שאלון אניאגרם מפגשים קרובים רועי צור
סלוגן
דף הבית אודותיי סוגי המפגשים מאמרים והרצאות אניאגרם פיתוח ארגוני תודות צרו קשר

איזה בן זוג אתה: בטוח, נמנע או חרד?

אין זה סוד שאנשים הנמצאים בקשר מיטיב, מאושרים יותר מכל האחרים – רווקים, גרושים או כאלה שנישואיהם אינם טובים, אך נשארים יחד מסיבות אחרות. אך כיצד קורה שאנשים מסוימים מצליחים יותר מאחרים לבנות לעצמם קן יציב? האם הם ברי מזל? האם מדובר בגורל? או שאולי משהו אינהרנטי בהם גורם להם להצליח טוב יותר מאחרים? "בטיפול" מחזיר אתכם לילדות שלכם על מנת לברר את הסוגיה.

בהקשר של אינטימיות לאדם יש שני דחפים מנוגדים. האחד הוא הדחף לקירבה, והאחר הוא הדחף לאינדיבידואליות, לשמירה על אוטונומיה. הדיאלקטיקה בין שני הכוחות הללו חשובה כדי לשמור על קשר בריא. זוהי היכולת להיות קרוב מבלי לאבד את הזהות, היכולת להיות רחוק מבלי לפחד מאובדן הקשר. מחקרים מראים כי מי שפיתח עצמי נפרד ובטוח לאורך הילדות יצליח להיות בקשר זוגי, תוך שמירה מתאימה על המתח בין שני הדחפים. מנגד, יש אנשים שגדלו בסביבה בה העצמי שלהם לא זכה להתפתח באופן נפרד ובטוח, וכתוצאה מכך, בתוך קשר, הם יהיו חרדים מהיבלעות מחד או מנטישה מאידך. אלו החרדים מנטישה יבקשו להתמזג ותהיה להם כמיהה גדולה לקירבה וקושי להיות לבד מבלי להרגיש בודדים. אלו החרדים מהיטמעות יבקשו להתרחק ולהימנע מקשר אינטנסיבי מידי שיחווה כפולשני ומאיים. (על פניו ניתן היה לחשוב כי ה"נמנעים" פיתחו עצמי כל כך נפרד ובטוח עד כדי כך שהם מספקים את צרכיהם לבד, אולם בבדיקה מעמיקה יותר נראה כי מתחת למעטה ההמנעות נמצאת גם כן חרדה גדולה מקשר).

אך מה הוא אותו עצמי נפרד ובטוח? נפרדות היא מושג המתאר את הבשלתו של העצמי האותנטי והיחודי שלנו לאורך החיים בנפרד מהורינו. היא מתארת מי א-נ-ח-נ-ו רוצים לגדול להיות ביחס להורינו תוך בניה של הערכה עצמית המתגבשת באינטרקציה עם סביבתנו. הניפרדות היא מושג חשוב כי היא מתפתחת בילדות מתוך קשר עם הורינו והיא תשפיע על האופן שבו אנו נתנהל לימים בתוך כל קשר. פיתוח הנפרדות שלכם החל הרחק בעבר, בסביבות גיל שנה. בסביבות גיל זה התינוק נעמד ומזדקף, ממצב זחילה בו החזה מקביל לרצפה, החזה מתרומם. תחשבו לרגע על הסימבוליות של התנועה הזו, החזה נפתח אל העולם כאומר אני כאן, אני גדול, אני יכול, אני מסוגל. זה השלב שהילד נמצא על הטווח שבין פיתוח אוטונומיה לתמיכה הורית. כלומר, הוא עובר מקשר דיאדי צמוד אם/תינוק, ששם הוא שהה כמעט בסימביוזה, להתחלה של בניית העצמי שלו באופן נפרד מהאם. הילד מתחיל לגלות עצמאות, להתרחק באופן מבוקר מהאם, להסתובב בבית, לרצות לעשות דברים לבד. בגלל זה קוראים לשלב הזה בהמשך terrible two, הילד מתחיל לגלות את הרצונות הפרטיים שלו גם אם הם סותרים את רצונותיהם של הוריו, הוא מתחיל לבנות את הנפרדות שלו מתוך המרידה.

