שאלון אניאגרם מפגשים קרובים רועי צור
סלוגן
דף הבית אודותיי סוגי המפגשים מאמרים והרצאות אניאגרם פיתוח ארגוני תודות צרו קשר

משבר הקורונה - איך להתמודד עם הלחץ?

התקופה הקרובה מזמנת לכולנו סדרה של אירועים, שכל אחד מהם בנפרד יכול לעורר מתח וחרדה רבים, קל וחומר כשהם באים בעת ובעונה אחת: אובדן עבודה, ירידה דרסטית בהכנסות, שהות ממושכת עם הילדים ובן-הזוג במקום אחד ולאורך זמן. זה כמעט נשמע כמו ניסוי חברתי בחוסן משפחתי. אגב חוסן, בניגוד למה שרבים חושבים, לא אומר שאנו לא מושפעים מאירועים קשים, אלא עד כמה מהר הנפש שלנו יכולה להתארגן ולחזור פחות או יותר לתפקוד נורמאלי, לאחר שוך ההשפעה הראשונית של האירוע. ככל הנראה האדם הכי קרוב אלינו תרתי משמע – בן-הזוג (והילדים), יספוג את מרבית ההתפרצויות, התלונות והבכי שלנו. תקופות מעין אלה גורמות לא פעם לקרעים קשים לאיחוי בתא המשפחתי, מה שיוביל לעלייה בשיעור הגירושים, או פנייה לטיפול זוגי. להלן כמה נקודות למחשבה בכדי להתמודד עם השינויים הרבים שעוברים על כולנו.

גמישות. אחד המרכיבים החשובים של חוסן הוא גמישות. גמישות היא היכולת להסתגל למציאות משתנה, בניגוד לנוקשות שבה אני ממשיך לדבוק בדרכיי הפעולה הישנות שלי. העדר גמישות תגרום לכם להוציא את כל התסכולים שלכם על בן-זוגכם ויכולת ההכלה שלכם תפגע. מספרים על עץ-הזית וקנה-הסוף שחיו זה לצד זה. הזית לגלג על קנה-הסוף לעיתים קרובות "תראה אותך, כל רוח קטנה מכופפת אותך. אני לעומת זאת חזק ובלתי שביר". לימים הגיעה סופה חזקה ושברה את הזית, קנה-הסוף לעומת זאת התכופף, היטלטל ברוח, ולבסוף חזר למקומו. רובנו חושבים שדארווין אמר שהחזק שורד, אך הוא בעצם אמר שהגמיש שורד. הסתגלות למצב החדש שנוצר כוללת בין היתר דחיית סיפוקים, צמצום הוצאות לא הכרחיות, וניצול הזמן שנוצר לעשיית דברים שעד היום השיגרה דחקה הצידה. משברים הם גם הזדמנות מצוינת לערער על תפיסות ומוסכמות ולערוך שינויים בחיינו, שכנראה לא היינו עורכים אלמלא המשבר שפוקד אותנו.

אי-ודאות. יכול להיות שתחזרו לעבודה ויכול להיות שתצטרכו לחפש אחת חדשה, יכול להיות שתחלו, ויכול להיות שרמת החיים תרד בשנה הקרובה וההזמנות מוולט יצטרכו להצטמצם משמעותית. החיים הם שינוי מתמיד, והטבע מזכיר לנו את העובדה הזאת ביתר שאת בימים אלה. לחלקנו זה מגיע בהפתעה כיוון שהשגרה שאנו בונים מתעתעת בנו לחשוב שמה שהיה הוא שיהיה. יתכן שבתוך הזוגיות שלכם יש כרגע מתח בין זה שחרד יותר וזה שחרד פחות. ככל שאדם חרד יותר כך הוא ישאף לשלוט יותר במה שקורה בכדי לצמצם את חרדתו. אין טעם לשכנע אדם כזה שהכל יהיה בסדר, אלא לנסות לעזור לו להבחין בין הדברים שיש לו שליטה עליהם לבין הדברים שאין לו. התמקדו בדברים שיש לכם שליטה עליהם והוציאו אותם לפועל בכדי להשיג תחושה של יכולת ותפקוד. לאחר מכן הפחיתו את הצפייה הקבועה בטלוויזיה או ברדיו והתרכזו בהסחת דעת ובפעולות שגורמות לשמחה כגון בישול, יציאה לטבע, או כל דבר שעוזר ליצור אי-של-שפיות בתוך הטירוף.

