שאלון אניאגרם מפגשים קרובים רועי צור
סלוגן
דף הבית אודותיי סוגי המפגשים מאמרים והרצאות אניאגרם פיתוח ארגוני תודות צרו קשר

איך יודעים אם בחרנו נכון בן-זוג

כשאנשים עם תחושת ערך עצמי נמוך יוצאים לדייט או נמצאים בתחילתו של קשר, הם מעסיקים את עצמם לא מעט בשאלות כגון האם האחר ירצה אותי, האם הוא יאהב אותי, ומה עליי לעשות או לומר בכדי למצוא חן. לעיתים הם מנסים לחקות מישהו אחר בטון הדיבור, בלבוש או בתכונות שנתפסות בעיניהם אטרקטיביות. בבסיס הרצון להיות מישהו אחר, או להסתיר חלקים של עצמי מסתתר דימוי עצמי נמוך, שמניסיוני הוא הגורם העיקרי לקשיים ביצירת זוגיות טובה ומספקת. דימוי עצמי נמוך קשור לבושה - על מי שאני ועל מי שאני לא, אותה חוויה בסיסית שאני לא מספיק כפי שאני, ולפיכך דחייה היא רק שאלה של זמן. בגלל רגישות לדחייה, אנשים אלה עסוקים יתר על המידה באחר ופחות מידי בחוויה של עצמם, ובשאלה האם האחר באמת מתאים להם. אולם כדי להתמקד בעצמנו, אנחנו צריכים ללמוד לתת לעצמנו תוקף, ולהעריך את עצמנו מספיק. כיצד נדע אם כך האם הזוגיות שאנו נמצאים בה בונה את הערך העצמי שלנו?

היינץ קוהוט היה פסיכואנליטיקאי שייסד את זרם "פסיכולוגיית העצמי" בפסיכואנליזה, חקר רבות את תחושת הערך העצמי, ואת מה שדרוש לנו בכדי לבנות אותו. הוא הסתכל על נרקיסיזם גם כמקור לבריאות, ולא רק כפתולוגיה המקשה על יחסים בין-אישיים כפי שהיה נהוג עד לתקופתו. קוהוט סבר כי הסיפוק של הצרכים הנרקיסיסטיים של האדם לא רק שלא עומדים בסתירה ליכולת ההשקעה שלו באחר, אלא להפך, הם תנאי מחייב להתפתחות היכולת הזו. כלומר ככל שאני אוהב את עצמי, יתאפשר לי יותר לאהוב את האחר, ולהיפך, חוסר היכולת שלי להתמסר ולתת אמון באחרים נובע מפגיעות נרקיסיסטיות בילדות שהובילו לכך שאני לא מעריך את עצמי כיום. לכן אם הייתם שואלים את קוהוט הוא היה אומר לכם שהשאלה החשובה באמת בזוגיות היא לא מי הבן-זוג שלי, אלא מי אני כשאני איתו. כלומר במקום להיות עסוקים בלהתקבל על-ידי האחר, נסו להתמקד בעצמכם ולשאול שאלות הקשורות לחוויית הערך העצמי שלכם בנוכחותו, לדוגמה: האם אני מרגיש טוב עם עצמי? האם אני צריך להסתיר חלקים שלי, או שאני מרגיש שזה בסדר להיות אני? האם אני מרגיש שרואים אותי בקשר? האם האדם שאיתי גורם לי להרגיש בעל ערך עצמי גבוה? בטוח? נינוח? כדי להיות מחוברים לעצמנו וכדי שנוכל לענות על השאלות הללו מתוך חוויה של ערך וכבוד עצמי, קוהוט ניסח שלושה צרכים נרקיסיסטיים עיקריים הבונים את הערך העצמי שלנו: אידיאליזציה, שיקוף וחוויית תאומות.