התקשרות בטוחה

התינוקות מסגנון זה במחקר, השתמשו באם כבסיס לחקירת החדר, והרגישו מספיק נוח ובטוח לנוע בין עצמאות וסקרנות, לבין חזרה אליה לקבלת חיבוק ותמיכה. כאשר האם יצאה והאשה הזרה נכנסה הם נבהלו לרגע, אולם הצליחו להרגע וכאשר האם חזרה שמחו לקראתה, נרגעו וחזרו לשחק. נמצא כי בהמשך החיים, לאנשים שפיתחו סגנון התקשרות בטוח לא היתה בעיה ליצור קשר טוב עם אחרים. הם הרגישו בטוחים בסביבתם, הרגישו נוח להזדקק לאחרים, ואיפשרו לאחרים להזדקק אליהם מבלי לחשוש יתר על המידה להדחות או להבלע בקשר. באופן כללי ניתן לומר כי אנשים עם סגנון התקשרות בטוח הופכים לחברים טובים של בני זוגם, הם בונים יחסי אמון בניגוד לרכושנות, מחפשים קרבה ויודעים לאזן בינה ובין עצמאות. יש להם רגישות מספקת בכדי לקרוא נכון מתי זקוקים להם ומתי אחרים זקוקים למרחב, והם שואפים לזוגיות שמחברת אהבה ומיניות ובדרך כלל נמנעים מסטוצים. במצבי לחץ הם מחפשים תמיכה אצל האחר ויודעים להעניק תמיכה, וכאשר הם כועסים או בחרדה הם משתפים את בן זוגם בתחושתם ומחפשים פתרון קונסטרוקטיבי לבעיה.

התקשרות נמנעת

התינוקות מסגנון זה במחקר, גילו אדישות מסוימת לנוכחותה של האם, ולכאורה לא ממש היו צריכים אותה לידם. קשר העין שלהם איתה היה רופף והם לא הירבו לחייך אליה. הם שיחקו עם עצמם בין אם האם היתה נוכחת בחדר או לא. נמצא כי בהמשך החיים, אנשים עם סגנון התקשרות נמנע, גילו פחד מקרבה פן תוביל לפולשנות מצד בן זוגם. הם הרגישו לעיתים שבן זוגם רצה מהם יותר מכפי שהם יכולים לתת, או מצאו את עצמם עם בני זוג שלא דרשו מהם קרבה יתרה מידי. באופן כללי ניתן לומר כי אנשים עם סגנון התקשרות נמנע נוטים להיות חשדניים, קשה להם לתת אמון מלא באנשים והם לא אוהבים להרגיש תלויים בבן זוגם. הם שומרים על מרחק בטחון ולא תמיד מעריכים נכונה מתי קרבתם או עזרתם נדרשת. יש להם קושי עם ציפיות יתר של בן זוגם והם נרתעים מקרבה שיכולה להביא לשליטה בהם. הם נהנים מסטוצים ומפרידים בקלות בין מיניות ואהבה. במצבי לחץ ומשבר הם נשענים על עצמם ואינם מחפשים תמיכה, ולחילופין קשה להם עם בן זוג שנזקק להם יתר על המידה. הם לא מסגירים את חרדתם וכעסם ונמנעים מלחשוף את רגשותיהם.

התקשרות חרדה

התינוקות מסגנון זה במחקר נצמדו רוב הזמן לאמם, חיפשו את קרבתה ופחדו לעזוב אותה. הם נלחצו מאד כשהיא לא היתה בסביבה ולקח להם זמן ממושך להירגע. בהמשך החיים נמצא כי לאנשים עם סגנון התקשרות חרד היה רצון עז להתקרב לבן זוגם, הם פיתחו לעיתים תלות, סבלו מקנאה גדולה ופחדו מנטישה. כמו כן הם נטו למשש את הדופק של הקשר לעיתים קרובות ולבדוק אם הם עדיין אהובים. באופן כללי ניתן לומר כי לאנשים עם סגנון התקשרות חרד יש רצון להתקרב מהר לבן זוג חדש כדי להרגיש בטחון, רצון להיות מאד קרובים ונטיה לפקפק בקשר כשנוצר מרחק. הם יכולים לרצות בקרבה בין אם בן הזוג פנוי לכך או לא, ויש להם לעיתים נטיה למוחצנות מינית. במצבי לחץ וחרדה הם מרוכזים בעצמם ומאוכזבים שבן זוגם אינו תומך בהם כראוי, למרות שהם מפגינים את מצוקתם וכעסם בהבלטה רבה. הם יכולים להפוך גם כנועים ומתמזגים ולאבד את עצמם בתוך הקשר.

כיצד נוצרים סגנונות ההתקשרות?