ערך עצמי. התקופה הזו תפגע לחלקנו בחוויית הערך ותהפוך אותנו ליותר שבריריים. לאבד מקור פרנסה זה אחד האירועים המטלטלים בחיים של אדם. אובדן של עבודה, במיוחד אצל גברים, היא מכה מוראלית קשה שמכוונת ישר אל הערך העצמי של האדם. לכן זו הזדמנות טובה להזכיר לעצמנו שערכנו העצמי לא באמת קשור לביצועים שלנו, למה שיש לנו, או למה שאנשים אומרים עלינו. ערך עצמי בריא הוא ההבנה שאני כמו כולם לא יותר ולא פחות, ומתוקף זה אני ראוי לאהבה ולכבוד. זכרו לנהל דיאלוג רך וחומל יותר עם עצמכם, להקשיב פחות לקולות הביקורתיים ולומר "אני מספיק ואני משמעותי" בכל פעם שתרגישו כי ערככם העצמי נופל.

פרופורציות. הבעיה העיקרית בדיכאון היא שלא רק שהמציאות נחווית כרגע שחורה, אלא גם העתיד נראה חסר תקווה. בדיכאון אנחנו מרגישים כ"אובייקט בעל הווה ניצחי", כלומר אובייקט במובן שאנו חסרי אונים מול מציאות שנכפית עלינו (בניגוד לסובייקט בעל יכולת השפעה), בעל הווה ניצחי, במובן שההווה והעתיד מתמזגים ונחווים כנצחיים וקבועים. אבל האמת היא שאם הייתם יכולים להציץ לרגע בסיכום העשור בדצמבר 2029, אני מניח שהייתם מביטים לאחור ואומרים אחד לשנייה "את זוכרת את התקופה המטורפת הזאת?". האדם הוא ייצור מסתגל לא פחות מהווירוסים שתוקפים אותו. קשה לנו לשמור על פרספקטיבה בריאה כיוון שזו דרכה המוצלחת של הנפש לוודא שנשכח ביומיום את העובדה שכולנו בני-תמותה בכדי שנוכל לתפקד. זכרו, התקופה הזו, חריגה ככל שתהיה, גם היא תעבור.

קבלה. אל תתווכחו עם המציאות, זה המצב החדש ואין לכם הרבה מה לעשות איתו. ויכוח עם המציאות רק יגרום לכם להרגיש סבל מיותר, שיתווסף לכאב שנוצר בלאו הכי בעקבות האובדנים השונים שהביאה איתה הקורונה. המנטרה הבאה יכולה לעזור: "ברגע זה אני מקבל את מה שאני חושב, מרגיש וחווה. אני לא מתכוון להיות מוטרד, מודאג או עצבני בגלל זה. זה מה שזה, והרצון שהדברים יהיו אחרת לא הולכים לשנות את זה כרגע. אני מסכים לחוות את הרגע הזה כפי שהוא, ואני יודע שאני יכול להתמודד איתו". קורבנות או טינה לדוגמה הם ביטויים של חוסר קבלה והם דרך מחורבנת לחיות את החיים. קורבנות גורמת לאדם להרגיש שהוא כוח קטן שמונע על-ידי כוח חזק ממנו שאין לו שליטה עליו. הכוח הזה לא חייב להיות בהכרח כוח חיצוני כמו וירוס, אלא כוח פנימי כגון התמכרות או התקפי זעם, שבמהלכם אני מרגיש קורבן של הזעם הבלתי-נשלט שלי. לכן נסו ככל האפשר להימנע מקורבנות לא רק מול המצב שנוצר, אלא בעיקר מול בן-זוגכם. מתקרבנים משתמשים בתקשורת מעוותת שדרכה הם מנסים לגרום לאחר להרגיש מבפנים את המצוקה שהם חווים רק ללא מילים. כל תוקפן תמיד מרגיש בפנים גם קורבן – ואם אני מאמין שאני הקורבן, יש לי זכות להגיב בגלל מה שנעשה לי, וחוזר חלילה.