כאשר אידיאליזציה מתרחשת בצורה תקינה, לילד מתאפשר להאדיר ולהתפעל מההורה שלו ולראות בו דמות אידיאלית. מדוע זה חשוב? כיוון שאם אני כילד רואה את אמא שלי כאשה הכי יפה בעולם, או את אבא שלי כאדם הכי חזק בעולם (כמילות השיר "לאבא שלי יש סולם, מגיע כמעט עד שמיים"), ומכיוון שאני במקרה הילד שלהם אותו הם בחרו לאהוב, אזי זה עושה אותי הכי יפה והכי חזק בעולם, וכתוצאה מכך הערך העצמי שלי נבנה. הצורך הזה אינו נעלם בבגרותנו גם כאשר אנו נמצאים בקשר רומנטי. לכולנו יש צורך להסתכל בהערכה על בן-הזוג שלנו, להרגיש שאנחנו עושים לו קצת אידיאליזציה, להרגיש שהוא שווה בעינינו, לומר לעצמנו בשקט "וואי את מי תפסנו איזה כיף". בדיוק כמו בילדות, כשאני נמצא עם אדם שהוא שווה בעיני, האהבה שלו כלפיי עושה אותי שווה בעיני עצמי. זו תחושה מעגלית שבה אם אני שווה אז בחרתי מישהו שווה, שאהבתו אלי עושה אותי שווה וחוזר חלילה. כאשר צורך זה לא נענה באופן מספק בילדותנו, אם זה בגלל שההורה לא הרגיש נוח עם האידיאליזציה של הילד, או שהוא פשוט לא היה זמין ופנוי לכך, אנו נמשיך ונחפש דמות אידיאלית בבגרות שעליה נוכל להישען ולהירגע בנוכחותה. אולי נחפש דמות גדולה מהחיים, מושלמת, חסרת רבב, שלידה נוכל לחזור ולהרגיש קטנים. לחילופין נדחה בן-זוג פוטנציאלי שלא עונה לקריטריונים האידיאליים שלנו, כיוון שחוויית הערך הפצועה שלנו תמשיך ותחפש אדם מושלם להעריץ.

בצורך השני, שיקוף, הילד זקוק להורה שיתפקד כמראה המשקפת לו חזרה את ערכו העצמי, את מי שהוא, ואת מה שהוא מרגיש. כאשר מסתכלים עלי כילד בעניים מתפעלות, במיוחד בשנים הראשונות של חיי, אני מתמלא באהבה עצמית בריאה. כאשר מחזירים לי את עצמי דרך שיקופים של מה אני מרגיש או חושב, השבה זו של עצמי על-ידי האחר מנכיחה לי את עצמי, ונותנת לי הרגשה שיש לי מקום משלי בעולם, שמגיע לי. בבגרותנו, הצורך בשיקוף מתבטא בנראות ובהכרה מבן-זוגנו. זהו הצורך שבן-זוגנו יסתכל עלינו בעיניים נוצצות, שיראה לנו עד כמה אנו שווים, שיכיר באיכויות שלנו, שיתפעל מאיתנו, ושישקף את ערכנו העצמי. אנו רוצים מישהו שיראה אותנו ויגיד לנו כמה שאנחנו מוכשרים, יפים, ומוצלחים, מישהו שיבין אותנו, ייתן לנו תוקף, ויהיה אמפטי כלפינו. בן-זוגנו יכול להתחבר למה שאנו מרגישים ולהחזיר לנו את עצמנו דרך אמירות כגון: "עכשיו אתה עצוב" או "אתה מפחד". כאשר הצורך הזה לא נענה בילדות, אם זה בגלל דיכאון של הורה, התרכזות מוגזמת שלו בעצמו או ביקורתיות יתר לדוגמא, הילד לא מקבל משוב על מי שהוא ועל מה שהוא מרגיש, וכתוצאה מכך יכול להתייאש, להרגיש שהוא לא ראוי, ואז לוותר על עצמו או על הצורך הבסיסי בהתפעלות מהסביבה. דבר זה מוביל לכך שנהיה זקוקים בבגרותנו לאישורים חיצוניים בלתי פוסקים מבלי שנוכל להתמלא אף פעם מבפנים. לדוגמא נוכל לבחור בן-זוג שהסביבה מעריכה עקב יופיו או תדמיתו, רק בכדי לקבל חיזוקים מהסביבה ולהתענג על כך. מנגד יש כאלה שיוותרו לגמרי על הצורך בהכרה, אולם בסתר ליבם יפנטזו על סיטואציות שבהם יוכלו לככב או לזכות בהערצה מאחרים. מעבר לכך, מה שייחסר לנו בעיקר היא הנכחה של עצמנו, תחושה של עצמי מגובש שיודע מה הוא שווה ומה נכון לו, מבלי להזדקק לאישורים מהסביבה על צעד כזה או אחר שאנו עושים. תחושה זו של עצמי נוכח היא חמקמקה, לכן כמטפל אני תמיד מסתכל על הנוכחות הגופנית של האדם, כיוון שהגוף מכיל את סיפור החיים בדיוק כמו הנפש. אני תוהה כיצד האדם מחזיק את גופו והאם הוא מחובר אליו? האם יש לו קעקועים העוזרים לו להנכיח את עצמו? האם הוא סובל מהשמנת יתר? האם הוא עומד זקוף או כפוף? הגוף שלנו יכול לספר לנו הרבה על העצמי שלנו הגר בתוכו.

