו על שני המשפטים הבאים. הראשון "אני לא יכולה לעשות את זה, אני אכשל, ואז כולם יראו סוף סוף שאני שיק ללא כיסוי" והשני "את יודעת מה לעשות בקשר לחרדה הזו, ואת יכולה להתמודד עם תחושת הפחד כפי שעשית בעבר". על הנייר כולם יבחרו במשפט השני. במציאות לעומת זאת, רובם אומרים לעצמם משפטים דומים יותר למשפט הראשון. אנשים מאמינים שמה שהם אומרים לעצמם הוא תמיד נכון, למרות שדברים אלה יכולים להיות חסרי בסיס בדומה לרכילות מרושעת שאחרים יספרו עליכם. רבים מאיתנו אינם מודעים לכך שהם מדברים אל עצמם בצורה הרסנית, ואז הם מקבלים מהסביבה בדיוק את מה שהם ציפו לו דרך הדיבור העצמי השלילי. זיכרו כי דיבור עצמי שלילי תורם לחרדה חברתית ומעצים אותה. שינוי הדיבור העצמי והאמונות ממלא תפקיד מפתח בשינוי התנהגותי, כיוון שאמונות מניעות פעולות.

אל תרגישו רע אם אתם יודעים מה לעשות אבל לא תמיד עושים זאת:

אחרי שקראתם ותירגלתם את העצות הללו (כי רק דרך תרגול לומדים!), ואתם עדיין מועדים מידי פעם, היזהרו לא להקטין את עצמכם ולומר "אני מתאמץ אבל שום דבר לא הולך לי" או "אני לא ידעתי למה התנהגתי ככה, זה פשוט יצא לי אחרת ממה שתכננתי". התייחסו לעצמכם בחמלה ובסלחנות ואל תעמיסו על העבודה העצמית שלכם את אותו פרפקציוניזם המוכר לכם מתחומים אחרים. בהצלחה! 

 

בחזרה לעמוד קודם 

 בקרו באתר הפייסבוק שלי
הרשמה לניוזלטר החודשי
שתף

דף הבית | אודותינו | סוגי המפגשים | חומרי העשרה | אניאגרם | ייעוץ ארגוני | צרו קשר


© שאלון האניאגרם והתכנים באתר פותחו ע"י רועי צור. אין להעתיק, לפרסם או להפיץ תכנים מהאתר ללא הסכמתו של המחבר. | בניית אתר: אנימה | עיצוב: שירה עיצוב גרפי