תיקון. אתם הולכים לריב והרבה. רבים טועים לחשוב שהעדרם של ריבים הוא ביטוי לקשר טוב ולאהבה, ומופתעים כשהם שומעים על זוג קרוב שהתגרש למרות ש"אף פעם הם לא רבו". אולם אינטימיות היא כור מחצבת קשוח ומסוכן שבו מטבע הדברים אנשים מתנגשים זה בזה. לכן השאלה החשובה בכל זוגיות, ואולי ההגדרה הטובה ביותר למערכת יחסים היא: האם אתם יודעים לתקן? מערכת יחסים היא תנועה בלתי פוסקת בין הרמוניה (קירבה), דיסהרמוניה (מרחק) ותיקון (התקרבות חוזרת). תיקונים בונים בטחון בקשר עם הזמן. תיקון היא היכולת לפגוש את הכוחנות של האחר עם פגיעות, הבנה, וחמלה בכדי לצאת ממעגל ה"פגעת-בי-אז-אני-אפגע-בך-בחזרה". זה היכולת לומר "חשבתי על מה שאמרת ואני מוכן ללכת לקראתך בצורה הבאה" או "כשאתה מתנהג ככה אני מרגיש לבד/מבויש/קטן", במקום לתקוף בחזרה. ובהקשר זה, אם אתם רבים מול הילדים כדאי מאד שגם תתקנו מולם, בכדי שיראו שאפשר לריב ולצעוק, ועדיין לאהוב ולהתחבר מחדש. ילדים לומדים את מה שהם חיים בבית, והם צריכים ללמוד מכם איך להביע כעס בצורה נכונה, ואיך להתפייס. את זה הם ייקחו איתם לזוגיות שתהיה להם ביום מן הימים.

איפוק. רובנו דוגלים בביטוי עצמי בלתי מרוסן וחסר עכבות, מעין ונטילציה או הקאה רגשית שבסופה אתם תרגישו טוב בזמן שבן-הזוג שלכם ירגיש קטן. דוגמאות כאלה יש בשפע: לשמור טינה ולהזכיר מה האחר עשה או לא עשה לפני שנה, במקום להתרכז רק בכאן-ועכשיו, להשתמש ב "אתה תמיד", "אתה לעולם לא", "אתה כמו אמא שלך", או להקיש על האופי של האחר בכללותו ולומר לו למשל "אתה אגואיסט". משפטים כאלה מייצרים חוסר אונים ובושה אצל בן-זוגכם גם אם הם גורמים לכם להרגיש צודקים, וזה מבלי שהזכרתי בוז שהוא שורש כל האלימות הפסיכולוגית בין בני-אדם. תחשבו לרגע: האם הייתם אומרים לילדכם את כל מה שאתם חושבים עליהם באופן שאתם מדברים לבני-זוגכם? כנראה שלא. איפוק הוא דרך המלך לאמפטיה, לכן למדו לומר את האמת שלכם באהבה ובאסרטיביות. כל מה שהוא מגעיל הוא תמיד מקלקל. אין ערך בגועל, נוקשות, בוטות או אכזריות. במקום זה למדו לכעוס באופן יעיל שמציב גבולות או אומר במפורש את מה שאתם צריכים מהאחר.

הכרת תודה. אהבה דורשת שוויון, אבל אם נודה על האמת המערכת הזוגית היא לא תמיד שוויונית, ונשים רבות הולכות לשלם את מחיר ההישארות של הילדים בבית יותר מאשר בן-זוגם. אחד מבני-הזוג ינסה להמשיך ולעבוד בזמן שהאחר יישאר עם הילדים ובדרך כלל תהיה זו האישה. גם אם לא תמיד ניתן לעשות הרבה עם העובדה הזאת גם מסיבות כלכליות, יש הבדל גדול בין גברים שמתייחסים לכך כמובן מאליו תרבותי, לבין גברים שמכירים בכך ונותנים לבנות-הזוג שלהם את ההרגשה שהם מעריכים ורואים את המאמץ שהן עושות. לא פעם אני נתקל בקליניקה בגברים שאומרים לי "אבל היא יודעת שאני אוהב אותה לא!?". בתגובה אני מצביע על עציץ יפה שאני מאד אוהב בקליניקה ושואל אותם האם זה מספיק שאומר לו שהוא יפה, או שהוא צריך גם דשן ומים? לא נדרשות יותר מכמה דקות לעשות משהו מתחשב – תשאיר פתק, תקנה פרחים, תביא מתנה, תהיה עדין, נדיב וחכם. זה לא רק מה שאתה מרגיש, זה גם מה שאתה עושה. בהצלחה.

  בחזרה לעמוד קודם 



:שתף
:הרשמה לניוזלטר החודשי

 בקרו באתר הפייסבוק שלי


דף הבית | אודותיי | סוגי המפגשים | מאמרים והרצאות | אניאגרם | פיתוח ארגוני | תודות | צרו קשר


.שאלון האניאגרם והתכנים באתר פותחו ע"י רועי צור. אין להעתיק, לפרסם או להפיץ תכנים מהאתר ללא הסכמתו של המחבר ©