הצורך השלישי הוא הצורך בחוויית תאומות, כלומר בנפש תאומה ובחבר קרוב. אם בצורך הראשון אני מסתכל כלפי מעלה בהערצה אל האחר, בצורך השני מישהו מסתכל עליי כלפי מעלה בהערכה, בצורך השלישי אנו מסתכלים זה לזה בגובה העיניים. בתאומות אנו זקוקים לאדם שמשדר על אותו הגל כמונו, מישהו שמדבר את אותה השפה שלנו. אהבה חברית לא נמדדת בחופשה הבלתי נשכחת בתאילנד, או המסעדה המדליקה שבה ביליתם את ולנטיין. איכותה של אהבה חברית נמדדת דווקא בארוחת הערב הנשכחת באחד מימי השבוע כששניכם חוזרים עייפים מהעבודה. אותה ארוחת ערב שנחזור עליה שוב ושוב במהלך חיינו עם אותו אדם. כששואלים אנשים מאוהבים מהי אהבה הם חושבים בדרך כלל בגדול, חתונה נוצצת, הבית שירכשו, הילדים המוצלחים... אבל כדי להבין אהבה חברית אנחנו צריכים דווקא לחשוב בקטן, על כל אותם הרגעים האינסופיים שבהם נבלה עם בן הזוג שלנו. חברות היא הומור משותף, והיכולת ליהנות יחד גם מרגעים שלכאורה אינם מהנים כמו סידורים ונסיעות ארוכות. חברות היא הערכה לצורת החשיבה אחד של השני – אם אנחנו לא באמת מעריכים את מה שיש לבן-הזוג שלנו לומר על נושאים שמעסיקים ומעניינים אותנו, אנחנו לא באמת נרצה לשתף אותו. חברות היא שיחה טובה שאנו מאבדים את עצמנו בתוכה ורוצים למשוך אותה עוד כמה דקות. בשביל אהבה ארוכת שנים שום דבר הוא לא באמת יותר חשוב מההרגשה שלצדך חבר טוב, כמה חבל יהיה לבזבז את שארית חיינו עם אדם שהוא לא.

לכן אם מצאתם אדם שאתם מעריכים, אדם שמשקף לכם את הערך העצמי שלכם, מחזיר לכם את עצמכם ואת מה שאתם מרגישים, והוא גם חבר טוב על הדרך, קוהוט היה אומר שבחרתם מצוין.

  בחזרה לעמוד קודם 



:שתף
:הרשמה לניוזלטר החודשי

 בקרו באתר הפייסבוק שלי


דף הבית | אודותיי | סוגי המפגשים | מאמרים והרצאות | אניאגרם | פיתוח ארגוני | תודות | צרו קשר


.שאלון האניאגרם והתכנים באתר פותחו ע"י רועי צור. אין להעתיק, לפרסם או להפיץ תכנים מהאתר ללא הסכמתו של המחבר ©