אנשים עם סגנון התקשרות בטוח שהוביל לפיתוח נפרדות בריאה זוכרים את הוריהם כחמים, זמינים ואוהבים. הוריהם אפשרו להם לגלות את העולם ללא פחד או חרדה שמא יעונה להם רע, ונתנו להם גם לנסות ולטעות. הם היו נוכחים בילדותם באופן רציף ויציב ואפשרו להם לחזור ולקבל תמיכה ללא ביוש או דחייה. מאידך, אנשים עם סגנון התקשרות נמנע זוכרים את הוריהם כקרים יותר, מרוחקים ולא זמינים באופן רציף ויציב. הורים לילד עם סגנון התקשרות נמנע יכולים לשלוח מסר סמוי או גלוי כגון: "אתה כבר גדול, אתה כבר לא צריך אותנו!" המשאלה להזדקקות לא מתקבלת בהבנה כבעבר, נתקלת בזלזול (במיוחד אצל בנים בתרבות הישראלית המצ’ואיסטית) ובמקרה קיצוני קיימת הזנחה בטיפול עקב קשיים של ההורים. הילד גדל ומחצין את החלקים הגדולים והכל יכולים שלו בעוד שהוא לומד להתכחש לחלקים הקטנים והנזקקים אשר בלאו הכי לא קיבלו מענה. מנגד, הורים לילד עם סגנון התקשרות חרד זוכרים את הוריהם כלא הוגנים, פולשניים, לא נותנים מרחב ושתלטנים. אצל הורים לילד עם סגנון התקשרות חרד המשאלה לנפרדות יכולה לעורר אימה ולפגוע בצרכים הנרקסיסטיים שלהם. הם יכולים לשדר לילד מסר גלוי או סמוי כגון: "למה אתה עושה לי את זה? למה אתה עוזב?" או לחילופין "אתה לא באמת יכול בלעדנו! אתה צריך אותנו לכל דבר". לדוגמא, כאשר הילד בא להוריו עם בקשה ללמוד גיטרה הם יכולים להגיד לו "בשביל מה לך? אולי תלמד פסנתר, זה הרבה יותר טוב בשבילך". אלו ההורים שמממשים את החלומות הלא מוגשמים שלהם דרך ילדיהם, דוחפים אותם לסוכנות דוגמנות או לטלוויזיה כי להם יש רצון כמוס להיות שם.

כיצד סגנון ההתקשרות משפיע בפועל על הקשר הרומנטי? נמצא כי שלושת סגנונות ההתקשרות משמשים כמעין מודל עבודה בקשר הרומנטי שלנו בעתיד. אופן ההתקשרות הוא אם תירצו, האופן שבו אנחנו לומדים לאהוב ולהיות נאהבים. נמצא כי בכל מדד אנשים עם סגנון התקשרות בטוח ונפרדות טובה מצליחים יותר בקשרים ומדווחים על אושר רב יותר. כמו כן, אנשים עם סגנונות התקשרות דומים נמשכים זה לזה, אולם גם אם אדם עם סגנון חרד או נמנע יתחבר לאדם עם סגנון בטוח, הוא ירגיש טוב יותר אילו היה נשוי לבן זוג עם סגנון לא בטוח. הרבה פעמים אנשים עם סגנון חרד חוזרים ונמשכים דוקא לאנשים עם סגנון נמנע כדי לאזן את החוויה הפנימית שלהם. בחירה זו ניראת טבעית בהתחלה אולם יכולה לגרום לקשיים רבים בהמשך הדרך.

האם ניתן לשנות את סגנון ההתקשרות שלנו? לא, אך דרך הקשר הטיפולי ניתן ללמוד ליטול יותר מסגנון ההתקשרות הבטוח כדי לתקן משהו מסגנון ההתקשרות הלא בטוח שהתקבע בקשרים מוקדמים. הקשר הטיפולי מסייע לאדם לבנות את נפרדותו, את הכוח והאוטונומיה שיאפשרו לו לבחור בן זוג ממקום נכון ומיטיב, וזאת בתוך סביבה תומכת ומקבלת ללא תנאי.

בחזרה לעמוד קודם 



:שתף
:הרשמה לניוזלטר החודשי

 בקרו באתר הפייסבוק שלי


דף הבית | אודותיי | סוגי המפגשים | מאמרים והרצאות | אניאגרם | פיתוח ארגוני | תודות | צרו קשר


.שאלון האניאגרם והתכנים באתר פותחו ע"י רועי צור. אין להעתיק, לפרסם או להפיץ תכנים מהאתר ללא הסכמתו של המחבר ©